מפקד תחנת רמלה עצר יהודים לחינם. למה קיבל גיבוי?

שלושה גברים מהשומרון, בהם עו"ד אריה ארבוס, נחשדו בקשירת קשר לביצוע פשע ובהתקהלות אסורה במהלך תקופת מבצע "שומר החומות", זאת כאשר הגיעו לטענתם לחזק משפחה פלונית בעיר רמלה, עימם הם נמצאים בקשרי חברות.

עם הגיעם לעיר רמלה, הורה מפקד תחנת רמלה סנ"צ אופיר בינדר על עיכובם ושלח אותם לחקירת משטרה בתחנה.

לדברי השלושה, הם ניסו להסביר את פשר הגעתם לעיר, ואף הציעו לשוטרים לראות את העוגות שהכינו ילדיו של ארבוס, על-מנת לשכנע אותם כי אין בכוונתם להשתתף בהתפרעות כלשהי. אלא שהשוטרים לא הסכימו לבדוק אם העוגות, שאכן נמצאות ברכב.

בהמשך, נלקחו משלושתם נשקיהם האישיים המוחזקים כדין. השלושה הובלו לתחנת המשטרה המקומית, ורק לאחר שעתיים של עיכוב נמסר להם כי הם חשודים בקשירת קשר לביצוע פשע והתקהלות אסורה. 

לטענתם, חוקרות המשטרה בתחנה לא הטיחו בפניהם חשד ממשי כלשהו מלבד סעיפי העבירה כשלעצמם. החוקרות טענו כי עצם הגעתם של השלושה לעיר מהווה ביצוע של העבירות הנטענות.

בתום חקירתם הורה קצין המשטרה בתחנה על שחרורם בתנאים מגבילים ובערובה ובהרחקה מלוד ומרמלה למשך 14 יום בשל "מסוכנות לציבור".

עו"ד ארבוס סירב לחתום על תנאי השחרור, אולם לטענתו הסכים לבסוף, לאחר שהובטח לו כי אקדחו האישי יושב לו. אלא שהבטחה לחוד ומציאות לחוד. קצין החקירות מסר לעו"ד ארבוס כי מפקד התחנה בינדר לא אישר את השבת הנשק, והוא הוחזר רק ביום ראשון. 

מעצר שווא 

השלושה הגישו תלונה במח"ש נגד מפקד תחנת רמלה, סנ"צ אופיר בינדר, בטענה למעצר שווא ושימוש לרעה בכוח המשרה. בערר שהגישו טען עו"ד ארבוס כי בחוק המעצרים נקבע כי עילת מעצר מורכבת מכמה תנאים מצטברים, ובראשם וכתנאי סף - קיומו של "חשד סביר שהאדם עבר עבירה". לטענתם, המשטרה נקטה צעד של מעצר שווא לאור היעדר כל חשד סביר לביצוע עבירה.

בדיון שהתקיים ובו ביקשו עו"ד ארבוס וחבריו לבטל את תנאי ההרחקה שהוטלו עליהם, הודה התובע המשטרתי כי הם נעצרו רק משום שהם אינם תושבי העיר רמלה, ועל כן לא הייתה סיבה להימצאותם במקום. עוד הודה התובע המשטרתי כי לא הייתה למשטרה אינדיקציה ספציפית הקושרת אותם לחשדות.

השופט טל ענר כתב בהחלטה כי "עיינתי בתיק החקירה ולא מצאתי בו חשד כלשהו שהמבקשים ביצעו עבירות פליליות".

השופט ענר קיבל את טענת המבקשים וביטל את תנאי השחרור שלהם. לדבריו, נראה אומנם כי המשטרה פעלה מתוך מניע ראוי להרגיע את הרוחות בעיר, אך לא הייתה לה סמכות או עילה למנוע מאזרחים להיכנס לרמלה.

לכן, בהיעדר חשד קונקרטי כלשהו כלפיהם, לא הייתה סיבה לעצור אותם, וממילא לא הייתה למשטרה סמכות להתנות את שחרורם בתנאים. בנוסף חייב השופט את המשטרה בהוצאות משפט.

עו''ד ארבוס כאמור אכן הגיש תלונה למח"ש נגד מפקד תחנת רמלה, סנ"צ בינדר, אלא שהתלונה נסגרה בנימוק כי אין למח"ש סמכות לחקור מעשה זה, שאינו עומד ברף הפלילי של מעל שנת מאסר. עם זאת, מח"ש העבירה את התלונה ליחידה לתלונות הציבור במשטרת ישראל. 

טענה משוללת יסוד

ביחידה לתלונות הציבור של המשטרה דחו את התלונה, בטענה כי לאור המתח והאלימות ששררו בערים המעורבות, "משטרת ישראל פעלה לבידוד מוקדי המהומות, להכנסת כוחות משטרה מאומנים לאבטחת התושבים, למעצר חשודים ולהרחקה של מי שנוכחותם במקום עשויה הייתה לפי הערכת מצב להעצים את העימותים".

עוד נכתב כי "בין הצעדים שנדרשו היו גם עיכוב לתחנה, מעצר וחקירה של מי שאינם מתגוררים באותן ערים והכניסה אליהן הוגבלה".

יש לציין כי מדובר בטענה משוללת יסוד שכבר נדחתה בפירוש על-ידי בית המשפט, שקבע כי לא הייתה כל סמכות חוקית לעכב, לעצור ולחקור יהודים שהגיעו לרמלה, כיוון שהכניסה לעיר זו כלל לא הוגבלה.

אם לא די בכך, יחידת תלונות הציבור סיימה את תשובתה בנזיפה מנומסת למתלוננים שעוכבו ונעצרו על לא עוול בכפם: "אנו סמוכים ובטוחים כי מי שביטחון המדינה ושלום הציבור יקרים לליבו מקבל צעדים אלה בהבנה".