חינוך | דעה

שוברים שיאים בהייטק ונכשלים במבחני פיז"ה: למה זה קורה לנו?

ההידרדרות של הדירוג הישראלי במבחני פיז"ה בשנים האחרונות כבר ידועה לכל • במסגרת עבודתי אני נתקלת יום יום בכמה מהמוחות המבריקים של תעשיית ההייטק המקומי – כולם התחנכו פה • אז איך יכול להיות שאותה מערכת חינוך שהוציאה כמה מהשמות הגדולים בהנדסת תוכנה ובאבטחת מידע וסייבר לא מצליחה לייצר דורות חדשים של צעירים סקרנים?

המצטיינים הישראלים ירכשו את מיומנויות הידע שלהם ככל הנראה לא בתוך מערכת החינוך - אלא מחוצה לה / צילום: Shutterstock, panitanphoto
המצטיינים הישראלים ירכשו את מיומנויות הידע שלהם ככל הנראה לא בתוך מערכת החינוך - אלא מחוצה לה / צילום: Shutterstock, panitanphoto

הכותבת היא אמא ומשנה למנכ"ל קבוצת Geomatrix. חברת ועדת "הלסינקי" בבי"ח בלינסון, וחברת דירקטוריון בעמותת נאמני בי"ח שניידר לילדים

בכירים רבים בתעשיית ההייטק המקומי, ואני בתוכם, מוצאים עצמנו מגרדים את ראשינו בחוסר הבנה מתמשך. הרי במציאות שאנו חיים בתוכה, וחווים מידי יום, ישראל היא לא פחות ממעצמה. בעשור האחרון הפכה ישראל למקור שמשפיע על אזרחים רבים ברחבי העולם כאשר הייצוא הכולל של ההייטק (שירותים וחומה) זינק בכ-150% (מ-18 מיליארד לשנת 2014 ל- 45 מיליארד בשנת 2021). היקף ההנפקות ומכירת חברות ישראליות לשנת-2021 הגיע ל-82.4 מיליארד דולר - זהה לסכום של עשור שלם. אז איך קורה שאותה מערכת חינוך שהוציאה את מפתחים, המהנדסים והיזמים המבריקים הללו היא זאת שלא מצליחה להגיע- עזבו לראש, אפילו לממוצע של רמת החינוך במדינות ה-OECD? בהבנת הנקרא- 17% פחות מהממוצע העולמי, במדעים המספר כבר מגיע ל-27% מתחת לממוצע העולמי, ובמתמטיקה - 20% מתחת לממוצע העולמי.

אז נכון, רבות כבר נכתב על העובדה שישראל "מצטיינת במצטיינים" - ושצעירים מצטיינים שמגיעים לרוב ממשפחות חזקות, יגיעו לציונים גבוהים יותר ממצטיינים בעולם. אלו הם, כנראה, אותם צעירים שישתלבו מאוחר יותר ב"קטר הצמיחה של המשק" ויניעו את תחום ההייטק המקומי קדימה גם בשנים הבאות. אבל הבעיה בנתון הזה היא כפולה: ראשית, האם אנחנו באמת רוצים לטפח פה תרבות של סטארים? מערכת שממשיכה לתגמל ולחזק את החזקים אך לא מצליחה להושיט יד ולטפח את החלשים?

הבעיה השנייה המשתמעת מן הנתונים היא שהמצטיינים הישראלים ירכשו את מיומנויות הידע שלהם ככל הנראה לא בתוך מערכת החינוך - אלא מחוצה לה. לפי נתוני משרד החינוך, 41% מהתלמידים בבתי הספר היסודיים נעזרים במורים פרטיים, וכך גם 45% מתלמידי חטיבות הביניים והתיכונים. וזה עוד לפני שדיברנו על חוגים, קייטנות, נסיעות לחו"ל, חשיפה לתערוכות, לספרים, לסרטים, להצגות, למוזיקה ולתוצרי תרבות אחרים ועוד אלפי מקורות ידע נוספים אליהם נחשפים צעירים מחוץ לכותלי בית הספר וזמינים גם הם רק לשכבות אוכלוסייה מסוימות אשר עם שחיקתו הגוברת של מעמד הביניים בישראל בשנים האחרונות - הופכת גם היא להיות מצומצמת.

בימים בהם מתקיים הסבב הנוכחי של מבחני פיז"ה, נכנסתי לאתר פיז"ה העולמי להבין מה הולכים המבחנים למדוד השנה? מהו סט המיומנויות הקריטיות שחסרות כל כך לתלמידים בישראל- ומובילות לתוצאות העגומות. "ישנו עניין מוגבר ברחבי העולם במה שנקרא כישורי המאה ה-21 והכללתם האפשרית במערכות חינוך", נכתב באתר פיז"ה העולמי. "כמה מכישורי המפתח של המאה ה-21 הם: חשיבה ביקורתית, יצירתיות, מחקר וחקירה, משמעת עצמית, יוזמה והתמדה, שימוש במידע וחשיבה מערכתית".

חשיבה ביקורתית? מחקר? יוזמה והתמדה? כאשר עברתי על הרשימה הבנתי לפתע עד כמה מערכת החינוך הישראלית, במתכונתה הנוכחית, איננה מקנה אף לא אחת מן המיומנויות הללו: האם למשל, כאשר אנחנו מלמדים צעירים על ההיסטוריה של העם היהודי אנחנו גם מלמדים אותם, לצד ההצלחות הרבות, לבקר כמה מן ההחלטות שעשתה המדינה לאורך הדרך? גם אם הסוגיה של היחס כלפי שכנינו עדינה מידי - האם אנחנו מלמדים צעירים לבקר טעויות פנים ישראליות שנעשו כלפי ניצולי שואה? כלפי מזרחים? כלפי העלייה האתיופית? האם, חוץ מלסכם את דברי מוריהם, ללמוד אותם בעל פה ולהיטיב לשחזר אותם שוב בשעת מבחן המערכת מלמדת צעירים להגיע למידע בעצמם? לפתח מיומנות שיעזרו להם להבין את אמינות מקור המידע עליו הם נשענים ואת מידת איכותו? חשוב מכך: עד כמה הם בכלל יזכרו את בליל המילים אותו שיננו כתוכי למבחן כאשר יזדקקו לאותו המידע בחיים עצמם?

האם בטיול הבא שלהם לספרד לקראת משחק של ריאל מדריד הם יזכרו שהם נמצאים כמה קילומטרים מהמוזיאון בו שוכנת יצירת המופת 'גרניקה'? האם הם בכלל יזכרו שהתחוללה מלחמת אזרחים בספרד? האם משהו משיעורי ההנדסה ילווה צעירים כאשר ידרשו לחשב את גודל הדירה שלהם? האם משהו משיעורי המתמטיקה יסייע להם בהתנהלות פיננסית נכונה יותר בעתיד? וכמה משמעת עצמית באמת יכולים לפתח צעירים שמקבלים מערכת שעות מובנית, בה לכל שיעור הם ממילא חייבים להגיע -ללא יכולת אמיתית לבחור באילו שעורים ומקצועות חשוב להם, ברמה האישית, להשקיע ולהצטיין?

אך הבעיה הגדולה ביותר, הכישלון המרכזי של מערכת החינוך הישראלית אפילו לא טמון לדעתי בכל אלו. הפספוס הגדול ביותר של מערכת החינוך הישראלית הוא בכך שהיא לא מצליחה ללמד צעירים את הכלי החשוב ביותר לתעשיית ההייטק, ולמעשה - לשוק העבודה העתידי בכלל. לפני שאתם עושים אחד ועוד אחד- אז לא, דווקא לא מדובר במתמטיקה. אלא במיומנות שהיא בלעדית למוח האנושי, כזאת ששום מחשב לא יצליח להחליף אותה, או אפילו להתחרות בה בעתיד הנראה לעיין, דבר שהופך אותה ליקרה מפז בעבור שוק העבודה העתידי. במילה אחת - יצירתיות.

"יצירתיות היא היכולת לראות את מה שכל אחד ראה, ולחשוב את מה שאף אחד אחר לא חשב" הגדיר זאת יהודי חכם אחד, אלברט איינשטיין שמו. והבעיה עם יצירתיות היא שממש כמו אוויר - היא חיונית לחיינו מחד, אך מאוד קשה לתפוס אותה, לחוש אותה ולהבין כיצד היא נוצרת מאידך. מה שאנחנו כן יודעים עליה הוא שהיא גדלה ברווחים שבין "המידע הקשה", זה שזמין לכולם, ושללא ספק צריך ללמוד אותו. על מנת לפתח אותה צריך לתת מקום של כבוד לכישלון, לניסוי, לעבודת למידה שלאו דווקא מביאה לתוצר - כזאת שלא נעשית בשביל הציון, בשביל התואר, או בשביל ה"כסף הגדול" שעושים במקצוע, אלא פשוט מתוך סקרנות לשמה. עכשיו תחשבו על חוויית הלימודים שלכם במערכת החינוך הישראלית ותאמרו לי - עד כמה בחוויה שלכם ניתן מקום לפיתוח היצירתיות?

צרו איתנו קשר *5988