הרפורמה בארנונה: לא לתת לעיריות לשמור על השמנת

הכותבת היא שותפה וראש מחלקת מיסוי עירוני במשרד עורכי דין מ. פירון ושות'

הכרזת הממשלה (מה-13.04.2022) על כוונתה לצאת לרפורמה של ביזור סמכויות הפיקוח על השלטון המקומי והעברתן אל הרשויות המקומיות אשר תנהלנה את תקציבן באופן עצמאי, משמעותה המעשית, מתן חופש פעולה לרשויות המקומיות לקבוע את שיעורי הארנונה שיוטלו בתחומן בהם יישאו תושביה ובעלי העסקים בתחומה. היא תכלול בנוסף, מתן אישור לרשויות המקומיות לקבוע את תקציבן השנתי ללא צורך באישור משרד הפנים והרחבת סמכויות החקיקה שלהן לחוקק חוקי עזר ייעודיים (היטלים, אגרות, קנסות וכו') ללא פיקוח ובקרה של משרד הפנים וכו'. לדעתי, גם אם רצונה של הממשלה לצמצם באופן מידי את הסבסוד והתמיכה הכספית הניתנת על ידה לשלטון המקומי תהיה זו טעות של הממשלה להעניק חופש פעולה לשלטון המקומי ובוודאי שאין לעשות זאת באופן מידי.

על פי המצב החוקי הקיים היום, החל משנת 1985, קובע משרד הפנים את שיעורי העלאה של הארנונה השנתית מדי שנה בשנה. אישור להעלאה חריגה של הארנונה, מותנה באישור שר הפנים ושר האוצר. בשנים האחרונות הלכה ופחתה כמות ההיתרים החריגים שאושרו על ידי השרים.

כמו הארנונה, כך גם היטלי הפיתוח (סלילה, תיעול, שצ"פ) מבוקרים כיום על ידי משרד הפנים, כך שלא יהפכו ל"מס" נוסף. משרד הפנים מעסיק חברה חיצונית, המבצעת בדיקות של חוקי העזר המוצעים על ידי הרשויות המקומיות והתחשיבים הנלווים אליהם, טרם פרסומם ברשומות. הבקרה הנעשית על ידי משרד הפנים מיועדת להבטיח כי לא יעשירו הרשויות המקומיות את קופת הרשות מעבר להוצאות הנדרשות - למטרה היעודה.

יש להבהיר, כי מנגנון הבקרה הקיים היום, הגם שאינו נקי מטעויות, תורם לרגיעה ויציבות מסוימת הן של הארנונה והן של ההיטלים (למעט יוזמות מקומיות של הרשויות המקומיות לפתוח הסכמי ארנונה עליהם חתמו עם חלק מהנישומים, או לשנות את קובעי המס, במטרה להגדיל את הגביה).

כוונת הממשלה לביזור סמכויותיה והעברתן לרשויות המקומיות, תגרום לטלטלה במשק אשר תיגרם עקב רצונן של הרשויות המקומיות למלא את הקופה באמצעות גביה מרובה של הארנונה, בעיקר מהמגזר העסקי, אשר אינו נמנה על ציבור הבוחרים.

מתן סמכויות רחבות לרשויות המקומיות בקביעת הארנונה עלולה בנוסף, לשמש כלי בידי חברי המועצה לקדם אינטרסים פוליטיים/אישיים של מגזרים מועדפים, על פני מגזרים אחרים. ביזור סמכויות החקיקה עלול לקדם אינטרסים של "מקורבים" "מקושרים" בעקבותיה יוצפו בתי המשפט בעתירות מינהליות בטענת אפליה .

יחד עם זאת וככל שעל אף האמור יוחלט לקדם את הרפורמה, יש לבצעה בהדרגה ובזהירות, על ידי קביעת תקרות להעלאת הארנונה למשך תקופה מוגדרת מראש (5 שנים) במהלכן תבחן הרפורמה ותיבדק התנהגות הרשויות והשפעתה של הרפורמה על המגזרים השונים במשק.

בסיומה של התקופה, יש לבחון את התוצאות וככל שיהיה צורך בכך - תוארך התקופה, וככל שתצליח הרפורמה על אף החששות, לבטל את הפיקוח לחלוטין.

באשר לחוקי העזר - ראוי כי תקבע הממשלה בחקיקה ראשית, עקרונות לחקיקה של ההיטלים והאגרות והקנסות, בטרם תיושם הרפורמה. עקרונות אלו יחליפו את אלו שנקבעו בפקודת העיריות (שנחקקה עוד בתקופת המנדט הבריטי), כפי שנוהג המחוקק הראשי לגבי חוקי מס אחרים כדוגמת - "מס הכנסה" "מס ערך מוסף" הנגבים על ידי המדינה.

אין כל היגיון כי צווי הארנונה וחוקי העזר המשמשים מנוף אדיר לגביית מאות מיליוני שקלים מידי שנה, ייושמו ללא הנחיות וכללים של הממשלה. אין כל סיבה לאפשר חופש פעולה מלא לשלטון המקומי לגבות כספים ללא בקרה ממשלתית ושל ועדה מוועדות הכנסת, כדוגמת סעיף 1 לחוק יסוד: משק המדינה. מעבר לכך, חשוב לזכור, כי עוד בטרם תבוצע הרפורמה - יש להביא בחשבון את ההשלכות שתהיינה לה על המשק ועל מערכת בתי המשפט, ולעשות את צעדי המניעה הנדרשים מבעוד מועד.