דוכן החלבה שנוסד במרוקו ועבר לשוק מחנה יהודה: ביקור במוסד ירושלמי

הם מתחילים לעבוד רק בתשע, חייבים לדעת אנגלית כדי להסתדר עם התיירים
ולא מפסיקים לאכול • ביקור בממלכת החלבה בשוק מחנה יהודה • הברזייה

ממלכת החלבה בשוק מחנה יהודה. מימין: אורי ממן, דביר מועלם ושמעון ששון. / צילום: איל יצהר
ממלכת החלבה בשוק מחנה יהודה. מימין: אורי ממן, דביר מועלם ושמעון ששון. / צילום: איל יצהר

ביקור אצל:

ממלכת החלבה בשוק מחנה יהודה

משתתפים בשיחה:

1. שמעון ששון, בן 38, גרוש+1, מירושלים, מוכר. 6 שנים בממלכת החלבה

2. דביר מועלם, בן 26, ממבשרת, מוכר. 8 שנים בממלכת החלבה

3. אורי ממן, בן 22, ממבשרת, מנהל את הדוכנים בשוק. 4 שנים בממלכת החלבה

על מה מדברים?

איפה אנחנו? בממלכת החלבה בשוק מחנה יהודה, שנוסדה ב־1947 במרוקו, ובהמשך עברה לירושלים. אלי ממן הבעלים, דור שלישי ליצרני חלבה, הרחיב את העסק מדוכן אחד בשוק לרשת ארצית ולמוצרים כמו "טחינה המלך". לממלכת החלבה יש 4 נקודות מכירה בשוק, ביניהן חנות מרכזית וחנות של הטחינה, ו־20 עובדים שעושים משמרות.

מאיפה באתם: אורי גדל בעסק של אבא. "עוד כילד הייתי מגיע אחרי הלימודים למכור", הוא נזכר. הוא לא היחיד שממשיך במסורת המשפחתית: "במפעל במישור אדומים עובדות שתי האחיות שלי ואחי". דביר עובד בממלכה כבר 8 שנים, עוד מהתיכון: "אני מה שנקרא חפ"ש - חייל פשוט. מוכר חלבה", הוא מסביר. "גדלתי במבשרת ציון בשכנות לאלי, בעל הבית. התפללנו באותו בית כנסת". שמעון עבד בממלכה 5 שנים ואז עשה הפסקה ועבר לעבוד במסעדה. "חזרתי לפני שנה, כי בשוק יש אווירה אחרת, הכול חיי ותוסס כאן".

הבוקר: הם מגיעים לעבודה באיזור 9 בבוקר, כי "השוק מתעורר ב־10 ואין טעם להגיע קודם". בעוד אורי עובר בין הדוכנים בשוק ומוודא שכולם מסודרים, דביר "מתחיל כל בוקר בקפה תוך כדי סידור החלבה", ושמעון מצטרף: "אני מסדר את התצוגה, וכל גוש חלבה שלא מסודר בעיגול מושלם מקבל השלמה", ודביר מוסיף: "בנאדם שהחלבה לא תיראה לו טוב בעין אפילו לא ירצה לטעום".

החלבה: בממלכת החלבה מייצרים מעל 101 סוגים: "זה התחיל עם ארבעה, ועכשיו יש בדוכן בין 60 ל-70 סוגים", אומר אורי. את הטעמים החדשים מנסה אלי על המשפחה: "אבא נותן לנו לטעום ראשונים". בין הסוגים המשונים נמצאת חלבת "after shock", עם פלפל שחור גרוס, זעתר ומלח. אורי מסביר ש"אנשים לא מצפים לטעם, ואז מתמכרים".

העבודה: "לעבוד בשוק זה לעמוד כל היום על הרגליים ולצעוק", מגדיר זאת אורי, "אני פה מ־8 בבוקר עד 9 בערב ואין יותר כיף מזה. אני מכור לשוק. רואים פה את כל סוגי האוכלוסיות, תיירים, ישראלים, כל הדתות והעדות". שמעון בדיוק צועק לחבר מדוכן אחר: "איפה עכברושי? תקרא לו. השכנים פה זה רק דיבורים וצחוקים", ומוסיף ש"השבוע יש בעירייה אירועים ליום ירושלים, אבל במחנה יהודה לא צריך, יום ירושלים זה כל יום".

השוק: כמו בהרבה שווקים בעולם, גם זה הירושלמי כבר לא מכיל רק בסטות. "קודם כל זה השוק של הירושלמים", מדגיש אורי, "אבל השוק האותנטי של פעם התקדם והפך לשוק של תיירים וצעירים מחוץ לעיר. יש מסעדות וברים לצד ההארד קור של הפירות וירקות".

התיירים: לאחרונה חזרו התיירים לירושלים והשוק עמוס בהתאם. דביר בדיוק מסביר לזוג באנגלית רהוטה את הליך ייצור החלבה משומשום: "בשוק הזה חשוב לדעת אנגלית", אומר שמעון, אך מודה: "אני לא יודע אנגלית בכלל אבל מבין את התיירים והם אותי".

הצהריים: שמעון מביא אוכל מהבית, אבל דביר מעדיף את חווית הטעימות מהשוק: "אני חבר של כולם ומכיר את כל בעלי העסקים אז כל יום מכין סנדוויץ' אחר: יום אחד גבינות, יום אחר נקניקים ויום אחר אבוקדו".

הסגירה: שעת הסגירה גמישה. "זה תלוי בעומס. בימי חמישי אנחנו כאן עד 12 בלילה", אומר שמעון. "ובימי שישי כבר אי אפשר לנשום. אין מקום לזוז בשוק. וזה הכי כיף".

צרו איתנו קשר *5988