מה הבעיה בשיעורי התעסוקה בישראל, ומה הממשלה יכולה לעשות

שוק העבודה בישראל סובל מכשלים היסטוריים • לממשלה הנוכחית יש הזדמנות חד פעמית לשנות את המשוואה

מליאת הכנסת / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
מליאת הכנסת / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת

על פי תחזיות הלמ"ס הנוכחיות, אוכלוסיית ישראל תכפיל את עצמה ב-40 השנים הקרובות. זה בפני עצמו אתגר משמעותי בכל הנוגע לתשתיות ולחינוך, אך אתגר גדול עוד יותר הוא העובדה שהאוכלוסייה החרדית תכפיל את עצמה ב-16 השנים הקרובות. זה לא מעבר להרי החושך, זה מעבר לפינה.

אין שום בעיה בעצם הילודה החרדית, אלא שההשתתפות הנמוכה בשוק התעסוקה של גברים חרדים ופריון העבודה הנמוך של גברים ונשים כאחד יוצר פצצת זמן דמוגרפית: על פי סקירת הממ"מ, פריון העבודה של גברים חרדים נמוך ב-60% מזה של גברים יהודים לא-חרדים, ופריון העבודה של של נשים חרדיות נמוך ב-40% מזה של נשים יהודיות לא-חרדיות. פערים אלו נובעים ברובם מרמת השכלה נמוכה ורמת מיומנויות נמוכה בשוק העבודה. גם ברמת המגמה, בין 2010 ל-2018 שכרם של גברים חרדים עלה ב-18% בלבד, לעומת 47% בקרב גברים ערבים ו-40% בקרב אלו שאינם שייכים לאחד מהמגזרים הנ"ל.

מערכת הרווחה מבוססת-הילודה בישראל מבטיחה לחברה החרדית רמת חיים נסבלת, אפילו אם רק אחד מבני הבית מפרנס, ובשכר נמוך. במקרים רבים, האישה החרדית היא זו שדואגת הן לפרנסת הבית והן לגידול הילדים - על פי שנתון החברה החרדית של המכון הישראלי לדמוקרטיה, 52% בלבד מהגברים החרדים משתתפים בשוק התעסוקה, לעומת 78% מהנשים החרדיות. אך גם הנשים החרדיות העובדות מועסקות ברובן במשרה חלקית, למשל בהוראה. היום, כשהאוכלוסייה החרדית קטנה יחסית ומהווה 1.2 מיליון (13% מאוכלוסיית ישראל), ניתן להתמודד עם זה באמצעות תשלום מיסים מוגבר של שאר האוכלוסייה. אך 58% מהחרדים הם צעירים בני 0-19, ותוך 16 שנה האוכלוסייה החרדית תכפיל את עצמה. בלי שינוי מהותי בשיעור התעסוקה ובפריון העבודה, המערכת הנוכחית פשוט אינה בת קיימא. נאלץ לקצץ דרמטית בשירותים החברתיים, או לחילופין להעלות מיסים לרמה בלתי נסבלת.

מסימולציה שערך בנק ישראל באמצעות "מודל הצמיחה ארוכת הטווח" עולה כי אילו ההשכלה של גברים חרדים הייתה שוות ערך ל-12 שנות לימוד, אזי פריון העבודה הממוצע במשק כולו היה עולה בכ-2.5%. כהשוואה, החברה הערבית, שבעבר הייתה העניה ביותר בישראל בפער, מטפסת ומשפרת את מצבה. אלא שהשיטה הישראלית, לא מאפשרת שינוי בחברה החרדית.

השינוי טמון במתן תשתית תעסוקתית לדורות הבאים

כדי לקדם שינוי כזה נדרשות רפורמות משמעותיות: ביטול התקצוב הממשלתי למוסדות לימוד שאינם מלמדים לימודי ליב"ה יחד עם תקצוב נרחב יותר של מוסדות חרדיים שכן מלמדים אותם, והתניית רווחה מבוססת-ילודה במיצוי כושר השתכרות. כמו כן, יש לוותר על גיוס החובה לחרדים, כדי לעודד אותם לצאת לעבוד בגיל מוקדם יותר. הממשלה הנוכחית מנסה להעביר את חוק הגיוס שידאג לכך, וניסתה בעבר להגביל את סבסוד הפעוטונים בהתאם למיצוי כושר השתכרות. אך בעקבות היחלשות הקואליציה, שר האוצר ליברמן הוריד את התכנית מהפרק. כרגע, איש אינו מציע שינוי מהותי במערכת החינוך החרדית, שכיום לא מספקת כלים להשתלבות בשוק העבודה הישראלי.

ממשלה כמו הנוכחית, שאינה כוללת את המפלגות החרדיות שתומכות בשימור וחיזוק המצב הקיים, עלולה להפוך לתופעה נדירה הרבה יותר בעתיד. זאת בהתאם לשינוי הדמוגרפי, בעקבותיו יגדל כוחן של המפלגות החרדיות ותקטן האפשרות להקים קואליציות בלעדיהן. אך במקום לבצע פעולות שיחזקו את תרומתה הכלכלית של החברה החרדית בטווח הארוך, מעדיפים להתעסק ב"גזרות" כמו המיסוי על משאות קלים וכלים חד פעמיים. מתעסקים בכותרות, במקום לעשות את מה שנדרש כדי שנמשיך להיות מדינה מפותחת כלכלית גם בדורות הבאים.

הפוליטיקה הישראלית מעדיפה להתעסק ברק ביבי ורק לא ביבי, ומפספסת הזדמנות היסטורית. ללא שינוי יסודי, החברה הישראלית תמשיך לסבול מאותן בעיות מבניות גם בעתיד. ככל שנפעל מוקדם יותר, כך הכאב קצר הטווח כתוצאה מהרפורמות יצטמצם. ככל שנתעכב, כך המחיר שנצטרך לשלם יהיה גבוה יותר. עתה העת להחליט מה סדר העדיפויות שלנו.