לאן הולכת הממשלה: פיזור הכנסת, הישרדות או קואליציה חלופית?

שיחת הצעקות בין ראש הממשלה נפתלי בנט לח"כ ניר אורבך, ביום שני בבוקר, הסתיימה בעדכון לאיילת שקד: "איבדנו שליטה". עוד לפני כן נשמע אורבך בלשכת ראש הממשלה: "כולם מבינים שזה נגמר. אתה לוחם, אבל די". בנט לא נשאר חייב והטיח: "רק בגללך זה נגמר".

בניגוד לפרישה של סילמן, שתואמה עם הליכוד באופן מלא, הפעם אורבך לא קיבל שום דבר בתמורה. זאת, מכיוון שהוא מעוניין לשמור על חזות אידיאולוגית במעשיו, שמקרבים הלכה למעשה את סוף שלטונו הקצר של בנט.

לאורבך ובנט קילומטראז’ גבוה יחד. לא סתם בימינה מתקשים עדיין לעכל את הצעד שעשה אורבך ועוד חושבים כי הוא יחזור בו אם יווצרו התנאים המתאימים. בינתיים, שקד, זו שהייתה אמורה להיות מתואמת עם אורבך על כל צעד, נשארה כמעט לבד בנאמנות המוחלטת שלה לראש הממשלה.

ברקע, כמובן, נמצאת ההתפרקות של לשכת בנט. בממשלה אמרו השבוע כי גן צבי הקדים את מזכיר הממשלה שלום שלמה, שהחליט גם הוא כי אינו יכול עוד, אך נאלץ להישאר במערכת נוכח גל העזיבות המרשים. שלמה יגיע לצומת דרכים נוסף בשבועות הקרובים ויצטרך להחליט אם לעזוב את הספינה הטובעת כשהוא עוד עומד על הסיפון, או להימלט בשחייה ברגע האחרון.

המבחן המהותי יהיה תקנות יו"ש

התסריט הסביר ביותר שעומד על הפרק כרגע הוא פיזור הכנסת והליכה לבחירות. תסריט זה מתחיל בהעברת חוק פיזור הכנסת בקריאה טרומית, בשבוע הבא או בזה שאחריו. לחוק זה לא נדרש רוב של 61 חברי כנסת אלא רוב יחסי ולכן, מספיק שאורבך ימשיך להחרים את המליאה והחוק יעבור באצבעות חברי האופוזיציה וסילמן. כיו"ר ועדת הכנסת, אורבך יוכל לשלוט בתיזמון אישור החוק בוועדה ובחזרתו למליאה.

המבחן המהותי היה, ונותר, חוק תקנות יהודה ושומרון. בעוד שבמרצ מתכוונים לתמוך בחוק כדי להבטיח את הישרדות הממשלה, הח"כים הערבים ממשיכים בהתנגדות עיקשת לתמיכה בו. ביש עתיד ובמפלגות נוספות בגוש המרכז-שמאל הודו השבוע כי אפסו הסיכויים להעביר את החוק - לא הושגה שליטה על ח"כ ג’ידא רינאווי זועבי שהודיעה כי תתנגד לחוק וגם הליך ההפרשה של ח"כ מאזן גנאים לא מתקדם כצפוי.

גנאים דורש ערובות מהקואליציה לבחירתו לראש עיריית סכנין, ובין היתר עלתה האפשרות שירוץ כנציג יש עתיד וכך יזכה גם למימון. במערכת הפוליטית טוענים שאכן עלתה הצעה כזו מטעם יש עתיד, אלא שבמפלגה מכחישים וטוענים כי גנאים דרש ולא קיבל. כך או כך, הפרשה של גנאים לבדה לא תספיק כדי להעביר את החוק.

אם החוק לא יעבור עד סוף יוני, יבוטלו חלק מההסדרים החוקיים המאפשרים את חייהם של חצי מיליון ישראלים ביהודה ושומרון. מדובר בהשפעה דרמטית בשטח, אך לא פחות - מדובר בכישלון אידיאולוגי של חברי הממשלה מימין. מול כישלון צורב כזה, אורבך יידרש לצעדים נוספים וכך גם סער שאמר בעצמו מספר פעמים: קואליציה שלא תוכל להעביר את החוק הזה - לא תוכל להתקיים.

אם זה לא מספיק, בסביבתו של אורבך ציינו תנאי נוסף - אי הישענות הקואליציה על הרשימה המשותפת. אלא שבפועל, בקואליציה של 60 חברי כנסת בלבד אין כל יכולת לקדם חוקים שלא בהידברות עם הרשימה המשותפת. לראיה, סדר יום שני בכנסת נמחק לאחר שהמשותפת הודיעה שתצביע באחידות עם עמדת יתר סיעות האופוזיציה. לכן, טוענים חבריו של אורבך - גם אם באורח פלא זועבי וגנאים יתפטרו, אורבך לא יחזור בו מהצעדים שנקט לפירוק הממשלה.

בקואליציה אמנם סבורים שהרשימה המשותפת לא תתמוך בפיזור הכנסת, אך מי שראה השבוע את חברי הסיעה מקבלים את הודעת אורבך בסיפוק, מבין שהתמונה מעט שונה. יו"ר רע"ם, מנסור עבאס, גזל מהם במשך שנה את הבכורה, ניהל את רשימת ההישגים עבור הציבור הערבי במקומם, ואף דרש לנשל אותם מכל מעמד חגיגי בנושאים שקודמו. בחירות, כך מקווים במשותפת, יהיו הכרזה כי ניסוי ההשתלבות של עבאס כשל והם יחזרו להיות הנושאים והנותנים מטעם המגזר מול כל ממשלה שתקום, גם כזו של נתניהו.

ינסו להעביר את הזמן עד הפגרה ביולי

עד כמה תרחיש הבחירות נוכח? בכנסת התקיימו השבוע שיחות במספר חזיתות לטובת גיוס מועמדים לרשימה של ח"כ עמיחי שיקלי. בחזית אחרת, ח"כ יריב לוין דורש מאורבך לקדם חקיקה שתבטל את הפרשת שיקלי, שכן אם סילמן פורשת וכך גם אורבך - איזו הצדקה יש לנקוט בסנקציות רק כלפי שיקלי?

  

תרחיש אחר, מעט יותר אופטימי מבחינת הקואליציה, עובר דרך הישרדות יומיומית בכנסת עד ליציאה לפגרה בסוף יולי. אם לבסוף בנט יצליח לשכנע את אורבך לשוב לחיק ימינה, למרות שחוק תקנות יו"ש ייפול, הקואליציה תצטרך לספוג שישה שבועות של הפסדים במליאה, בלי חקיקה ממשלתית וללא דיוני תקציב כמובן. ממשלה בלי משילות והכל בשם "רק לא ביבי".

לתרחיש הזה שותפים מעטים בימינה, יש עתיד, העבודה ומרצ. מדובר במהלך של ייצוב הקואליציה שעובר דרך פרישת שני ח"כים ערבים, חזרה של מיכאל ביטון להצבעה עם הקואליציה והיעדר משברים אחרים. כל השותפים יצטרכו לקבל החלטה מודעת של לשרוד בלי לתפקד.

אם אכן יוסכם שלא יעבור חוק לפיזור הכנסת - תוכל הכנסת לדלג משבוע לשבוע עד לסיום המושב. עם החזרה בחורף, ובהיעדר תקציב, יהיה זה רק עניין של זמן עד פיזור הכנסת.

מי יהיה ראש ממשלת המעבר?

עורכי דין שבדקו את נוסח ההסכמים הקואליציוניים וחוק יסוד הממשלה הגיעו למסקנה הבאה: אם מספר שווה של ח"כים מגוש בנט ולפיד יצביעו על פיזור הכנסת - בנט יהיה ראש ממשלת המעבר. מספיק חבר כנסת אחד נוסף מהצד של בנט (ימינה או תקווה חדשה) שיצביע בעד פיזור הכנסת, ולפיד יצעד ללשכת רה"מ עד לבחירת ממשלה אחרת.

זה המאבק האמיתי המתחולל בין בנט ללפיד. ביש עתיד אמרו השבוע כי לפיד נהג עד כה בשיטה של "ויתורים", אך יילחם על כניסתו ללשכת ראש הממשלה. לפיד יעשה כל שביכולתו כדי לשכנע את הח"כים בגוש שלו שלא להשתתף בהצבעה על פיזור הכנסת ושאין סיכוי של ממש להקמת ממשלה בראשות נתניהו, עוד בכנסת הזו. אם אכן החלופה ההיא תתגשם הוא עשוי למצוא את חבריו מצביעים בעד פיזור הכנסת רק כדי לסכל מאמצים כאלו.

באופוזיציה מעריכים שיש 50% לבחירות ו-50% לתרחיש הקמת ממשלה בראשות נתניהו עוד בכנסת הזו. לשם חותרים אורבך, שותפיו של נתניהו - גפני, דרעי וסמוטריץ’ - וחלקים מהליכוד. אלא שההחלטה הסופית תהיה אצל נתניהו ובהמשך תובא לפתחו של סער או לפתחם של חלקים מתקווה חדשה. הם רואים בייאוש את הסקרים ויצטרכו להחליט אם להציל את הקריירה שלהם לפני יציאה לבחירות.