קו המשווה | פרשנות

ארבעה חודשים למלחמה באוקראינה: עד מתי המערב יוכל לממן אותה

נוקאאוט זה כבר לא יהיה, אבל לנשיא רוסיה יש סיבות סבירות להניח שהזמן פועל לטובתו • הסיוע האמריקאי חסר התקדים לאוקראינה משתווה להכנסות רוסיה ממכירת גז ונפט לאירופה בחודש אחד ויחיד • האמריקאים מבטיחים להוסיף ולסייע, אבל מה יקרה כשייגמרו הפגזים? והאם האינפלציה הגואה במערב תביא לסיום המלחמה?

חייל אוקראיני בטנק בחבל דונצק, החודש / צילום: Reuters, Stringer
חייל אוקראיני בטנק בחבל דונצק, החודש / צילום: Reuters, Stringer

השבוע ימלאו ארבעה חודשים למלחמת ולדימיר פוטין באוקראינה. הוא עשה מיקח טעות. הוא התכוון לנוקאאוט. המדיה החברתית הרוסית רחשה ויכוחים בשאלה אם זה ייקח ארבעה ימים, או שלושה, או יומיים.

הביון האמריקאי נטה לארבעה ימים. ממשל ביידן הציע להבריח את הנשיא ולודימיר זלנסקי מקייב, כדי שיוכל להקים ממשלה גולה באיזשהו מקום. "אני צריך נשק, לא טרמפ", ענה הקומיקאי לשעבר, שהפך לגיבור לאומי ובינלאומי. להפתעתו הכללית של העולם החיצון, אולי גם להפתעתם של האוקראינים עצמם, זלנסקי אכן לא היה זקוק לטרמפ. הנוקאאוט של פוטין לא התקרב כלל להתממש. הדרך שגמא הצבא הרוסי מגבול בלארוס לקייב הזכירה נתיב מנוסה של צבא מובס.

אבל הרוסים כמובן לא הובסו. הנוקאאוט־בסיבוב־אחד הפך לקרב של 15 סיבובים. רוסיה ממיטה חורבן איום ונורא על חלקים ניכרים של אוקראינה. היא הורגת מאות חיילים אוקראינים מדי יום. עשרות אלפי אזרחים נהרגו. חמישית משטח אוקראינה, כולל מרכזיה התעשייתיים, תחנת הכוח הגרעינית החשובה ביותר שלה ושניים מנמליה נמצאים בידי רוסיה. מלחמת חורמה משתוללת על השליטה בערים קטנות במזרח אוקראינה.

נשיא אוקראינה ולודימיר זלנסקי / צילום: Associated Press
 נשיא אוקראינה ולודימיר זלנסקי / צילום: Associated Press

על השאלה לטובת מי פועל הזמן אין כמעט מנוס מלהשיב: רוסיה. זה עניין של אריתמטיקה. המלחמה במזרח אוקראינה מתנהלת באמצעות קני ארטילריה: משגרי טילים, תותחים וטנקים. הרוסים יורים בערך 50 אלף פגזים ביום. האוקראינים יורים לכל היותר חמישית המספר הזה.

בחודש מאי, הנשיא ביידן חתם על חבילת סיוע עצומת ממדים לאוקראינה, 40 מיליארד דולר ויותר, חצי מזה לסיוע צבאי ישיר. סכום כזה, במכה אחת, לא נראה מעולם בהיסטוריה של סיוע החוץ האמריקאי. בתוך החבילה הזו היו 250 אלף פגזים. זה מה שהרוסים יורים בחמישה ימים. אין בזה כדי לגמד את הנדיבות האמריקאית המופלגת. אבל זה מעמיד את הנדיבות בהקשר הראוי לה. סך כל הסיוע האמריקאי לאוקראינה משתווה להכנסות רוסיה מחודש אחד של יצוא נפט וגז לאירופה.

"כל זמן שיידרש"?

איש אינו יכול להשיב אל נכון על השאלה כמה זמן ארה"ב תוכל, או תרצה, להוסיף ולממן את מלחמת המגן של אוקראינה. שר ההגנה של ארה"ב אמר בשבוע שעבר, שארצו תוסיף לסייע לאוקראינה "כל זמן שיידרש".

זו הדעה הרשמית, ואין ספק שהיא מבטאת את מאווייו של הנשיא ביידן. אבל נשיאים בארה"ב אינם יכולים לכתוב צ'קים על פי רצונם. הם זקוקים לאישור הקונגרס. האם הקונגרס יוסיף לגלות נדיבות בימים של אינפלציה, ואולי של מיתון כלכלי ממשמש ובא? ומה תהיה דעת הקונגרס לאחר הבחירות של נובמבר, שבהן הדמוקרטים עומדים לפי כל הסימנים לנחול תבוסה ניצחת? מה יעשה הרוב הרפובליקאי בבית הנבחרים, שעומדים להיות בו אלמנטים בדלניים ניכרים, שאחדות המערב והגנתו הקולקטיבית אינן מעניינות אותם?

בוריס ג'ונסון רה"מ בריטניה, שהגיח לקייב ביום שישי, מזהיר מפני "עייפות אוקראינה", המתפשטת בדמוקרטיות המערביות.

זו קודם כול עייפותם של צרכני חדשות, שהיו תחילה נוחים להתרגש, אחר כך להתפעם, אחר כך להזדעזע. עכשיו הם מתחילים להתרגל.

נשיא ארה''ב ג'ו ביידן / צילום: Associated Press
 נשיא ארה''ב ג'ו ביידן / צילום: Associated Press

אבל הבעיה העיקרית אינה אדישות או שעמום. הבעיה היא הקשיים הכלכליים המחמירים במערב. ג'ו ביידן אולי שגה, כאשר קשר את הקשיים האלה במישרים בפלישה הרוסית. הוא עשה כן מסיבות פוליטיות ברורות, כדי להסיר אשמה מעצמו. אבל כאשר הוא מדבר על "האינפלציה של פוטין" הוא עלול לעורר באופן בלתי נמנע את הרושם, שהאינפלציה הזו תגיע אל קיצה אם המלחמה תסתיים; ואם כך, מדוע צריך להאריך את המלחמה באמצעות סיוע מסיבי לאוקראינה?

"הבליצקריג הכלכלי" נכשל?

אין לפי שעה סימנים ברורים של כרסום תמיכה באוקראינה, אבל בסקר שעשתה המועצה האירופית ליחסי חוץ (גוף פרטי) בעשר ארצות אירופיות, יותר מחצי המרואיינים (8,000 בסך הכול) השיבו ב'כן' על השאלה (המנחה מאוד) אם ממשלותיהם "מקדישות יותר מדיי תשומת לב" לאוקראינה, על חשבון צרכים מידיים, כמו העלייה ביוקר המחיה.

פוטין מטיל את יהבו על עייפות מערבית. הוא עסק בנושא ביום שישי, במאורע המכונה "דאבוס הרוסית", ועידה כלכלית בפטרבורג. הוא טען, ללא ביסוס, שהסנקציות על רוסיה פוגעות במטיליהן יותר מאשר ברוסיה; שאירופה מפסידה 400 מיליארד דולר מחמת הסנקציות; וש"הבליצקריג הכלכלי" נגד רוסיה נכשל.

אכן, המערב לא הצליח להנחית נוק־אאוט פיננסי, אבל צריך דרגה ניכרת של צביעות או של חוצפה כדי לטעון שהסנקציות "נכשלו". נגידת הבנק המרכזי של רוסיה אמנם גילתה דרגה ניכרת של תושייה, הצילה את הרובל מהתמוטטות וייצבה את הפיננסים של רוסיה. אבל היא עצמה מודה, שהסנקציות יגלחו 15% מן התוצר המקומי הגולמי של רוסיה. מנכ"ל הבנק (הממשלתי) הגדול ביותר של רוסיה חזה ביום ו', שלכלכלת רוסיה יידרשו עשר שנים כדי לחזור אל רמתה ערב מלחמת פוטין.

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין / צילום: Associated Press, Dmitri Lovetsky
 נשיא רוסיה ולדימיר פוטין / צילום: Associated Press, Dmitri Lovetsky

מה כל זה אומר? האם התחזיות המקרו־כלכליות ישפיעו על התנהגותו של פוטין, או על תהליך קבלת ההחלטות שלו? דיקטטורים אמנם אינם תלויים במצבי־רוח חולפים של נתיניהם, אבל שטות תהיה להניח שהם רשאים להתעלם מדעת הקהל. ברית המועצות חדלה להתקיים בדיוק 12 שנה לאחר פלישתה לאפגניסטן. המלחמה ההיא ערערה את בסיס הלגיטימיות של המשטר, והחישה את קצו.

רשימת המתנות

לפוטין אין 12 שנה, אבל הוא אינו זקוק להן. לשיטתו, 12 חודשים יספיקו כדי להתיש את אוקראינה בשדה הקרב ולשבור את רוחה. ואוקראינה? האם היא תקבל את הציוד הצבאי המסיבי הנחוץ לה, לטענתה, ל"ניצחון"? "500 טנקים, 1,000 תותחי הוביצר 155 מ"מ, 300 משגרי־טילים, 2,000 נגמ"שים, 1,000 מל"טים", בלשונו של מיכאיילו פודוליאק, יועץ בכיר בסגל הנשיאות של אוקראינה.

סבירות מימושה של רשימת הקניות, או המתנות, הזו מוטלת בספק ניכר; אבל גם אם הציוד יגיע, האומנם האוקראינים יוכלו להשתמש בו, ללא ניסיון קודם?

הערכת המלחמה חזרה והשתנתה מאז ימיה הראשונים. לפני שלושה חודשים כתב מומחה צבאי בעל מוניטין, אליוט כהן, מאמר תחת הכותרת "מדוע המערב אינו יכול להודות שאוקראינה מנצחת?"

הביון הבריטי העריך לפני חודשיים וחצי שאוקראינה יכולה "לשבור" את הצבא הרוסי. התפתחות המלחמה בדונבאס ציננה את האופוריה הקודמת, והיא מוסיפה להצטנן יום אחר יום. כרגע קשה מאוד להעלות על הדעת את אוקראינה עוברת להתקפות־נגד, בוודאי לא במזרח (ניסיון כלשהו לתקוף מתרחש בדרום, סביב העיר הכבושה חרסון, עם תוצאות לא־דרמטיות).

מומחים מערביים בעלי מוניטין מודים שהם טעו בהמעטת ערכו של צבא אוקראינה. הם ביססו את ציפיותיהם על תפקודו הכושל במלחמת 2014. נראה שהרוסים עשו אותה הטעות. אבל ההפתעה הגדולה של התנהלות האוקראינים בחודש הראשון של הפלישה אינה מצדיקה אופטימיות קבועה. לרוע המזל, גם לוחמים אמיצים מאוד עלולים להפסיד במלחמות שבהן יש לאויביהם יתרון מכריע בכוח אדם, בציוד, בכסף ואפילו בגיאוגרפיה.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny

צרו איתנו קשר *5988