בעלי אינטרס שולטים במוקדי הכוח, חוסמים תחרות ופוגעים בנו

הגיע הזמן להשתחרר מלפיתת חברות ויבואנים ענקיים ולהסיר רוב מוחלט של חסמי היבוא • רק כך יוקל יוקר המחיה

אין מדינה אחרת עם תקן בטיחות לילקוטים / צילום: Shutterstock, Grisha Bruev
אין מדינה אחרת עם תקן בטיחות לילקוטים / צילום: Shutterstock, Grisha Bruev

הכותבת היא מנהלת תחום ממשלה ב"לובי 99 - הלובי הציבורי" 

שרת הכלכלה אורנה ברביבאי הודיעה בימים האחרונים כי היא מאשרת "לצאת לשימוע להכנסת מוצרים נוספים למסלול הבינלאומי, כדי לבטל את התקנים הייחודים על טמפונים, ילקוטים, נוזל כלים ועוד מוצרים - ואנו מברכים על כך. ממשלת המעבר וכל ממשלה עתידית צריכה להבין: לציבור נמאס להיות פרה חולבת. יש פתרונות שאפשר וצריך ליישם, ואנו מצפים מנבחרי הציבור להוביל שינוי אמיתי בלי לפחד מבעלי האינטרס.

עוד נצטרך לראות האם השינויים שמציעה שרת הכלכלה יתרחשו בפועל, אבל אם המצב יישאר כפי שהוא - בחודש הקרוב ילדי גן החובה יחלו להתכונן לכיתה א', והורים נרגשים ירכשו עבורם את הילקוט הראשון. רבים יחפשו ילקוט אורטופדי שתואם את המלצת משרדי החינוך והבריאות.

אולם הדאגה לילדים תעלה ביוקר. ילקוט טרולי עולה בסביבות 450 שקל. חיפוש מהיר באמזון של תיקים דומים, עם ביקורות מעולות ומשלוח חינם, מראה מחירים בסביבות 250 שקל. שתי חברות, קל-גב ומודן, מחזיקות בכ-70% משוק הילקוטים לגילאי יסודי. שוק ריכוזי המאפשר למעט שחקנים לשמור על מחירים גבוהים. הריכוזיות היא תוצאה של חסמי יבוא שממשלת ישראל יצרה לאורך השנים.

חסם כניסה

מסתבר כי המדינה קבעה תקן בטיחותי ייחודי לילקוטים ששונה מכל מקום אחר בעולם. לכן, מי שרוצה לייבא ילקוט, חייב לעמוד בסטנדרט שישראל קבעה. כיוון שהשוק הישראלי קטן, אין הרבה חברות שמוכנות להתאים את פסי הייצור לדרישות, כך שהתקן הייחודי חוסם כניסה של מתחרים לשוק. בדיקה שלנו העלתה כי הסטנדרט הישראלי הוא לא רק שונה או מחמיר ממה שמקובל בעולם - הוא היחיד שקיים. אין מדינה אחרת עם תקן בטיחות לילקוטים.

אז למה אצלנו? כי התעשייה המקומית החליטה למנוע תחרות שעלולה לפגוע ביכולתה לגבות את המחירים המופקרים שהורגלנו אליהם. שלושה מתוך חמשת חברי הוועדה הקבועים בוועדת המומחים במכון התקנים, הגוף שקבע את התקן, הם נציגי היצרנים הגדולים קל-גב, מודן ודנלר. החתולים שומרים על השמנת.

משטר תקינה ייחודי

פער המחירים הזה מוכר היטב בכמעט כל מוצר, אך הוא לא גזירת גורל, אלא תוצאה של דבר אחד פשוט: שוק ריכוזי והיעדרה של תחרות. מספר חברות קטן מאוד מייבא או מייצר מגוון עצום של מותגים, וכך מייצר אשליית תחרות ומגוון שאינם קיימים בפועל, וכל זה תחת ניצוחו של משטר תקינה ייחודי שמונע כניסת מתחרים.

בשוק החיתולים, חוגלה קימברלי קלארק ישראל (היצרנית של האגיס וטיטולים) ודיפלומט (היבואנית של פמפרס) שולטות בכמעט 85% מהשוק. גם פה, תקן ישראלי ייחודי קובע סטנדרטים שונים מאשר באירופה ובארה"ב, כנראה מתוך ההנחה שהישבן של תינוק ירושלמי שונה מישבנו של תינוק בפריז או בניו יורק. וראו איזה פלא: יו"ר ועדת המומחים במכון התקנים שקבעה את התקן המיוחד לחיתולים, הוא נציגה בוועדה של קימברלי קלארק. הוא כמובן נעזר בחבר הוועדה מפרוקטר אנד גמבל, היצרן והשותף של היבואן הבלעדי של פמפרס - דיפלומט.

ומה עם מוצרי היגיינה נשית שעלו לכותרות לאחרונה? אין הפתעות. שני יבואנים גדולים, דיפלומט ושסטוביץ, מייבאים את אולווייז, טמפקס, קיירפרי ו-o.b. יחד עם קימברלי קלארק, הם שולטים ב-90% מהשוק. גם פה הם זוכים להגנה מפני מתחרים בדמות תקן ישראלי ייחודי שמקשה מאוד על כניסת מותגים מתחרים.

וכך העסק עובד, יש כ-100 מוצרי צריכה בסיסיים שמוגנים מתחרות באמצעות תקנים ייחודיים שאין להם הצדקה בטיחותית. השלב הראשון ברפורמה דרמטית שנועדה להוריד את חסמי היבוא נכנס לתוקף ב-1 ביוני השנה. במאות שעות של דיונים בהם השתתפתי בשלוש השנים האחרונות, בוועדת הכלכלה של הכנסת ובמשרדי הממשלה, היה רצון אמיתי מצד הדרגים הפוליטיים והמקצועיים לתקן את הבעיה המבנית שמשפיעה על הכיס של כולנו.

עם זאת, כל תיקון נתקל בהתנגדות עזה של אותם גורמים הנהנים מקהל צרכנים שבוי. הלוביסטים של היבואנים הגדולים פעלו בהצלחה להחריג מהרפורמה מוצרים רבים. יוקר מחיה אינו גזירת גורל, אלא תוצר של תקינה מעוותת שמייצרת ריכוזיות מבנית בשוק וחוסמת תחרות. אפשר וצריך לתקן, ויפה שעה אחת קודם. 

צרו איתנו קשר *5988