הקשר הכלכלי בין סיום המבצע בעזה ומאגרי הגז בגבול לבנון

"זו הכלכלה, טיפשון" (It's the economy, stupid) הוא סלוגן שלקוח מימיו של ביל קלינטון כנשיא ארה"ב. עוד במהלך הקמפיין לנשיאות בשנת 1992, קלינטון העביר מסר שלפיו צריך לדאוג - קודם כל - לכלכלה בריאה ולפרנסתם של אנשים.

עיקרון זה שיחק תפקיד מרכזי במערכה החולפת בדרום ובמבצע "עלות השחר", שהסתיים בתוך ימים ספורים. כך למשל, במהלכו של המבצע אמר סוחר עזתי ל"גלובס", שכולם מתפללים שיסתיים בקרוב. "אם המצב הזה ימשיך יותר משבוע, רבים מהסוחרים וגם בעלי המפעלים לא יחזיקו מעמד", אמר. "אין לרוב הסוחרים הקטנים והבינוניים עתודות, והם חיים מהשוטף, כך שעצירה של הכנסות וחומרי ייצור, תפיל אותם. אשראי בבנקים זה מוצר נדיר, ובלי מזומנים שוב יתמלאו הרחובות במובטלים. חשבנו שקצת שחררנו את החלונות של בית הכלא עזה, ונשמנו קצת, ועכשיו מחזירים אותנו לצינוק".

בחודשים שלפני תחילת המבצע, הציבור העזתי חש הקלה כלכלית, כתוצאה מצעדים של ישראל, ורצה שזו תימשך. "מנופים כלכליים" אלה באו לידי ביטוי - למשל - במספר גדל והולך של פועלים עזתים שנכנסו לעבוד בישראל, מצד אחד, והכנסת מכונות ידע חקלאי מישראל אל הרצועה, מצד שני. באחרונה, 80-90 אלף פועלים עזתיים צבאו על הלשכות ברצועה כדי לקבל אישור לעבודה בישראל, כשכיום ישנם 12-13 אלף אישורי כניסה בעבור עזתים, לעבודה בישראל התוכנית היא להגיע ל-20 אלף אישורים. כשהשערים ליציאה לעבודה סגורים, המשמעות היא הפסד יומי של כאלף שקל לכל פועל.

רקע זה מסביר מדוע חמאס - השולט ברצועה ונתפס גם ככתובת לרווחת תושביה - לא לקח חלק במבצע הנוכחי, ומדוע ניסה להפעיל לחץ על ג'יהאד איסלמי להפסיק את הלחימה. לכך יש להוסיף את העובדה, שהשקט היחסי ששורר בשטחי יהודה ושומרון מאפשר שיתופי פעולה הדוקים יותר בין הרשות לבין ישראל, מה שתורם לרמת חיים גבוהה יותר בקרב התושבים. העזתים מודעים לכך, ורוצים גם לשפר את רמת חייהם.

האם הכלכלה תגן עלינו גם מפני המערכת הבא? כל התשובות בפרק השבוע של "הצוללת של גלובס".