יזמות | פרשת השבוע במבט כלכלי

פיתוח הארץ הטובה תלוי בהתחייבות האדם למצות את הפוטנציאל הכלכלי שלו

עם ישראל בדרך להיכנס לארץ הטובה, וכבר מכיר בפוטנציאל העצום שיש בה • פרשת השבוע מזכירה שבלי המאמץ האנושי שום דבר לא יקרה

הגפן של ארץ כנען / צילום: מתוך יצירה של ג'יימס טיסו, 1836-1902, המוזיאון היהודי בניו יורק
הגפן של ארץ כנען / צילום: מתוך יצירה של ג'יימס טיסו, 1836-1902, המוזיאון היהודי בניו יורק

הכותב הוא איש עסקים, שותף־מנהל בקרן הון הסיכון אלף

 "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ" 

בפרשת עֵקֶב, הפרשה השלישית בספר דברים, התורה מתארת את ההצלחה הכלכלית העתידית של עם ישראל. אך עם ההצלחה ישנה גם הסכנה שהוא יעזוב את ה':

"פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טוֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ. וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה. וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים… וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה" (דברים ח', י"ב־י"ח).

הרמב"ן, הפרשן, הפילוסוף והרופא בן המאה ה־13, הסביר שהפסוקים נועדו להזכיר שהכל מאת ה': "על כן אמר אם תחשוב כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה תזכור השם שהוציא אותך ממצרים ולא היה לך שם כח ועצם יד כלל... לא כח ועוצם יד שנתן לך, אבל יד ה' עשתה זאת".

לעומתו הר"ן, ממקובלי ספרד במאה ה־14, שעסק גם הוא ברפואה ובפרשנות פילוסופית, פירש אחרת: "כי אם היות שאמת הוא שיש באישים סגולות מיוחדות לדבר מהדברים, כמו שיש אנשים מוכנים לקבל החכמה, ואחרים מוכנים לשית עצות בנפשם לאסוף ולכנוס יהיה אמת בצד מי, שיוכל העשיר לומר כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה… ולפיכך אמר, כי עם היות שכוחך עושה את החיל הזה, תזכור נותן הכוח ההוא יתברך".

על פי הר"ן לאדם יש כוחות, גנטיקה ומיומנויות. הפרשה מבקשת להזכיר שה' הוא זה שהעניק לו את כל אלה ולכן עליו להוקיר לה' תודה.

השותפות המוצלחת

ניתוח הפסוקים מאפשר לערוך סינתזה בין שני הפירושים ולהגדיר שותפות מוצלחת בין ה' לאדם. בפסוקים מתוארת הארץ הטובה שה' ייתן לעם ישראל: "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ. אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת" (דברים ח', ז־ט').

הארץ הטובה היא ארץ שיש בה פוטנציאל למים, יבולים ומחצבים, אלא שהיא דורשת המון עבודה. במסגרת הברית עם ה', המוזכרת בסוף הפרשה, ושעליה יש לשמור, ה' נתן לנו את "הכל": הכל נמצא בארץ ישראל, כפירושו של הרמב"ן.

אך לא יהיה כלום ללא המאמץ האנושי בו מכיר הר"ן. הפסוקים לא מדברים על הבטחה מאת ה' או שכר על שמירת המצוות, אלא על שותפות בין ה' לאדם. הפוטנציאל הוא אינסופי, אבל מי ששבע הצלחות עלול לקפוא על השמרים ולהימנע מהמשך מפיתוחו. אם האדם ישכח את ה', הרי שהוא ימעל בתפקידו מול השותף שמעוניין בשגשוג.

המנגנון הסובייקטיבי

האמירה "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי" איננה מביעה רק חשש, אלא גם אמון ביכולות האדם לשפר את תנאי חייו בכל מציאות בה הוא נתון. בראי התורה לא מדברים על 'מיצוי כושר השתכרות' אלא על 'פיתוח כושר השתכרות' - למען האדם. זו אינה דרישה אלא ברית: חלקו של האדם בהסכם הוא לדרוש את קיומה קודם מעצמו.

כיום הרשויות מציבות תנאי סף נוקשים ואחידים ל'מיצוי כושר ההשתכרות' היוצרים אינטרס מובנה לרמאויות כדי לחצות את 'קו הזכאות'. לא פעם קיים חוסר התאמה אובייקטיבי בין דרישות המדינה ליכולות הנמען.

בעידן הדיגיטלי ניתן בקלות יחסית לפתח מנגנון סובייקטיבי שימדוד תהליך התקדמות כלכלית אישית לאורך זמן, ויתגמל בהתאם. כך, בהשקעה ארוכת טווח, נוכל להעצים את כוחם ועוצם ידם של אנשים כדי שיוכלו לצמוח ולקיים את הברית - זו שכרתו עם עצמם ועם ה'.