אולם האירועים שלא שילם שכירות בקורונה לא יפונה עד להכרעה בעליון

בית המשפט עיכב את צו הפינוי שהוציא לאולם האירועים לה ריין בעמק חפר לאחר שלא שילם 13 חודשי שכירות בתקופת הקורונה • גובה החוב לחברה המשכירה את האולם עומד על 1.7 מיליון שקל • חברת לה ריין צפויה להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, שיכריע במחלוקת

פסק דין / צילום: Shutterstock
פסק דין / צילום: Shutterstock

בית המשפט עיכב את צו הפינוי שהוציא לאולם האירועים לה ריין בעמק חפר לאחר שלא שילם 13 חודשי שכירות בתקופת הקורונה. גובה החוב לחברה המשכירה את האולם ששטחו 3,000 מ"ר עומד על 1.7 מיליון שקל. חברת לה ריין צפויה להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, שיכריע במחלוקת. 

בעקבות הקורונה: צו פינוי לאולם אירועים בעמק חפר שלא שילם שכירות 13 חודשים 

עיכוב הפינוי כפוף להפקדת ערבות בנקאית בגובה של 150 אלף שקל, לטובת פיצוי לכל נזק שייגרם למשכירה כתוצאה מעיכוב הביצוע. השופטת מיכל נד"ב קבעה כי מאחר שפסק הדין כולל דעת מיעוט, "אין לקבוע כי אין סיכוי לערעור", ובהתחשב בכך שהיום השוכרת משלמת דמי שכירות, יש מקום לעכב את הפינוי את להכרעה בבקשת רשות ערעור שתוגש.

בחודש שעבר קיבל בית המשפט המחוזי מרכז את בקשת המשכירה, חברת אייסוניק קיד מערכות, לפנות את חברת לה ריין המפעילה את האולם. מדובר באחד מהסכסוכים המשפטיים שנוצרו בעקבות הטלת הסגרים והתמודדות העסקים עם היעדר יכולת להפעיל את העסק.

השוכרת, חברת לה ריין המיוצגת על-ידי עורכי הדין יעקב לאור וסבטה קיפניס, המפעילה במקום אולם אירועים, הפסיקה את תשלומי השכירות, שעומדים על 132 אלף שקל לחודש, באופן חד-צדדי.

לטענת לה ריין, עומדת לה הגנת הסיכול, שמשמעותה כי כוח עליון מנע ממנה לקיים את החוזה, ולכן אין מקום לפנותה מהנכס; זאת לצד מחלוקת על גובה התשלום שיש לשלם על תקופת הסגרים והמגבלות.  

""דין הסיכול לא מאפשר לצד להחליט חד-צדדית" 

בית המשפט המחוזי הפך את החלטת השלום בפתח תקווה, קבע בדעת רוב מול מיעוט והוציא צו פינוי. בדעת הרוב קבעו השופטות חנה נדב ויסכה רוטנברג כי אומנם גן האירועים לא יכול היה לצפות את המגפה ואת השלכותיה, אך קיום החוזה לא הפך לבלתי אפשרי לחלוטין. זאת כיוון שגן האירועים לא הציג את הכנסותיו באותה התקופה, ולכן לא הוכיח כי לא היו הכנסות כלל.

בכל מקרה, השופטות קבעו כי המצב לא איפשר לאולם להתנהל באופן חד-צדדי: "דין הסיכול לא מאפשר לצד להחליט חד-צדדית על שינוי החוזה או השעיה זמנית של קיום חיוביו". לה ריין לא שילמה דבר על חשבון דמי השכירות. באיחור ניכר היא שלחה צ'קים בסכום של 210 אלף שקל בלבד, אך המשכירה סירבה להפקידם.

בדעת המיעוט סברה השופטת חנה קיציס כי קיום החוזה הפך לבלתי אפשרי לאור האיסור להפעיל אולמות סגורים בחלק מהזמן וההגבלה על מספר האנשים. לעמדתה, ההסכם לא היה מעשי, כיוון שהתועלת של האולם מוגבלת ממה שציפו מנכס ששטחו 3,000 מ"ר.

עו"ד עתי צמחוני ממשרד שכנר צמחוני, שייצג את המשכירה, חברת אייסוניק קיד מערכות, מסר בתגובה: "בשים לב לכך שפסק דינו של בית המשפט המחוזי הורה, לפנים משורת הדין, על עיכוב ביצוע עד ליום 20.11.22 וטרם הוגשה בקשת רשות לערער לבית המשפט העליון, היה נכון להותיר את ההכרעה בבקשה לעיכוב הנוסף לבית המשפט העליון, שהיה גם דן בסיכוי הערעור הקלושים. מכל מקום, אייסוניק סמוכה ובטוחה כי כאשר יובא העניין בפני בית המשפט העליון (אם תוגש בכלל בקשת רשות לערער, ולה ריין יעמדו בתנאי העיכוב הנוספים), הוא יאמץ בשתי ידיו את דעת הרוב שניתנה בבית המשפט המחוזי ויאשר פינוי מיידי של אולם האירועים".

ע"א 11146-04-22