מי יירש את העסק המשפחתי? לעתים קרובות, התשובה היא הון פרטי

ניל רוזנטל מצא סוג שונה של יורש כשיצא לעצב תוכנית ירושה עבור עסקי יבוא היין שלו לפני מספר שנים.

רוזנטל לא היה מוכן לוותר על החברה שהקים ב-1977 מתוך חנות אלכוהול המחוברת לבית המרקחת של הוריו בעיר ניו יורק, באפר איסט סייד במנהטן, ובתו לא הייתה מעוניינת לרשת אותה ממנו. אז רוזנטל מכר נתח בעסק לקרן השקעות פרטיות ונשאר בתפקיד המנכ"ל.

"אני בטוח שאם אמות היום, העסק שלי ימשיך בלעדיי", אמר רוזנטל בן ה-76.

קרנות השקעות פרטיות מצטרפות לעסקים המשפחתיים של אמריקה. התעשייה שעשתה את שמה על ידי השתלטות על תאגידים גדולים פרטיים, העבירה את המיקוד שלה למטרות קטנות יותר, אל רכישות של עסקים כמו שטיפות מכוניות, יצרניות מזון לחיות מחמד ויצרנים מומחים, חלקם בבעלות משפחתית כבר מספר דורות.

עסקים משפחתיים נמשכים במיוחד לקרנות ההשקעות, ואלו זונחות את ספר ההוראות המסורתי לקרנות השקעות פרטיות כדי למשוך אותם. הניהול לרוב נותר על כנו. הבעלים מחזיקים בנתחים גדולים. הקרנות מתחייבות לשמר עובדים ולהכניס יותר כסף לעסקים.

ובכל זאת, כמה יעדי רכישה בסופו של דבר נושאים בנטל של חובות כבדים, שעלולים להפוך חברה שהייתה פעם רווחית לחברה שמפסידה כסף. משפחות עשויות בסופו של דבר לוותר על השליטה כאשר העסק יימכר מאוחר יותר, כדי שבעלי ההון יוכלו לממש רווחים. קהילות ועובדים, כפועל יוצא מכך, עלולים לאבד את קשריהם האישיים לבעלות החברה.

מהצד השני, העסקאות מסייעות לבעלי עסקים מזדקנים להבטיח עתיד לחברות שלהם לאחר שילכו לעולמם. רבים מגלים שהילדים שלהם אינם מעוניינים לרשת את השליטה. מי שילדיהם כן רוצים להישאר מעורבים, מכירים בכך שצאצאיהם יזדקקו לידע טכנולוגי ופיננסי נוסף.

מעט חובות, הרבה תשואה

אפילו בעלי עסקים שרוצים להמשיך לעבוד, לעיתים קרובות מחפשים להפריד חלק מההון שלהם מהעסקים שבבעלותם. הם מוכנים לחלוק את הסיכון שהם נטלו על עצמם לבד במשך שנים, אבל הם לא מוכנים לוותר על מורשתם למתחרה גדול יותר.

עבור רוזנטל, הדאגה העיקרית הייתה שימור מערכות היחסים בנות עשרות השנים שקיים עם ייננים באיטליה, צרפת, שוויץ וספרד.

לאחר שבדק תשע הצעות, כולל אחת מחברת יין גדולה יותר, הוא, אשתו ושותפתו לעסק, קרי מדיגן, בחרו למכור את רוב המניות בשנה שעברה לקרן ההשקעות הפרטיות בפיטסבורג Incline Equity Partners.

מאז ההשקעה של Incline, חברת האחזקות המחזיקה בעסק היין של רוזנטל קנתה את אחד מהמפיצים שלה ועוד עסק ליינות בוטיק. רוזנטל זיהה את שתי המטרות אך אמר שלא היה ניגש אליהן ללא הגיבוי של Incline.

"במשך 45 שנה, זה היה ההון שלנו בסיכון", אמר.

חברות באותם ענפים או בענפים סמוכים שרוצות לגדול נתפסו זה מכבר כקונות מועדפות. הן יכולות לשלם יותר - מיזוגים של עסקים דומים מייצרים לעתים קרובות חיסכון משמעותי בעלויות - ולהגדיל במהירות את המכירות. עם זאת, לאחרונה, קרנות השקעות פרטיות, הרעבות לעסקאות, הציעו הצעות גבוהות יותר מהקונים האסטרטגיים הללו, אומרים בנקאים.

קרנות השקעות פרטיות יכולות לשלם יותר כאשר חברות שכבר בבעלותן מבצעות את הרכישה, ובעצם פועלות כקונה אסטרטגית. לפעמים הן קונות חברות רבות באותו ענף וממזגים אותן יחד.

עסק משפחתי שלא מעורבים בו הון פרטי או בעלי מניות ציבוריים, יכול להציע נתיב לרווחים הגדולים ביותר, משום שרוב המנופים הפיננסיים או התפעוליים שיכולים להחזיר תשואה - ייעול הייצור, הגברת חוזים, מיזוג עם מתחרים או מימון התרחבות לשווקים חדשים - טרם הוצאו לפועל. עסקים רבים כאלה נושאים מעט חובות.

רכישות בהיקף של בין 50 ל-99 מיליון דולר בהון עצמי - החלק ממחיר הרכישה שאינו ממומן באמצעות חוב - הניבו תשואות חציוניות של 25.4% מאז 2010, בהשוואה ל-19% בעסקאות של מיליארד דולר ומעלה ו-23.4% לכולם. עסקאות, לפי DealEdge.

"זה באמת החלום האמריקאי"

בשנת 2014, כמה מבני משפחת לאנג התקרבו לפנסיה, ורצו לפדות את עסק המזון לחיות מחמד בן ה-80 שלהם. L Catterton, קרן הון פרטי מגריניץ', קונטיקט שמשקיעה במותגי צרכנות, זיהתה הזדמנות.

האובססיה ההולכת וגוברת של האמריקאים עם חיות המחמד שלהם דירבנה לאחרונה את Ainsworth Pet Nutrition LLC להעביר את המיקוד שלה להגדלת היצע הפרימיום שלה תחת המותג Nutrish, בשותפות עם השפית המפורסמת רייצ'ל ריי. L Catterton רצה להביא את המותג לשוק ההמונים.

אבל תחילה היה על החברה לשכנע את משפחת לאנג. המנכ"ל המשותף של L Catterton, סקוט דאנקה, נסע למטה החברה במדוויל, פנסילבניה, השוכן כשעתיים מנמל תעופה מרכזי, ונחקר במשך שלוש שעות על ידי ארבעה בני משפחה וסמנכ"ל הכספים של החברה.

"זה היה כמו בית עירייה פוליטי עבורם, בו חצי מהאנשים הם פרוגרסיביים וחצי מהאנשים הם שמרנים", אמר דאנקה. "איכשהו שרדתי את הפגישה הראשונית ההיא".

המשפחה בחרה למכור 42% ממניות לפי שווי של 200 מיליון דולר, אך נתנה ל- L Catterton יד חופשית לנהל את החברה.

Ainsworth שילמה חובות, הרחיבה את תקציב השיווק של החברה וניקתה את החוזים שלה. היא הרחיבה את היצע המוצרים ועברה לערוצי הפצה חדשים. החברה רכשה את Triple T Foods Inc., שייצרה חלק מהמוצרים. עד 2018, המכירות השנתיות של המותג Nutrish גדלו פי שישה ל-700 מיליון דולר.

כאשר חברת J.M. Smucker Co רכשה את Ainsworth ב-2018 תמורת 1.9 מיליארד דולר, L Catterton ומשפחת לאנג הרוויחו פי שמונה מכספם על סמך שווי ההחזקה שלהם כאשר קרן ההון הפרטי השקיעה.

"זה באמת החלום האמריקאי", אמר שון לאנג, מנכ"ל Ainsworth כאשר L Catterton השקיעה.

"זה שינה את חיי ואת חיי המשפחה שלי"

רכישות יכולות להגיע בנקודות שונות במחזור החיים של חברה. חלקן כוללות הפיכה של חברה ציבורית לפרטית; אחרים נועדו להכין חברה פרטית להנפקה לציבור ביום מן הימים. קרנות השקעות פרטיות קונות לעתים קרובות חברות אחת מהשנייה, כאשר כל אחת מהן חותכת ומהדקת ומסדרת את המודל העסקי כדי להפיק יותר רווחים בדרך. מוכרים שמחזיקים בנתח יכולים גם לקצור תגמולים עצומים כשהעסק יימכר שוב.

ביל קלנדנן מכר את חברת הבטיחות בעבודה שלו, לקרן ההון הפרטי Riverside Co. בשנת 2006. בשנת 2012, Riverside מכרה את Health & Safety Institute Inc לחברה אחרת, DW Healthcare Partners מטורונטו, אשר מכרה אותה בחזרה ל- Riverside בשנת 2015.

בשנת 2019, ריברסייד מכרה את HSI ל-Waud Capital LLC משיקגו. עם כל מכירה שלאחר מכן, קלנדנן עוד החזיק בנתח מהחברה, ובכל פעם הוא הרוויח יותר מפי שלושה מכספו.

החברה גדלה עד כדי כך שהצ'ק שקיבל קלנדנן מהנתח שלו, הנמוך מ-5%, במכירה האחרונה ל-Waud היה גדול יותר ממה שהוא ושותפו המקורי קיבלו כשמכרו לראשונה ב-2006.

למרות שהוא כבר לא עובד עבור HSI, קלנדנן עדיין מחזיק בחלק קטן מהחברה ומצפה לאסוף צ'ק נוסף כאשר Waud תמכור אותה.

"זה שינה את חיי ואת חיי המשפחה שלי", אמר. "הרבה אנשים חושבים שהון פרטי רק חותך ושורף, אבל העניין הזה כולו היה סביב צמיחה".

סיכון לעובדים ולקהילות

רכישות בדרך כלל מגדילות את הסיכון מכיוון שחלק ניכר ממחיר הרכישה ממומן באמצעות חוב. חברות רבות המגובות בהון פרטי פשטו רגל תחת משקלם של חובות שלא יכלו לעמוד בהם, מה שהוביל לאובדן של אלפי משרות.

הסיכונים הללו מתרחבים ליותר ויותר עובדים וקהילות כאשר חברות ההון הפרטי רוכשות חברות נוספות, חשש שהוביל לניסיונות של מחוקקים, כולל הסנאטורית אליזבת וורן (דמוקרטית, מסצ'וסטס), להסדיר עוד יותר את התעשייה.

קרנות השקעות פרטיות וחברות המגובות בהון פרטי העסיקו 11.7 מיליון עובדים שהרוויחו בסך-הכול כ-900 מיליארד דולר בשכר והטבות שנתיים בשנת 2020, כך לפי דו"ח של חברת הייעוץ EY שהוזמן על ידי לוביסטית של תעשיית ההון הפרטי, מועצת השקעות האמריקאית.

גארי דיאנג'לו שמר על נתח לעצמו, כאשר מכר את חברת מוצרי ההגנה מהשמש שבבעלותו, Sun & Skin Care Research Inc, לקרן הון פרטי ב-2012, אבל הקונים הביאו הנהלה חדשה.

המנכ"ל החדש, שהגיע מחברה גדולה למוצרי צריכה ארוזים, הגביר את הייצור במטרה להגביר את המכירות של מוצרי ההגנה No-Ad, Ocean Potion ו- Bullfrog שלה.

האסטרטגיה הייתה כישלון. קמעונאים בדרך כלל קונים מוצרי הגנה מהשמש בקונסיגנציה במהלך חודשי הקיץ העמוסים, ומחזירים את כל מה שהם לא מוכרים בסוף העונה. החברה מצאה את עצמה עם גודש של מלאי. הרווחים התאדו וההפסדים נערמו, אמר וורן פדר, הבנקאי של החברה ב-Carl Marks Advisors, המתמחה בייעוץ לעסקים משפחתיים.

החברה מינתה מנכ"ל חדש שתיקן חלק מהנזק, אך עד שנת 2015 משקל החוב של כ-30 מיליון דולר היה כבד מדי. היא נאלצה לבצע מכירת עיקול שאפשרה לה להימנע מפשיטת רגל ומנעה ממנה להחמיץ את עונת הקיץ החשובה. דאנג'לו הגיש הצעה לרכישתו בחזרה אך לא הצליח. הוא לא הגיב לבקשות התגובה.

החברה הרוכשת החדשה, Kik Custom Products Inc, המגובה בהון פרטי, סגרה את המפעל של Sun & Skin Care Research בפלורידה, וכך 130 אנשים איבדו את עבודתם.

כשג'ון מקגאפי החליט שהגיע הזמן למכור את החברה שלו, שמייצרת איתותים להולכי רגל כדי לעזור לעיוורים לעבור בבטחה מעברי חצייה, הייתה לו דרישה: בלי פיטורים.

אביו של מקגאפי ייסד את העסק בשנת 1969. עם 80 עובדים, הוא בין המעסיקים הגדולים בעיר הולדתו גרינוויל, טקסס.

לאחר תהליך שכלל 10 הצעות, כולל שש קרנות השקעות פרטיות, מקגאפי מכר בשנה שעברה את רוב המניות ב- Polara Enterprises LLC ל- Vance Street Capital מלוס אנג'לס. השותפים של ואנס הופיעו בג'ינס וחולצות פולו במקום חליפות ומוקסינים. הם נסעו בטיסה מסחרית. והם הסכימו לא לקצץ אף משרה.

מקגאפי, בן 64, פרש אבל שמר על מושב במועצת המנהלים של Polara. בנו וחתנו, שניהם באמצע שנות ה-30 לחייהם, נותרו בתפקידים בכירים.

"הייתי שמח להשאיר את החברה רק אצל הבנים שלי, אבל הרגשנו שנוכל להגיע הרבה יותר רחוק מבחינת הטכנולוגיה שלנו, אם נוכל להשיג משקיע חיצוני", אמר מקגאפי, שקולו נשמע בצמתים ברחבי הארץ, מורה להולכי רגל מתי לחצות. "לא רציתי לסכן את כל ההון שלי".