האם בשיעורי תנ"ך בחינוך הממלכתי מלמדים שיוסף היה בת?

נכון - ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו - ההצהרה נכונה ברובה, אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון - חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו - חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעיה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון - ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס - לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלה גם לא נאספים
ללא ציון - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד

שם: אבי מעוז
מפלגה: נעם
תאריך: 29.11
ציטוט: "בכיתה י"א, למדו פרק בתנ"ך, בשיעור תנ"ך. מה הם למדו? שלרחל הייתה בת. אתה שמעת שלרחל אימנו הייתה בת? אני יודע שהיו לה שני בנים, יוסף ובנימין. לרחל הייתה בת, ואיך קראו לבת? יוסף. תגיד לי, זה תנ"ך? זה מה שמלמדים היום במערכת החינוך"
ציון: לא נכון ברובו

חבר הכנסת אבי מעוז מיועד לכהן בממשלה הבאה כסגן שר במשרד ראש הממשלה, האחראי בין היתר על תכניות ההעשרה הנלמדות בבתי הספר בישראל. מעוז התראיין ב-29.11 לתכנית "תשע עם גדי נס" ברדיו צפון ונשאל על תכניותיו למערכת החינוך, והשיב: "למערכות הציבוריות שלנו חדרו ארגונים במימון זר. מדינות זרות מתערבות ומממנות ארגונים ועמותות שכותבים תכניות לימודים במערכת החינוך... אני אתן לך דוגמה קטנה. בכיתה י"א, למדו פרק בתנ"ך, בשיעור תנ"ך. מה הם למדו? שלרחל הייתה בת. אתה שמעת שלרחל אימנו הייתה בת? אני יודע שהיו לה שני בנים, יוסף ובנימין. לרחל הייתה בת, ואיך קראו לבת? יוסף. תגיד לי, זה תנ"ך? זה מה שמלמדים היום במערכת החינוך".

מוקדם יותר באותו יום העלה מעוז את הסוגיה במסגרת נאומים בני דקה בכנסת, וכינה את האירוע בין היתר: "הנדסת תודעה שפלה.. טרלול הזוי… מסרים פרוגרסיביים רדיקליים".

בדקנו האם תלמידי י"א במערכת החינוך לומדים בשיעור תנ"ך כי יוסף המקראי היה בת, והאם מדובר בהשפעה של ארגונים, עמותות ומדינות זרות על תכנית הלימודים.

מעוז התבסס בדבריו על ציוץ שהעלתה ב-28.11 פעילת הימין ומועמדת לשעבר לכנסת מטעם מפלגת ימינה, רוני ססובר. בציוץ ססובר שיתפה צילום של שיר בשם "היא יוסף", ללא שם המחברת, והוסיפה כיתוב: "כיתה י"א, שיעור תנ"ך" . מדובר בשיר שכתבה המשוררת והסופרת זוכת פרס ישראל נורית זרחי, והתפרסם בשנת 1983 בספר השירים "אישה ילדה אישה" בהוצאת ספריית פועלים. השיר אכן מגולל פרשנות ספרותית לסיפור המקראי של יוסף, בנם של יעקב ורחל, לפיה רחל, על אף רצונה ללדת בן זכר ליעקב, ילדה במקום זאת בת, ובחרה להסתיר את זהותה ולהציגה כבן כדי להציל את חייה.

עשר שנים מאוחר יותר פירסמה זרחי אוסף סיפורים קצרים בשם "אמן המסיכות" בהוצאת זמורה-ביתן, וביניהם גם הסיפור "והיא יוסף" המרחיב על השיר המקורי. גם כאן מתואר יוסף כבת. בראיון משנת 1995 לכתבת איילת נגב, הסבירה זרחי את המחשבה מאחורי שני החיבורים:

"הרי אדם אינו חש את עצמו כזכר או נקבה, אלא כהוא עצמו, ויש בו תכונות משל שני המינים. אני אשה קונבנציונלית לגמרי, לא נוהגת, לא יודעת מתמטיקה, לא יודעת שום דבר גברי. הלוואי והייתי יותר גברית בתפקודי היומיום, לא משום שאני מעריכה גבר יותר מאשה, אלא משום שאת יותר חזקה, כאשר את כוללת בתוכך יותר מאשר זהות אחת בלבד… אני חיה בארץ סטריאוטיפית, סגורה, ושייכת לתנועה אידיאולוגית שהולכת בתלם ודורשת התיישרות לפי הקו, ואני דווקא אוהבת להיות איפה שאנשים נחשפים ומעיזים לגעת ברבגוניות שלהם. אני מרגישה את הכפילות שלי כל הזמן. בני־אדם הם לא רק כפולים, אלא משולשים ומרובעים. כביכול, אנחנו מובטחים מתוקף היותנו אנחנו, שכל אחד יוכל לממש את אישיותו ולהיות הוא עצמו. אבל מה עושה כל אחד עם הייחודיות שלו? הוא מקפל אותה פנימה כדי לשרוד. רק כאשר אתה מעז לפרוש את כולך, יש סיכוי לפגישה אמיתית עם מישהו, אבל אז אתה גם עלול להיפגע.

"כאשר קראתי את פרשת יוסף התנ"כי, היה ברור לי, שיוסף היה בעצם נערה, שהולבשה בכתונת־פסים בידי אמה רחל, כדי שלא לאכזב את יעקב, אשר רצה בן. זה נרמז בסיפור התנ"כי עצמו: בנרקיסיזם של יוסף, בחלומות שלו. כדי לשרוד קיפל יוסף את הנשיות שלו, את החלומות שלו, את האמן שבו. היתה לו אפשרות אחרת, אבל החיים לקחו אותו למקום אחר. זו הנקודה שבה אני מתחברת עם יוסף, בנושא האגוצנטריות של האמן. יוסף גויסה לתפקיד גברי, ציבורי, של משנה למלך מצרים. אני כתבתי על הרוח הנוספת, הנשית, החולמנית, האמנותית, שהחיים לא נתנו לה ביטוי…

אני אוהבת משפחה, ולא מעלה בדעתי, שאשה יכולה לוותר על ילדים או על אהבה. אני גם לא רואה את עצמי כשווה לגברים, או זהה לגברים. הרי מדובר ביצורים אחרים לגמרי. אבל כשהתחילו התנועות הפמיניסטיות, הן דיברו אלי לא במישור המעשי, כמו במישור האישי. עד אז הרגשתי נחותה, ולא ידעתי אם מה שנחות בי הוא האשה שבתוכי, או האדם שבתוכי, או העובדה שאני עוסקת בעבודה שאין בה פרנסה. הפמיניזם נתן לי חיזוק, שמותר לי להיות מה שאני, בלי נקיפות־מצפון, והעניק לי שמחת חיים. אני אוהבת את המורכבות האנושית, את הרב־פנים. המורכבות שנמצאת בתוכנו היא הסיכוי שלנו להתפתח, להשתנות".

כאמור, ססובר, ובעקבותיה אבי מעוז, טענו כי השיר נלמד במסגרת שיעור תנ"ך בתיכון. אלא שמבדיקת המשרוקית עולה שהשיר אינו כלול בתכנית הלימודים של המקצוע אלא בלימודי מקצוע הספרות בחינוך הממלכתי, כחלק מהיחידה העוסקת ב"זהויות" בפרק השירה במחצית השנייה של המאה ה-20. השיר אינו חומר חובה ולא נלמד בהכרח בכל שנה, אך הוא מופיע כחלק מהחומר שעשוי להיכלל בבחינת הבגרות בספרות החל משנת 2007.

בציוץ נוסף צירפה ססובר צילום מסך של התכתבות עם אדם שטען בפניה כי השיר נלמד בשיעור תנ"ך בשנה שעברה בתיכון בחיפה. ססובר סירבה למסור באיזה תיכון מדובר, ולא השיבה לפניות חוזרות של המשרוקית. פנינו גם למשרד החינוך, שם נמסר לנו כי החומר אכן נלמד במסגרת שיעורי ספרות ולא תנ"ך, ומכיוון שהם אינם יודעים באיזה בית ספר מדובר, לא ניתן לברר את אמיתות הפרטים. בכל מקרה, אם אכן השיר של זרחי נלמד בשיעור תנ"ך, הדבר נעשה על דעת המורה, אמרו לנו.

לסיכום, בניגוד לדברי מעוז, תלמידי התיכון בישראל לא לומדים בשיעורי תנ"ך שיוסף היה בת, וגם לא מדובר בתכנית לימודים חדשה שהוחדרה לאחרונה על ידי עמותות פרוגרסיביות במימון זר. תחת זאת, מדובר בשיר משנות ה-80 שנלמד בשיעורי ספרות בתיכון כבר למעלה מ-15 שנה. לכן דבריו של מעוז לא נכונים ברובם.