מה עלינו לקבל מהדת ומה יש לדחות על הסף? על משנתו של חתן פרס נובל וולה סוינקה

ד"ר שוֹעִי רז הוא חוקר ומלמד פילוסופיה והיסטוריה של הרעיונות באוניברסיטת בן גוריון בנגב; יוצר, מתרגם, עורך ובלוגר 

"עד לרמה כזאת העצימה הדת קונפליקטים, פוליטיקה מורכבת, עיכוב בהתפתחות החברתית ויחסי אנוש פגומים ברחבי העולם, עד שאדם עשוי לחשוב כי הדת ביסודהּ היא האויבת של המין האנושי, אם לא בעצמהּ - פשע נגד האנושות.

בוודאי, לא ניתן להכחיש, כי הדת הוכיחה את עצמה, שוב ושוב, כתמריץ, מניע או הצדקה, למחיר שגבו כמה מהפשעים הנוראיים ביותר נגד האנושות, זאת למרות הצהרותיה הנלהבות של הדת למען השלום.

ובכן, הניחו לנו להתרחק מהצעות מופרזות כאלה, המופרחות לשם הגברת הרושם... הגיעה העת שהעולם יאמץ את העמדה המסרבת להעניק גיבוי לדת, כהצדקה מקובלת, תירוץ, או הקלה - בפשעים נגד האנושות.

חובה כי מדינות יצדיקו את מקומן כחברות בקהילה העולמית באמצעות חינוך אזרחיהן לזכאות הדת למקום בחברה, ולהתחייבויות לקבלה הדדית ולכבוד הדדי (בין הדתיים והלא דתיים), אלא שיש גם לקבוע, כבלתי מתקבל על הדעת, מצב שבו העולם יוחזק כבן ערובה בידי קומץ אנשים חסרי חינוך, ויושם במצב של הפחדה ודחק, וכי הדבר יוביל למדיניות של פיוס והכלה.

יש נושאים קריטיים כמו רווחה אנושית והישרדות, הדורשים תשומת לב מוחלטת מצד מנהיגי העולם. הבה ניזכר שאלו לא היו אנטי־אסלאמיסטיים שחיללו לאחרונה והשמידו, ועוד בהחלטיות גורפת של ראיית עצמם כצדיקים, קברי קדושים מוסלמיים בטימבוקטו [...] אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, אשר תפס מקום של כבוד במורשת הדורות האפריקנית".

(וולה סוֹיִנְקַה, "דת נגד האנושות", נאום שנישא בפאנל של אונסק"ו, 21.9.12. הנוסח המלא מופיע באתר המקוון של כתב העת הספרותי הבינלאומי גרנטה; תרגם מאנגלית: ד"ר שוֹעִי רז)

בנאום שנשא בפני פאנל של אונסק"ו בשנת 2012, השמיע וולה סוֹיִנְקַה דברים קשים על מקומם של קיצונים דתיים בהרס תרבויות במאה הנוכחית.

סוֹיִנְקַה קורא לכך שאזרחי המדינות השונות ייראו בדתות ובמאמיניהן חלק אינטגרלי מחברה אנושית, כל זמן שהם פועלים בצורה מאופקת ולא אלימה, תוך קבלת השונים מהם - בעלי דתות אחרות, אגנוסטיקנים ספקנים או מחוסרי דת - כשותפים רצויים.

הוא דיבר על צעדי הגינוי שעל חברה ליברלית לנקוט כשהיא נתקלת במאורעות אלימים, הנעשים כביכול בשם הדת ורצון האל - גם כאשר דוברים מטעם הדת גורסים כי מגמת הדת היא לחיות בשלום.

סוֹיִנְקַה קובע, באופן חד משמעי, כי לא ניתן להצדיק פשעים כנגד האנושות בשם הדת, תהיה אשר תהיה התפיסה העצמית שלה. כשחברי דת הופכים לאלימים, הרי שהם נעשים לאויבי האנושות.

פשע הסלפים כנגד הסופים

בראשית יוני 2012, נחרב בטימבוקטו, עיר במאלי שבצפון מערב אפריקה, מתחם מקודש של מסגדים וציוני קברים, הנמנה על אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו. המחריבים היו מוסלמים סוּנִים-סַלַפִים, הרואים בעצמם תלמידיו "האמיתיים" היחידים של הנביא מוחמד, המנהלים גִ'יהַאד (למשל באמצעות ארגון הטרור אל קַאעִדַה) כנגד תרבות המערב וכנגד מוסלמים בני עדות אחרות.

● הפילוסופית האמריקאית שמסבירה איך לא נהפוך לחברה בדלנית וגזענית
● מדוע העולם היהודי נידה את ברוך שפינוזה, מהפילוסופים החשובים בעולם?
● השאלה הגדולה שהעסיקה את הפילוסופית הצרפתייה יהודייה סימון וייל

איבתם של הסַלַפִים התעוררה, על שום שמַאלִי קרובה לאסלאם הסוני-המאלִכִּי ולסוּפיוּת (יש בה גם מיעוטים שיעיים ואחמדיים). ראוי לציין, כי הסוּפִים הם זרם סוּנִי אותנטי באסלאם, טולרנטי מאוד ברוב אגפיו, הכולל עשרות מיליונים חברים ותומכים ברחבי העולם.

הסוּפיוּת שנוסדה עוד במאה התשיעית לספירה, דוגלת בפרשנוּת מיסטית ואתית של הקוראן והחדית', המסורות שהועברו בעל פה מפי הנביא מחמד ורואי פניו.

הַסָלַפִים, אף שהם מבקשים לשוב באופן רדיקלי לימי ראשית האסלאם באופן פשטני, הם זרם מאוחר במאות שנים. על כן, טענתם האנכרוניסטית לפיה הסוּפיוּת היא חריגה מרוח האסלאם המקורי, ראויה לכל ביקורת. העובדה שהסַלַפִים נוקטים אלימוּת וטרור בשם אמונתם הביאה על טימבוקטו שלטון אימים.

לפיכך, סוֹיִנְקַה הדגיש, כי הוא אינו מוכן לראות בפשעם של הסַלַפִים אירוע אלימוּת פְּנִים אסלאמי. הוא גם אינו מוכן להתייחס אליו באופן סלחני, כמאורע שהתרחש אצל אחֵרים רחוקים.

לדבריו, המאורע הנפשע הזה כוון נגד האנושות בכלל, וכנגד מורשת הדורות האפריקנית, בפרט: זאת הואיל והחורבן נעשה על אדמת אפריקה, ומאחר שהסוּפים בני מאלי, שקבריהם חוּללוּ ותרבותם נפגעה, היו אפריקנים.

פשעי הדתות הגדולות נגד התרבויות באפריקה

סוֹיִנְקַה פונה לשומעיו כאינטלקטואל פָּאן-אפריקני. דברי הביקורת שלו מתייחסים במובלע גם למורשת ההיסטורית האלימה של הנצרות והאסלאם ברחבי אפריקה, ובמיוחד במערבהּ. שם, במשך מאות שנים, שררה מציאות של העברת האפריקנים על דתם, תרבותם ומורשתם, תוך המרת דתם לנצרות או לאסלאם בכפייה, כבישתם לעבדים משוללי זכויות וחירויות בסיסיות, ומכירתם במדינות צפון אפריקה או העברתם באוניות לשווקי אדם באירופה ובארה"ב, עד אמצע המאה ה-19.

אלו שנותרו מאחור גם סבלו - מעוֹל הקולוניאליזם או שלטון אפרטהייד. דבריו של סוֹיִנְקַה נוגעים לדתות הגדולות ופשעיהן ההיסטוריים כנגד תרבויות אפריקה כולן.

קבלה, הכרה והמידה הטובה

דבריו של סוֹיִנְקַה מלמדים אותנו מה עלינו לקבל מהדתות בחפץ לב ומה עלינו לדחות על הסף. כוחם של הדברים יפה לביקורת מעמדה של כל דת או קבוצה דתית. במוקד דבריו, עומדת התפיסה לפיה האתיקה, המידה הטובה, קבלה הדדית והכרה הדדית, לעולם אמורות לחייב את דרכן של הדתות ומאמיניהן, בכל מקום ובכל זמן.