איש עסקים העביר מניות לילדיו, אשתו דרשה חצי. מה קבע ביהמ"ש?

פרטי המקרה: חברת נווה בניין, יזמית נדל"ן, מתכננת להקים בניין בן 33 קומות הכולל 151 דירות. החברה ערכה הסכם עם חברת ריט אזורים למכירת 98 דירות שיושכרו לטווח ארוך.

לאחר שנחתם החוזה, ולפני סיום הבנייה, הגישה החברה בקשה לקבלת הטבת מס, לפי החוק לעידוד השקעות הון. רשות ההשקעות דחתה את הבקשה. לאחר מכן החברה פנתה לוועדת ההשגות ונדחתה, ולכן עתרה למחוזי.

על פי החוק, יזם הבונה בניין עם שיעור מסוים של דירות להשכרה ארוכת טווח זכאי להטבת מס משמעותית. מטרת החוק היא לעודד עסקאות למכירת דירות להשכרה בין היזם לבין גופים מוסדיים. אז למה נדחתה בקשתה של נווה בניין?

הנימוק המרכזי של רשות ההשקעות היה כי בקשת האישור הוגשה לאחר שנערך ההסכם עם ריט. בעתירה לבית המשפט טענה החברה כי החוק לא מטיל מגבלה מעבר להגשת הבקשה לפני סיום הבנייה.

עוד טענה החברה כי קבלת עמדת הרשות תכפה על הצדדים מועד התקשרות בשלב שלא מיטיב עם הפרויקט, וכי עמדה זו מסכלת עסקאות בין היזם לגוף המוסדי. הרשות טענה שהחוק נועד לעודד פעילות עתידית ולא לתת תמריץ לעסקאות שנסגרו.

השופט ארנון דראל קבע כי לפי הוראות החוק יש לאשר את התוכנית לפני עריכת ההסכם למכירת הדירות. הוא לא התייחס לנימוק כי הדרישה תסכל עסקאות. השופט ציין כי מדובר בשיקול דעת הרשות וביהמ"ש לא ימהר להתערב.

יש לציין כי בשנת 2022 מספר הבקשות שאושרו בנושא זה ירד ב־20%, כך שאושרו 2,446 דירות. החברה יוצגה על ידי עו"ד טל בן משה. ועדת ההשגה יוצגה על ידי עו"ד יואל פוגלמן.

משמעות הפסיקה: חברה המבקשת לקבל את הטבת המס לפי החוק לעידוד השקעות צריכה לבקש זאת לפני מכירת הדירות ליזם. ובכל מקרה, אין להגיש את הבקשה לאחר סיום הבנייה

מספר תיק: 60793-09-22

פרטי המקרה: אשכולות, חברה לזכויות מבצעים של אמני ישראל, תבעה את נטפליקס על הפרת זכויות קניין רוחני. אשכולות, המיוצגת על ידי עו"ד אייל נחשון ממשרד ברנע ג'פה לנדה, העבירה את כתב התביעה לעו"ד תמיר אפורי ממשרד עוה"ד שבלת, לאחר שהתכתבה עמו בנוגע להפרות הנטענות.

עורך הדין מצידו טען כי הודיע בתחילת ההתכתבות כי הייצוג שלו מוגבל, והוא לא הוסמך על ידי נטפליקס לקבל כתבי טענות בשמה ולכן לא מדובר בהמצאה לנטפליקס.

השופט יעקב שקד מבית המשפט המחוזי בתל אביב קבע, מבלי שקיים דיון, כי מדובר בהמצאה כדין. לפי תקנות סדר הדין האזרחי "ההמצאה תהיה ככל האפשר לנמען עצמו; אם הנמען מיוצג בידי עו"ד, יש להמציא לו במקומו". השופט קבע כי הפסיקה הכירה באפשרות שנתבע שמקום מושבו מחוץ לישראל יגביל את ייפוי הכח לקבל כתבי טענות עבורו. אך ההגבלה חייבת להיות בהוראה ספציפית, מפורשת וברורה בייפוי הכוח.

נקבע כי אומנם עוה"ד ציין בהתכתבות כי הוא לא מוסמך לקבל כתבי בית דין, אך העניין טעון הוכחה. לא היה בידו ייפוי כוח בכתב אלא הסמכה בעל פה שנמסרה לו טלפונית. בנסיבות אלו נדרש תצהיר וכזה לא היה. נקבע כי עוה"ד טיפל עבור נטפליקס באופן ענייני בטענות לפני הגשת התביעה, ולא הוכח כי קיים סייג בהרשאה.

"לא נעלם מעיני החשש כי יכול ותהיינה לקביעות בהחלטתי זו השלכות 'מצננות' על נכונותם של תאגידים בינלאומיים לנהל מו"מ עם גורמים בישראל באמצעות פרקליטים בארץ. זאת, מחשש שמא הדבר יוביל 'ללכידתם' ברשת הסמכות הטריטוריאלית של בתי המשפט בישראל. ראוי אפוא לערוך ייפוי כח בכתב, הכולל הגבלה על קבלת כתבי בית דין".

יש לציין כי ההחלטה אינה סופית, ונטפליקס הגישה בקשה לביטול ההחלטה וצירפה תצהיר לפיו עורך הדין לא היה מוסמך לקבל את כתב התביעה. זאת, מאחר שההחלטה התקבלה ללא דיון, ומבלי שניתנה לנטפליקס האפשרות להגיב להיעדרו של תצהיר.

משמעות הפסיקה: כדי להגביל את הייצוג לקבלת כתבי תביעה עבור לקוחה שהיא חברה זרה, נדרשת הוכחה בצורת ייפוי כוח הכולל הוראה מגבילה ספציפית, מפורשת וברורה. 

מספר תיק: תל אביב 41743-04-23

פרטי המקרה: איש עסקים עתיר נכסים העביר לילדיו את המניות שלו בחברות שבבעלותו. לאחר כארבע שנים הוא נישא בשנית וחי עם בת זוגו במשך 25 שנה. אלא שאז, בתחילת שנות ה־2000, התגלע סכסוך בין בני הזוג והאישה הגישה תביעה להצהיר כי היא זכאית לקבל מחצית מהפירות שהניבו יחד בזמן נישואיהם. חלק מפירות אלו היו המניות שהועברו לילדי הבעל ששוויים מגיע לעשרות מיליוני שקלים. במרכז המחלוקת עמדו בניין משרדים יוקרתי, בו החזיק הבעל זכויות, והבית בו התגוררו בני הזוג.

כשנה לאחר הגשת התביעה נפטר הבעל, ובמהלך שנות הדיונים המשפטיים נפטרה האישה. את המאבק המשפטי המשיכו ילדיהם. בסוף מרץ קבע ביהמ"ש לענייני משפחה בתל אביב כי ילדיה של האישה זכאים למחצית מבית המגורים ולמחצית מזכויות הבעל במגדל המשרדים. על ההחלטה הגישו ילדי הבעל בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון שטרם הוכרעה.

השופטים נפתלי שילה, שאול שולט ועינת רביד קבעו כי הבעל המשיך לנהל את החברות גם לאחר שהעביר את המניות לילדיו, וכי בית המגורים הוא נכס חדש שנוצר בתקופת החיים המשותפים, מכספים שהתקבלו מהחברות במהלך הנישואים. לכן, יורשי האישה זכאים למחציתו.

בנוסף, האישה הוכיחה שיתוף בבית - השניים התגוררו בו במשך 18 שנים, האישה טיפלה במשק הבית והבעל ניהל את עסקיו. עוד צוין כי המשכנתה נפרעה מהכנסות החברות, וההכנסות הן נכס משותף של בני הזוג.

באשר למחלוקת על בניין משרדים, נקבע כי הבעל היה הגורם הדומיננטי בהשבחת החברה שבנתה את בניין המגורים וכי כל הפעולות להקמתו נעשו בתקופת הנישואין. לכן, השבחת החברה, שהתבטאה בעיקר בבניין המשרדים, מהווה נכס שמגיע לאישה מחצית ממנו.

הערעור של ילדי הבעל נדחה. ערעורם של ילדי האישה התקבל. את יורשי האישה ייצג עו"ד בעז קראוס. את יורשי האישה ייצגו עו"ד שוקי חורש ממשרד ש.הורוביץ ועו"ד אסף שובינסקי.

משמעות הפסיקה: אם אדם העביר את הזכויות לילדיו לפני נישואיו השניים, אך ממשיך לנהל אותם ולקבל כספיו לידיו - אשתו זכאית למחצית הרכוש שהניבו הזכויות בזמן הנישואין

מספר תיק: עמ"ש 32033-07-22, 32237-07-22, 32619-11-12