האם עוד חוקים וסמכויות יסייעו לפתור את בעיית הפשיעה בחברה הערבית?

עם מספר שיא של נרצחים וברקע החלטת שר האוצר בצלאל סמוטריץ' להעביר לרשויות המקומיות הערביות תקציבים בסך 200 מיליון שקל, אותם הקפיא בחודשים האחרונים, הממשלה הודיעה כי תקדם חבילת חוקים כדי להתמודד עם הפשיעה הגואה בחברה הערבית.

סוגיית החקיקה שבה בכל פעם שעולות טענות ביחס לטיפול בפשיעה בישראל. זה נכון לעבירות מין, זה נכון לעבירות טרור וזה נכון כמובן גם לפשיעה בחברה הערבית. האם באמת עוד סמכויות ועבירות זה מה שצריך?

● דעה | מעצרים מינהליים פליליים והחרמת רכוש יעילה הם צו השעה
● דעה | האלימות בחברה הערבית לא תיפתר רק באיסוף כלי נשק

לשם מה נועדה החקיקה?

החקיקה בכנסת נחלקת בעיקר לשניים: הצעות חוק ממשלתיות שיוזמים משרדי הממשלה, והצעות חוק פרטיות שמגישים הח"כים. בעוד שהצעות חוק ממשלתיות מגובשות אחרי עבודות מטה ממושכות, בשיתוף כל המשרדים הרלוונטיים והייעוץ המשפטי, ולבסוף מועברות להערות הציבור, הצעות חוק פרטיות אפשר פשוט לנסח בלשכת הח"כ ולהגיש. היתרון של ההצעות הממשלתיות ברור: גורמי מקצוע, עובדות ונתונים. הדרישה לכך נעדרת מההצעות הפרטיות, מה שהופך אותן, לטענת משפטנים בשירות המדינה, להרבה פחות אפקטיבית.

מרבית ההצעות החוק הפרטיות הפליליות נוגעות להחמרת ענישה, בין היתר באמצעות הוספת עונשי מינימום וקביעת עבירות חדשות. זאת, אף שוועדה ממשלתית, ועדת דורנר, קבעה שעונשי מינימום למשל, ממש לא אפקטיביים. בנוגע לעבירות חדשות, הטענות שמעלים פעמים רבות במשרד המשפטים הן או שאין בהן צורך, כי הדין הקיים מספיק, או שנדרשת בדיקת עומק על מנת להבין את הנחיצות שלה והשאלה אם אפשר יהיה להרשיע בה, כך שלא תהיה סתם קישוט בספר החוקים.

דוגמה מעניינת שעלתה לאחרונה, היא החוק המכונה "חוק הפרוטקשיין". הכוונה היא לתיקון לחוק העונשין שקבע עבירה ל"גביית דמי חסות" ואשר הוגש כהצעת חוק פרטית. החוק שעבר לא כולל את כל מסקנות עבודת המטה שנערכו שנה קודם לכן בשיח בין המשרדים, ובו בחנו כיצד ניתן יהיה באמת לצוד את המקרים שהחקיקה הקיימת היום לא מצליחה. כעת טוענים משפטנים כי העבירה שעברה אינה באמת מועילה, כפי שניתן ללמוד מכתב האישום שפורסם כי הוגש על בסיסה, אך נשען גם על העבירה הקיימת של סחיטה באיומים.

סמכויות כבר יש

סוג אחר של הצעות חוק מבקש הוספה של סמכויות שיטור ואכיפה, בהן יותר חיפושים ללא צו ואפשרויות חדירה למחשבים ולטלפונים. גם חילוט הוא כלי שאוהבים לבקש להקל בתנאיו. המשטרה טוענת פעמים רבות כי הכלים האלה דרושים לה, בעיקר עבור הטיפול בפשיעה במגזר הערבי, וזאת מאחר שרמת שיתוף הפעולה בו עם רשויות האכיפה נמוכה ביותר.

אולם, מנגד נטען על ידי משפטנים כי גם אם מתן עוד סמכויות יכול להועיל, יש ראשית לבחון מה נעשה בסמכויות שכבר יש ומדוע יש צורך בעוד, וזאת בפרט בשים לב לפגיעה הפוטנציאלית של סמכויות משטרתיות על זכויות אדם בסיסיות והאפשרות של ניצול שלהן לרעה. "הכנסת טובה מאוד בלחוקק, אך גרועה מאוד בלבדוק אם החקיקה שלה אפקטיבית", הוא משפט שנשמע במסדרונות סלאח א־דין פעמים רבות. יש כלים שלא משתמשים בהם, ואלה שמבוקשים, יכולים להיות מסוכנים ביותר.

לא פתרון יחידי

התשובה לשאלה כיצד ניתן לטפל בפשיעה בכלל ובחברה הערבית בפרט מורכבת מהרבה משתנים. האם עוד חוקים יכולים לסייע? אולי. האם הם יכולים להזיק? גם יכול להיות. ומכל מקום - האם אין מה לעשות בלעדיהם?

הנתונים שהצביעו על ירידה משמעותית ראשונה במספרי הנרצחים בחברה הערבית בשנה שעברה, מחייבים התבוננות בצעדים שנעשו על סמך המצע החקיקתי שהיה קיים.

גורמים שעבדו אז במשרד לביטחון פנים מספרים על אכיפה משולבת, שכללה גורמים מכלל הרשויות, כולל מי שלכאורה אינם נחשבים ל"שותפים הטבעיים" לטיפול מהסוג הזה, דוגמת רשות המסים או משרד הפנים; על ישיבות שבועיות שבהן כלל הגורמים נדרשו לתת דין וחשבון על ההתקדמות שלהם; על פתיחתן של תחנות משטרה ביישובים ערביים, כמו ג'סר א־זרקה; על הפניית המשאבים של השיטור העירוני לערבים ערביות; על גיוסן של הרשויות המקומיות, ועל המחויבות שזה יצר בקרב התושבים שהתחילו לשתף פעולה לראשונה עם הרשויות; ועל הקצאה של כוח אדם למשימה. גם ההבנה שמקורו של חלק ניכר מן הפשיעה הוא כלכלי ושבו יש להתמקד הייתה משמעותית.

מצב הפשיעה היום, מודים רבים, אינו מה שהיה לפני שנה או שנתיים. אך העובדה שגם ללא עוד חוקים נמצאו פתרונות אפקטיביים מלמדת שחקיקה, בטח אם מה שהיא מבקשת עוד עבירות ועוד סמכויות, אינה מספיקה. אפילו אפשר בלעדיה.