בימים כתיקונם עובדים במדינת ישראל כ־150 אלף פועלים פלסטינים. מאז פרוץ המלחמה לפני יותר משבועיים הופסקה כניסתם לחלוטין, הן מרחבי יהודה ושומרון והן דרך מעבר ארז מעזה. בעקבות כך נוצר מחסור משמעותי בידיים עובדות בכמה ענפים במשק, בראשם ענף הבנייה: בימי שגרה, מועסקים בו כ־125 אלף עובדים לא ישראלים, מהם כ־100 אלף פלסטינים, וייתכן שהמספר הזה הוא אף מעין הערכת חסר. נתוני בנק ישראל מצביעים על כ־15 אלף עובדים פלסטינים ללא אשרת שהייה (שב"חים - שוהים בלתי חוקיים) שהועסקו בענף בתקופה זו, אך הערכות אחרות מדברות על מספרים גבוהים יותר, סביב 40 אלף שב"חים ואולי יותר.
כך או כך, חלקו של כוח העבודה הפלסטיני בענף הבנייה הישראלי גדול מאוד. ישנם אתרי בנייה שבהם פועלי "העבודות הרטובות" - קרי העבודות באתר הבנייה עצמו - כולם פלסטינים כולם, ובאחרים המאזן הוא 50־50: מחצית מהעובדים הם פלסטינים, ומחציתם עובדים זרים ממדינות שונות. כעת, עולה השאלה כיצד יוכל לתפקד הענף כשמצבת כוח האדם שלו, בייחוד באתרי הבנייה עצמם, הצטמצמה כל כך?
הקצב האיטי יואט עוד יותר
ענף הבנייה נכנס אל המלחמה כשהוא נמצא במצב לא פשוט. עליות הריבית שהחלו באפריל 2022 ונמשכו יותר משנה שלמה האטו משמעותית את הפעילות בענף, והיקפי המכירות והעסקאות בו הצטמצמו. גם בקצב התחלות הבנייה החל שינוי מגמה לאחר תקופה חיובית מסוימת, וגורמים רבים העידו על האטה גם בקצב קבלת היתרי הבנייה בעיקר משום שהיזמים והקבלנים העדיפו שלא להתחיל בפרויקטים חדשים בתקופה הכלכלית המאתגרת.
כעת, נראה שהמצב רק יחמיר. בעתות מלחמה הענף מאט את קצב העבודה, ודאי בערים הקרובות לאזור הלחימה. החשש, שהיה קיים עוד לפני המלחמה להאטה הולכת וגוברת בקצב הבנייה, צפוי להתעצם עוד יותר עכשיו.
"המצב גורם לעצירה מוחלטת בהתחלות הבנייה, אבל גם להאטה עצומה במה שכבר נמצא בביצוע (נכון לסוף חודש יוני, ישנן כמעט 168 אלף דירות בבנייה פעילה, י"נ)", אומר שמגר ואקנין, מנכ"ל ובעלי חברת הנדל"ן גשם החזקות. "מחזור של פרויקט הוא היום שלוש שנים, וזו תקופה שהתארכה מאוד לאחרונה, וכרגע אנחנו נמצאים בוואקום. אני מנסה למצוא את האור בקצה המנהרה, אבל לא רואה כזה כרגע".
"חלק מהחברות משותקות לחלוטין"
אמנם זו לא הפעם הראשונה שהופסקה כניסת פועלים לישראל, אך לפרק זמן קצר וקצוב בדרך כלל, ולא בצורה הרמטית. במלחמה הנוכחית מדובר על עצירה מוחלטת, ללא סימן לשינוי שנראה באופק. בינתיים, סימני השאלה הופכים לסימני קריאה מדאיגים.
"היעדרות הפועלים הפלסטינים בצורה שבה היא מתרחשת כעת היא אירוע חריג גם בהיקף וגם בהשפעה", אומר ואקנין. לדבריו, יש שני אזורים עיקריים שייפגעו מכך: "כבר עכשיו יש אתרים שעובדים יותר לאט, ואחרים שלא עובדים כלל. ב'עוטף ירושלים' ובעוטף עזה החברות יושפעו הרבה יותר, כי הפועלים הפלסטינים נהגו בדרך כלל להגיע למקומות שקרובים אליהם.
"הבעיה היא שאין פתרונות קסם. אי־אפשר להביא מעכשיו לעכשיו פועלים אחרים שיעבדו באתרים. לא מדובר על קצב בנייה איטי שרוצים לתגבר או להאיץ, מדובר בהמוני פועלים שיום לפני כן עבדו באתר בנייה, והיום הם אינם. אתרים כאלו נמצאים עכשיו במצב נורא. אפשר לנסות לתגבר אותם עם פועלים לא פלסטינים, עד כמה שאפשר, אבל הם עולים יותר: פועל ערבי ישראלי משתכר פי שניים ויותר מפלסטיני, ופועל זר פי שלושה ויותר. זה ישפיע על כל הענף בצורה רוחבית, יהיה פה גל של יזמים בקשיים גדולים מאוד".
אמנם רק שבועיים וחצי חלפו מאז פרצה המלחמה, אבל עו"ד דוד אזולאי, מנכ"ל ובעלים של קבוצת הנדל"ן דוד אזולאי, כבר מעיד על ירידה גדולה בתפוקה. "כבר עכשיו מרגישים ירידה משמעותית, בסביבות 50%, משום שמחצית מכוח האדם שלנו הם פלסטינים", הוא מספר. "מדובר בחוסר משמעותי בכוח האדם, ואנחנו עוד במצב טוב: יש חברות שרגילות לעבוד רק עם עובדים מהשטחים, והן משותקות לחלוטין עכשיו".
הישועה תגיע מעובדים זרים? זה לא פשוט כל כך
רבים מקווים שלנוכח המצב הביטחוני, המדינה תגדיל את המכסות לעובדים זרים. משרד הבינוי והשיכון כבר גיבש הצעת מחליטים שאמורה להיות מונחת בימים הקרובים על שולחן הממשלה לאישורה, הצעה שמורה על הגדלת מכסת העובדים הזרים בישראל ל־50 אלף, לעומת 30 אלף כיום, ולאפשר הגדלה של מכסת חברות הביצוע עד ל־15 אלף עובדים, לעומת 12 אלף כיום.
אמנם המספרים הללו לא עונים על המחסור המיידי בעובדים פלסטינים, אך בהצעת משרד הבינוי והשיכון נכתב כי "בהנחה שחלק מהאתרים לא יפעלו בשל המצב הבטחוני, ההערכה היא שיהיה מחסור בכ־20 אלף זוגות ידיים עובדות, לפחות בחודשים הקרובים, חודשי המלחמה, ובשלושת החודשים העוקבים שלאחר סיום המלחמה".
במקביל, מקדם שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת מהלך אחר להבאת 160 אלף עובדים זרים לכלל הענפים, מרביתם לענף הבנייה, מהודו, מווייטנאם וממדינות נוספות. מדובר במהלך שהחל עוד לפני המלחמה, ובמשרד הכלכלה והתעשייה מציינים כי כבר הובעה נכונות מצד גורמי השלטון בהודו להבאת 100 אלף עובדים זרים לישראל. הסכם בילטרלי בין המדינות, שיאפשר את הבאת העובדים הזרים, נמצא לקראת חתימה, שלאחריה יובא לאישור הממשלה.
עם זאת, יש מי שמפקפקים ביעילות של מהלכים אלו, וטוענים כי יש לתגבר את מצבת העובדים הזרים בישראל בדרכים אחרות. "בנדל"ן העובדים הזרים מגיעים בדרך מאוד מסודרת, מתאגידים ייעודיים עם רישיון ספציפי, לאחר חתימה על הסכמים בילטרליים בין המדינות ורק לאחר שהפועלים עוברים מעין הכשרה לעבודה", מסביר עו"ד אזולאי. "זה לא שניתן להנחית פה ברגע רכבת אווירית של עובדים זרים. גם אם ראש הממשלה בנימין נתניהו עוזב את כל מה שהוא עושה ומטפל רק בזה, זה ייקח לא יום ולא יומיים. יידרשו ארבעה־חמישה חודשים, במקרה הטוב, עד שכל העובדים יוכלו להתחיל לעבוד".
עו"ד אזולאי גם מעלה שאלה באשר להתאמת העובדים ההודים לענף: "כשמביאים עובדים זרים לענף הבנייה, צריך לוודא שהם מתאימים לו, שרמת המקצועיות טובה וכדומה. נכון שזו שעת חירום ורוצים לפעול כמה שיותר מהר, אבל אני מביע ספק גדול לגבי המקצועיות של ההודים ולגבי רמת התאמה שלהם לענף המגורים בישראל. איננו יודעים מהו היקף ההכשרה שהם קיבלו, ומה רמת המקצועיות שלהם. ניר ברקת הוא אדם רציני, אבל אם הוא רוצה לעשות מהלך שבאמת ישנה משהו, עליו להעצים את הערוצים המוכרים שעובדים כאן כבר שנים: לתת ביטחון לעובדים המולדביים והסיניים שנמצאים כאן ומפחדים, ולאחר מכן להביא משם את העובדים הנוספים".
עוד מוסיף עו"ד אזולאי כי "אפשר גם להחזיר כאלו שעבדו כאן בעבר, וכבר מכירים את שיטות העבודה בישראל. הסינים עובדים כאן כבר מ־2005 בערך, והמולדבים גם נמצאים כבר כבר 8־9 שנים. עבור סין, הבאת 20 אלף עובדים נוספים לישראל זה דבר ישים לגמרי. אם מוסיפים להם בערך אלף עובדים שכבר עבדו כאן ויחזרו 'לחזק' את העובדים החדשים - זה כוח אדם משמעותי. זה לא אומר שצריך להוריד מהשולחן את החלופה של הודו, אבל היא תשמש כשלב ב' של התוכנית".
"אין עם מי לדבר, לא יצאו מההלם"
במבט קדימה, המחסור בעובדים בענף הבנייה גדול בהרבה, וכך גם גודל המשבר הפוטנציאלי. אמנם המחסור בעובדים פלסטינים בענף הבנייה עומד על כ־90 אלף פועלים, אך בדיון משותף לוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת ולוועדה המיוחדת לעובדים זרים, אמר יגאל סלוביק, מנכ"ל התאחדות הקבלנים בוני הארץ כי הבעיה רחבה יותר. לדבריו, "חסרים כיום בענף הבנייה 120 אלף עובדים, בהם הפלסטינים שלא נכנסים לארץ ועוד 30־40 אלף עובדים שהיו חסרים עוד לפני המלחמה". בשל כך קורא סלוביק להביא כבר כעת עוד 50 אלף עובדים זרים ולא 20 אלף כפי שמתכנן משרד הבינוי והשיכון.
"הפועלים הפלסטינים הם כנראה הצרה האחרונה שלי, זה לא מתחיל ונגמר בהם", אומר ואקנין. "באופן זמני אוכל להביא פועלים מכיוונים שונים, אעביר אותם הכשרה של כמה ימים ואסגור את הפער. אבל כרגע אין לי על מה לעבוד: סגרו את אתרי הבנייה בערים רבות ו־וועדות התכנון לא עובדות אז אין היתרים ואישורי אכלוס. אני יודע שזו שעת חירום, אבל אי־אפשר להקפיא את המדינה. מי שלא מגויס צריך לעבוד, אבל לא נותנים לנו לעבוד. כרגע אין עם מי לדבר, ונראה שכולם נאלמו דום בשבועיים וחצי האחרונים ועדיין לא יצאו מההלם".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
