בענף התיירות מאשימים: מתווה האוצר לא רלוונטי למציאות, המדינה מפקירה אותנו

מאז מתקפת הפתע האכזרית של ארגון הטרור חמאס נגד מדינת ישראל, אין כמעט תיירות נכנסת לישראל. חברות התעופה הזרות ביטלו בזו אחר זו את טיסותיהן לארץ, ולמעט חברות התעופה הישראליות שפועלות, יש פחות מעשר חברות הפעילות כאן בצורה כזו או אחרת (ביניהן פליי דובאי, איתיחאד ובולגריה אייר) - ירידה של 80% לעומת ימי שגרה.

הפעם האחרונה שבענף התיירות חוו מצב דומה הייתה בתקופת הקורונה, והיא לא הייתה כל־כך מזמן. למודי ניסיון מהעבר, בענף לסיוע מטעם המדינה, אך לדבריהם ההצעה של האוצר אינה מספקת. 

● "מה שלקח 25 שנה לבנות, קל להרוס": המומחית שבטוחה - כך אפשר לשקם את כלכלת ישראל 
● "תתפטר או תתעורר": הקמפיין נגד השר סמוטריץ' והסערה 
● כנס החירום של פורום איגודי המשק: "המתווה של שר האוצר מנותק מהמציאות"
● איזה פיצוי יקבל עסק שאיבד מחזור של מיליון וחצי שקל? עדיף שלא תשאלו

לפי המתווה הקיים, שאינו מבחין בין ענפים, עסק ברמת הפגיעה הגבוה ביותר - כלומר מושבת בפועל מאז פרוץ המלחמה - זכאי להחזר של 18% מההוצאות הקבועות שלו. המענק השני יינתן לעסקים בגין השתתפות בשכר העובדים, כשהחישוב הוא שיעור הפגיעה בהכנסות כפול 60% מהוצאות השכר של העסק.

"אם עד סוף החודש לא ייצא מתווה הגיוני מול האוצר, אנחנו צפויים לאבד כ־70% מהעובדים בענף", מתריע בשיחה עם גלובס יוסי פתאל, מנכ"ל לשכת מארגני התיירות הנכנסת לישראל. לפי הלשכה, המאגדת בתוכה 250 חברות נסיעות העוסקים בתיירות נכנסת וכ־2,000 עובדים, מדובר בענף שבו כל עובד מכניס בממוצע למדינה 1.1 מיליון דולר בשנה.

"אנחנו כרגע עם אפס הכנסות, כי אין תיירות ואין טיסות", מציין פתאל. "משרד האוצר אמר בוועדת הכספים שמי שאין לו הכנסות, שיוציא את העובדים לחל"ת. אם אנחנו נצא לסבב כזה עכשיו, אף אחד לא יחזור לעבוד בענף. מדובר בכוח־אדם מקצועי, שרק להכשיר אותו אחר כך זה תהליך של 3-4 שנים. אלה אנשים שיש להם קשרים קריטיים בחו"ל ומבינים את השפה, עם חיבורים לגורמים רלוונטיים". 

 יוסי פתאל, מנכ''ל לשכת מארגני התיירות הנכנסת לישראל / צילום: איל יצהר

קריטריון הנורמליות

פתאל מזכיר כי בימי הקורונה, "כשכולם יצאו לחל"ת מאוד נדיב, אנחנו לא השתמשנו בזה. המדינה בזמנו שימרה איתנו את כוח־האדם - הם כיסו 70% ממשכורות העובדים, ואנחנו את ה־30% הנותרים. כעת, מתווה האוצר שהוצג בוועדה מציע 60% לשימור עובדים, אבל לא נוכל להחזיק עובדים ככה. צריך 80%".

מבחינת האוצר, ההבדל ברור: להבדיל מתקופת הקורונה, שבה המדינה קראה לעסקים לנעול את השערים ולעובדים להישאר בבית - כעת האינטרס המשקי הוא שכל מי שיכול להמשיך לעבוד, יעשה זאת. גם עבור אלה שמקום עבודתם מושבת, באוצר לא מעוניינים לסבסד את דמי החל"ת כמו בתקופת הקורונה - בין היתר מטעמי עלות תקציבית.

"למרות שבחודשים הקרובים לא תהיה לנו אגורה, אנחנו מבקשים מהמדינה לעזור לנו להעסיק ולשמר את העובדים. הרי הממשלה כבר הכירה בזה שאנחנו חיוניים לכלכלה", אומר פתאל, "והתיירות הנכנסת היא קריטית בשיקום של מערב הנגב. אנחנו ממפים את כל עסקי התיירות שם, נעזור להם לבנות את עצמם מחדש, וזה מה שיחזיר את המקום לחיים.

"אנחנו אלה שהחזרנו את החיים למדינה אחרי הקורונה, תיירים זה קריטריון הנורמליות של מדינה. ערים כמו ירושלים, טבריה, נצרת, עכו וצפת ללא תיירים, לא ישובו לפעילות כלכלית".

בשלב זה ברוב החברות לא מבצעים בענף סבבי פיטורים או הוצאה לחל"ת, ובעיקר מנצלים את ימי החופשה של העובדים. בוועדת הכלכלה האשים פתאל כי "היעדר תוכנית חירום (לשעת משבר) נעשית בכוונת מכוון. אל תשאירו אותנו לבד מול הבירוקרטיה אחרי המלחמה".

"שלפו פתרון מהמותן"

לא רק אנשי התיירות הנכנסת נמצאים בבעיה, אלא גם עובדי התיירות היוצאת. חברת אשת טורס הוותיקה, למשל, היא מהמעסיקים הפרטיים הגדולים באשקלון, ו־90% מפעילותה מתקיימת בעיר. "אנחנו מרגישים שהמדינה מפקירה אותנו", אומרת שירלי כהן־עורקבי, סמנכ"לית החברה.

"המנגנון המעוות שנקבע, ולפיו רק חברות עם מחזור של עד 400 מיליון שקל יקבלו פיצוי, מתעלם ממציאות של חברות כמונו, שנפגעות פעמיים: הן כתוצאה מעצירה מוחלטת של ענף התיירות, והן כתוצאה מהשבתת המוקד באשקלון שהינו מרכז הפעילות שלנו".

ההערכות האופטימיות מדברות על חזרה לשגרה של הענף רק באביב 2024, ולדבריה, "שולי רווח נמוכים בענף הופכים את רף ההכנסות של 400 מיליון שקל ללא רלוונטי בכלל. סיטונאי תיירות מהווים למעשה מסלקה לספקים בארץ ובחו"ל, כמו מלונות, חברות תעופה, חברות אוטובוסים ועוד. המחזור האמיתי של חברה כזו הוא רק כ־10%-15%, כלומר כ־40-60 מיליון שקל. כרגע הכול נעצר". בחברה הוחלט להוציא 100 עובדים לחל"ת.

קובי קרני, מהתאחדות משרדי הנסיעות ויועצי התיירות בישראל, אומר לגלובס כי הירידה במספר היוצאים מישראל הגיעה ל־70%. "הבעיה הקשה ביותר היא שאנחנו לא יודעים למה להיערך. האם אנחנו נערכים לחודש, חודשיים או שלושה חודשים?

"התוכנית שהציגו היא ממש בדיחה, מי שהכינו אותה אלה חובבנים בניהול עסקים. אין ייחודיות למגזרים שונים, בטח לא למגזרים שלנו. משפים אותנו לא בהתאם למה שאנחנו צריכים, זו הצעה שלא מאפשרת להחזיק עובדים.

"זה נראה כאילו הם שלפו את הפתרון מהמותן, ולא ישבו עם אנשי מקצוע. אף פרמטר לא מתאים לשוק שלנו. הענף יצטרך לשלוח עובדים הביתה, וחבל. לפחות שייתנו לנו לשמור עליהם לחודשיים־שלושה, אולי המצב ישתפר".

יוני וקסמן, משנה ליו"ר בחברת התיירות אופיר טורס, פועל הן בתחום התיירות הנכנסת והן בתיירות היוצאת. הוא מבקש להסיק מסקנות מתקופת הקורונה: "אז, כשענף התיירות נפגע, עובדים רבים נפלטו לענפים אחרים. גם עכשיו כשנחזור לעבוד, לא יהיה מי שיטפל בלקוחות.

"אחרי סבב מלחמה ענף התיירות הנכנסת הוא הראשון שנפגע, ולוקח הרבה מאוד זמן להחזיר את האמון של התיירים לחופשה בארץ. אנחנו מצפים מהמדינה שתעזור גם בתקציבי השיווק ותקציבי שימור עובדים, כדי שאחרי המלחמה נוכל להחזיר לה כסף באמצעות התיירים שיגיעו".

"הנחינו על ניוד עובדים"

במשרד האוצר מבינים כי לכל ענף יש ייחודיות משלו, אך לדבריהם המתווה המוצע אמור לספק מענה לכל המשק. במשרד מדגישים כי בראש מעיינם נמצאים כעת העובדים עצמם ולא המשרות, וכי המטרה היא לתת למשק לפעול. החשש של האוצר הוא שמעסיקים ישלמו לעובדים כדי לשבת בבית, במקום שייצאו לעבוד.

ממשרד התיירות נמסר בתגובה כי "המשרד נמצא בקשר רציף עם התעשייה, ומקבל עדכון שוטף על הצרכים השונים. כצעד מיידי, שר התיירות חיים כץ הנחה את גורמי המקצוע לפעול לניוד עובדים בין מלונות לטובת שימור כוח העבודה בענף.

"כמו כן, ישולם תגמול לסוכני התיירות הנכנסת על פעולות שיווק שביצעו להבאת תיירים לישראל עד לפרוץ המלחמה. למשרד יש כלים לסייע לתעשייה ולהביא להתאוששות ולחזרה לשגרה".