ההשראה של חמאס: במנהרות של צפון קוריאה אפשר להעביר אלפי חיילים

הכותב הוא ראש החוג ל־BA רב תחומי ולימודי אסיה וחוקר בכיר בבס"א באוניברסיטת בר־אילן, מומחה ביחסי צפון ודרום קוריאה

קוריאה הצפונית ניצבת בפני משבר כלכלי בשנים האחרונות, וכל ניסיונותיו של המנהיג העליון קים ג'ונג־און להסיר את הסנקציות שהטילה עליה ארה"ב, לא צלחו. זאת למרות המפגשים המרגשים שנערכו בין ג'ונג־און לבין נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ. קוריאה הצפונית ממשיכה לחפש מקורות הכנסה חלופיים שיאפשרו לה לעקוף את הסנקציות הבינלאומיות. פתח ההצלה עבורה טמון במלחמת רוסיה־אוקראינה ובמלחמה בין ישראל לחמאס.

הבירה פיונגיאנג הביעה את תמיכתה במדיניות רוסיה במלחמתה באוקראינה, וכן את תמיכתה במאבקם של חמאס והג'יהאד נגד ישראל. זוהי מדיניות עקבית של קוריאה הצפונית כלפי ישראל - תמיכה בארגונים הלוחמים נגד ישראל, המייצגת את האיפריאליזם המערבי ומהווה שלוחה של ארה"ב. אם היתה ציפייה כלשהי שפיונגיאנג תגנה את אירועי שבת השחורה, אין צורך להמתין, היא לא תגנה, כפי שהיא לא תגנה כל פעולה של פגיעה באזרחים אוקראינים על ידי רוסיה.

הצטרפותה של פיונגיאנג לגינוי של רוסיה ושל סין כלפי מדיניות ישראל מאפשרת לה לחבור למחנה האנטי אמריקאי ואנטי מערבי. כך יכולה צפון קוריאה להבטיח את תמיכתן של סין ורוסיה בהמשך מדיניותה, ולמנוע את החרפת הסנקציות כלפיה, קרי וטו רוסי וסיני במועצת הביטחון.

גם בקוריאה הדרומית רוצים כיפת ברזל

מרכיב משותף לישראל ולקוריאה הוא המנהרות שנחפרו בגבולותיהן של שתי המדינות. בגבול שבין שתי הקוריאה, הצפונית והדרומית, קרי האזור המפורז DMZ, נמצאת רשת מנהרות.

לאורך השנים נטען שמומחים צפון קוריאנים מסייעים לחמאס בחזית הדרומית ולחיזבאללה בצפון הארץ לבנות מנהרות, וזאת לאור הניסיון של הצפון קוריאנים בחפירת מנהרות בגבול שבין שתי הקוריאות. עד היום התגלו בקוריאה רק מנהרות בודדות. לפי הערכה של המודיעין הקוריאני, ישנן עוד מספר מנהרות שלא אותרו עד היום. לאחת המנהרות, שהתגלו בגבול שבין שתי הקוריאות, יש פתח כניסה כקילומטר צפונית לגבול, ופתח יציאה קילומטר דרומית לגבול. עומק המנהרה, שמגיע עד ל־60 מטר, מקשה מאוד על גילוי שלה. רוחבן של המנהרות מאפשר להעביר אלפי חיילים מעבר לגבול בתוך פחות משעה.

השימוש במנהרות שנעשה בעימותים מול חמאס מטריד את הצבא הדרום קוריאני. למרות המתיחות השוררת בין שתי הקוריאות, הערכת גורמי המודיעין בדרום שהסיכוי לעימות בחצי האי נמוכה מאוד. אולם, העימות בין ארגוני הטרור בעזה ושלוחות איראן במזרח התיכון, הדליק נורה אדומה בסיאול בכמה סוגיות. החשש הראשון הוא התקפה במודל של "השבת השחורה" - השבתת מערכות התצפית וחדירה לדרום דרך הגדר, ואף חדירה במקביל דרך המנהרות שעדיין לא זוהו.

חשש נוסף הוא האיום הרקטי. לקוריאה הצפונית יש אלפי רקטות ותותחים היכולים לאיים על כל שטחה של קוריאה הדרומית. מערכות היירוט הישראליות, בעיקר כיפת ברזל, מעוררת דיון במערכת הביטחון הדרום קוריאני בנושא נחיצות מיידית של מערכות כאלו בקוריאה הדרומית.

ספקית נשק גדולה למזרח התיכון

ממד נוסף של הגישה הצפון קוריאנית הוא הצבאי־כלכלי. קוריאה הצפונית היא ספקית נשק חשובה לארגוני הטרור ולמדינות ערב באזור. נשק צפון קוריאני נמכר לאיראן, לסוריה, לחיזבאללה, לחמאס ולג'יהאד. נשק זה הופעל נגד צה"ל גם בעימות הנוכחי. הצלחתו לגרום אבדות לצה"ל מאפשר לפיונגיאנג להגדיל את מכירות הנשק לאזור. התארכות העימות עם ישראל יחייב את ארגוני הטרור, ואף את איראן וסוריה, לרכוש עוד כלי נשק ותחמושת שהצפון מוכן להציע תמורת מזומן.

גם בזירה הרוסית, התארכות המלחמה וכישלון רוסיה להכריע את אוקראינה יוצרים פוטנציאל עסקי חשוב מאוד עבור פיונגיאנג. רוסיה זקוקה לתחמושת רבה וקוריאה הצפונית זקוקה למטבע זר ולטכנולוגיה לשיגור לווינים - ואת שניהם רוסיה יכולה להציע. זאת בנוסף להענקת תמיכה לצפון קוריאה מפני גינוי מערבי.

המיקוד של וושינגטון עובר למזרח התיכון

הנקודה האחרונה המשמעותית בעימות האזורי עבור ציר הכוחות הזה היא הסחת דעת. מבחינתן של פיונגיאנג, מוסקבה ואף בייג'ינג, העימות הנוכחי במזרח התיכון מעביר את מוקד הכוחות ואת המיקוד של וושינגטון למזרח התיכון, במקום לאסיה ולרוסיה. ולתפיסתן, כל עוד העימות לא פוגע באינטרסים שלהם באזור - שבליבם הנפט והגז - הוא משרת את יעדם.