"אם היינו חופרים מנהרות עד שיפא, ייתכן שהמערכה הייתה אחרת. צריך לצאת מאזור הנוחות"

בשלהי מלחמת העולם הראשונה חפרו במרץ חיילים בריטים מנהרות מתחת לרכס הררי באזור מסין שבבלגיה, שעליו הוצבו מספר עמדות של הצבא הגרמני. באמצעות פיצוץ של 19 מוקשים בלבד במנהרה בעומק של 38 מטר מתחת לאדמה, הם הצליחו למוטט את הרכס ההררי כולו, לקבור תחתיו לא פחות מ־10,000 גרמנים ולשבות עוד 7,000 חיילים. ערב ההתקפה אמר לקציניו הגנרל שפיקד על הקרב, הרברט פלומר, ש"אולי לא נעשה היסטוריה, אבל ללא ספק נשנה את הגיאוגרפיה". בסופו של דבר הוא עשה את שניהם: הייתה זו הפעולה הנועזת והאפקטיבית עד לאותה תקופה בתחום מנהרות התקיפה. פלוגות המנהרות הבריטית לא פעלו לבדן בתחום. למעשה, הגרמנים והבריטים נאבקו אלה באלה במלחמת מנהרות שהסבה קורבנות רבים לשני הצדדים.

● מיוצר בסוריה ומסיר עכבות: זה הסם שנתפס אצל מחבלי חמאס
● הנתונים מגלים: הירי מכיוון חיזבאללה מתגבר. זו הסיבה

לוחמת המנהרות בצבאות המערב דעכה אחרי 1917, כאשר קווי החזית השתנו מעת לעת, אך היא לא נעלמה מדפי ההיסטוריה. כך למשל, בקרב אוקינאווה באפריל 1945, ניהל צבא יפן מלחמת התשה תת־קרקעית שגבה קורבנות רבים לאמריקאים ולקחיה מיושמים עד היום על ידי צפון קוריאה וחיזבאללה. גם בווייטנאם שיטו הווייטקונג באמריקאים באמצעות מנהרות בשני מפלסים לפחות: העליונה כללה מלכודות ואמצעי הטעייה ליריבים, והתחתונה, הסמויה יותר, נועדה לשהות וללוגיסטיקה.

כיום, טוען רס"ן (במיל') יהודה כפיר, לשעבר קצין בינוי מבצעי בצה"ל שהיה אחראי על מערך הביצורים ברצועת עזה ושירת בתפקידי מודיעין בפיקוד הדרום, מדינות "ציר הרשע" מתאפיינות בלוחמת מנהרות שמספקות להן הגנה ויתרון על צבאות מודרניים. כך, הן מכתיבות סוג אחר של מלחמה שהמערב לא ערוך לה.

 יהודה כפיר / צילום: מרגנית לוי־כפיר

"אנחנו מייחסים לעצמנו חוכמה, ערמומיות ותבונה אבל בלוחמה התת־קרקעית אנחנו אלה שיוצאים פחות מתוחכמים, בעוד שהצד השני מגלה יותר הבנה ותפיסת הגנה שהיא יותר נכונה ומודרנית", הוא אומר בשיחה עם גלובס. "העובדה שהפקרנו את התווך התת־קרקעי לאויבנו יוצרת קושי גדול להגיע להישג מבצעי ולניצחון. לא מדובר רק בשגיאה של צה"ל, אלא בכל צבא מערבי אחר, כמו ארה"ב ואפילו קוריאה הדרומית שנזקקת להתמודד מול המנהרות בצפונה".

ללמוד מחיזבאללה: "לא מדובר במדע טילים"

קרוב לשבועיים חלפו מאז שצה"ל נכנס לרצועת עזה והחל להילחם בתוכה נגד מחבלי חמאס. לדברי כפיר, ארגוני הטרור ברצועה דווקא מעוניינים בהעברת הלחימה לאזורם בשל היתרון שלהם בתוואי השטח, בין היתר בזכות רשת המנהרות הרחבה.

"צה"ל חייב לנקוט בשיטות דומות ולפתח רשת תת־קרקעית משלו. אם היינו חופרים מנהרות התקפה עד בית החולים שיפא ובתי חולים אחרים ברצועת עזה, ייתכן שהמערכה הייתה נראית אחרת", מעריך כפיר. "אם כבר בשנת 2006 לדוגמה, ישראל הייתה מקימה מנהרות עד קו הליטני, אפשר היה להעביר דרכה ולהעמיד בתוך מספר שעות כוחות ישראלים משמעותיים בעומק לבנון מרגע ההחלטה על כך. לא מדובר באתגר הנדסי גדול וזה לא מדע טילים - האויבים שלנו עושים זאת בעצמם".

לדבריו, "כבר במלחמת העולם הראשונה, צבאות נלחמו באמצעות לוחמה תת־קרקעית הדדית. לכן, הייתי מצפה שצה"ל יהיה במקום הזה בשנת 2023, בעידן שבו קיימים חיישנים שיכולים לזהות את מיקומי מנהרות האויב ומאפשרים לצבא לפגוע בו במקום ובזמן שמתאים לישראל. תאר לך שהיית יכול להגיע למנהרה של החמאס, להתקין בה חיישנים ומטענים ולפוצץ אותה על שוכניו ברגע המתאים".

ממנהרות תופת ועד למנהרות צליפה

אחת הדוגמאות הנפוצות למדינה בעלת רשת תת־קרקעית היא לבנון. כפיר מספר כי בידי חיזבאללה יש רשת גדולה של מנהרות שבתוכן עוברים כלי רכב של ארגון הטרור בין ביירות, דרום המדינה ואזור בקעת הלבנון. לדבריו, גם האיראנים והצפון קוריאנים מחביאים שדות תעופה צבאיים שלמים ומתקנים סודיים ברשת של מנהרות וחללים במעמקי האדמה באזורים הרריים, ולטילים חודרי בונקרים קשה מאוד להגיע לשם.

מלבד מנהרות המספקות גישה מהירה לכוחות ולכלי רכב, כפיר מציין את מנהרות התופת. מדובר במנהרות שנעשה בהן שימוש רחב כבר לפני 100 שנה, והן ממולאות בחומר נפץ שמאפשר לאטום ולפוצץ אותן בכל רגע נתון. כיום הן בעיקר מנוצלות על ידי צבאות גרילה, כמו למשל הכוחות המורדים נגד בשאר אל־אסד בסוריה וייתכן שעל ידי כוחות חיזבאללה בלבנון.

"יש למנהרות התופת פוטנציאל לאיום משמעותי, כיוון שהאפקט שלהן הרסני ודומה יותר לרעידת אדמה מאשר לפצצה שמוטלת מהאוויר או לפגז שנורה מתוך תותח", מסביר כפיר. "המנהרות האלו יכולות למחות יישובים שלמים מעל פני האדמה ולהפיל רכסי הרים. לא צריך לחפור אותן כל כך עמוק באדמה, אלא אפשר להסתפק בבסיס הר ולחפור לעומקו כמה עשרות מטרים".

סוג נוסף של מנהרות שמשמשות ארגוני טרור וגרילה, ונפוץ ברצועת עזה, מכונה "מנהרות צליפה". במנהרות אלה ממוקמים צלפים או משגרי נ"ט, ודרכן צוותים קרביים יכולים לירות מבלי להתגלות.

"הפרדה מפלסית היא לא רק כלי התקפי", אומר כפיר. "היא יכולה לשמש גם כאמצעי להפחתת החיכוך עם האוכלוסייה האזרחית המקומית, להקטין את הנזק למבנים ואת הפגיעה בחפים מפשע, ואף למנוע היתקלויות צבאיות מעל לפני הקרקע. המנהרות מאפשרות לך להקטין את מראות ההרס בשטח האויב, ולצמצם את הלחץ שחווים בימים האחרונים מקהילה הבינלאומית".

דווקא המערכת הצבאית התנגדה לרעיון

בין שנת 2000 ועד לשחרורו ב־2010, חקר כפיר, כיום מהנדס בניין אזרחי, את תחום הלוחמה התת־קרקעית וניסה לקדם אותו בתוך מערך הבינוי ומול קצינים בחיל ההנדסה. אולם לדבריו, ללא הצלחה. בימים שלפני מלחמת לבנון השנייה, הוא כתב מאמר על מנהרות חיזבאללה ובו תיאר את החפירה הנמרצת של ארגון הטרור. אלא שהמאמר, שהיה אמור להתפרסם בעיתון הצה"לי מערכות, נגנז ברגע האחרון.

רק לאחר שחרורו, כאשר נתגלו המנהרות החודרות לישראל במבצע צוק איתן, זכה לאוזן קשבת במכוני מחקר ובקרב בכירים במשרד הביטחון ובצה"ל. עם זאת, גם לאחר מכן, הוא טוען שלא התקיימה היערכות מהותית ביטחונית לגיבוש אסטרטגיה לגבי האיום התת־קרקעית ההתקפי.

מה היו ההתנגדויות שנתקלת בהן מצד המערכת?
"טענו שמדובר בפתרונות יקרים וכאלה שמשך הקמתם ייקח זמן ממושך. אבל חפירה צבאית זולה הרבה יותר ממה שחושבים, מכיוון שאיננה נזקקת לתקנים מחמירים המשמשים תשתיות אזרחיות. מעבר לכך, כבר היום מפותחות בחברות שונות, בהן חברות סטארט־אפ כמו בורינג של אילון מאסק או הייפר טאנל הבריטית, מכונות חפירה אוטונומיים. זאת בנוסף לפרויקטים עצמאיים של פיתוח טילי טורפדו תת־קרקעיים - מעין רובוטים חמושים היכולים לחפור כמה מטרים ליום עד הגעתם ליעד - שהודגמו על ידי מספר צוותי חדשנות בעולם.

"יש בישראל תפיסה מאובנת שלא קשורה רק לענייני עלות וזמן. הגיע הזמן לנער את הקונספציה הקיימת ולצאת מאזור הנוחות. אי־אפשר להתייחס ללוחמת מנהרות כלוחמה הגנתית או מניעתית, או להסתפק בכל מיני גדג'טים שמיועדים להיכנס למנהרות האויב. לבחור לא להשתמש במנהרות התקפיות זה כמו לבחור שלא להשתמש במטוס קרב, אלא להסתפק בטיל נגד מטוסים או לא לשלוח צוללות אל מתחת לפני המים. הדרך הטובה ביותר להילחם באויב שמשתמש בלוחמה תת־קרקעית היא לעשות זאת בעצמך".