זוג בנה בית על נחלה שהייתה רשומה על שם הבעל. מה קיבלה האישה בגירושים?

אישה שהתגרשה מבעלה אינה זכאית למחצית הזכויות בקרקע בנחלה עליו נבנה הבית המשותף של בני הזוג, ובו התגוררו עם שלושת ילדיהם - כך קבעה שופטת ביהמ"ש לענייני משפחה בפתח תקווה, הילה מלר־שלו, לאחר שקבעה שהאישה לא הצליחה להוכיח שהקרקע שנרשמה על שם הבעל בלבד ניתנה לה ולבעלה במתנה על ידי אבי הבעל. על כן נקבע, כי האישה תהיה זכאית רק למחצית הזכויות בבית שנבנה על הקרקע.

● "מכרו לנו סניף שהוא ספינה טובעת": הסכסוך בין רשת גולדה לזכיין בת"א
● הקביעה של בית המשפט שעשויה לעלות לקבלנים מאות מיליוני שקלים
● הבעל ניסה לנצל את המלחמה בתביעת הגירושים. מה קבע בית המשפט? 

מדובר בנחלה באחד המושבים היוקרתיים בארץ ולכן המשמעות הכספית היא עצומה, מאחר ששווי הקרקע עולה לאין שיעור על שווי הבית.

האב טען כי הנחלה מיועדת לכל ילדיו

פסק הדין מדגיש שוב את חשיבות רישום הזכויות במקרקעין, ובייחוד הסדרת זכויות צדדים בנחלות משפחתיות עליהם נבנים בתי מגורים. חוק המקרקעין קובע כי עסקה של מכירה או רכישת נכס מסתיימת ברישום הזכויות בפנקסי המקרקעין. הרישום בפנקסי המקרקעין, בטאבו, הוא מסמך המעגן את הבעלויות והזכויות בנכס וכל המצורף אליו (גג, חניה, גינה וכדומה). בין היתר מצוינים בנסח הטאבו שטח המגרש או הדירה.

רקע: בני הזוג נישאו בשנת 2008 ונולדו להם שלושה ילדים. במהלך נישואיהם בנו בני הזוג את ביתם על נחלה במושב. לאחר פרוץ הסכסוך בין בני הזוג, הגישה האישה תביעה לפסיקת מזונות כנגד הבעל, וכן תביעה רכושית כנגד הבעל ואביו, חמיה, שבמסגרתה נטענה לזכויות בבית שבו הצדדים יחד וכן בנחלה שעליו נבנה הבית.

אבי הבעל רכש לאחר מות הוריו את חלקם של אחיו במגרש. בתביעה טענה האישה שהיא זכאית למחצית משווי הבית וכן למחצית משווי הנחלה כיוון שאבי הבעל העניק להם את הקרקע במתנה על מנת לבנות עליו את ביתם. הנחלה נרשמה על שם הבעל בלבד בשנת 2011 ולאחר מכן החלו הצדדים בבנייתם ביתם עליו. לחלופין טענה האישה כי גם אם אבי הבעל התכוון להעניק לו את הנחלה כמתנה עבורו בלבד, היא זכאית למחצית משווי הנחלה בשל הלכת השיתוף. לטענתה, לו הייתה יודעת שהנחלה לא ניתנה במתנה גמורה, היא לא הייתה משקיעה את כוחה, מרצה והונה בנכס, והצדדים היו רוכשים נכס אחר תחתיו.

הבעל ואביו טענו מנגד כי הקרקע כלל לא הוענקה לבני הזוג במתנה, אלא הוענקה לבעל על דרך של נאמנות בלבד, ולכן נרשמה רק על שמו. אבי הבעל טען כי בכוונתו להעניק את הנחלה במתנה לכל ילדיו ולא רק לבנו. לטענתם, מדובר בהענקת זכות למגורים בלבד, ולאור זאת ממילא לא נדרש היה לערוך הסכם מול האישה ובעלה.

"הבדל עצום בין ההשקעה לבין ערך הנחלה"

הבעל הוסיף כי אינו מתנער מההשקעות המשותפות שהשקיעו הצדדים בבניית הדירה, "אולם יש הבדל תהומי בין עלויות הדירה אשר הסתכמו בכ־2.6 מיליון שקלים לבין ערך הנחלה. נטען, כי אביו ירש את הנחלה יחד עם אחיו מהוריו המנוחים ורכש את חלקם של אחיו בנחלה, בין היתר על ידי מכירת דירת מגורים בנתניה, שהייתה בבעלות הורי הבעל, ממנה קיבלו דמי שכירות שוטפים.

לטענת הבעל, אביו היה מנוע מלרשום את הנחלה על שמו מהטעם שהוא רשום כבר כחוכר בנחלה אחרת במושב. לפיכך הושארה הנחלה על שם הסב המנוח ובית המגורים אשר היה בנוי על הנחלה הושכר לשוכרים ושכר הדירה שימש את הורי הבעל כחלק מהכנסתם השוטפת.

נטען, כי בשנת 2011 בעת ששקלו הצדדים האם לרכוש בית מגורים או לשכור בית גדול יותר, ביקש הבעל מאביו רשות לבנות את בית הצדדים על הנחלה ואביו נעתר לכך אך הבהיר כי הנחלה הינה ירושתם העתידית של הנתבע ואחיותיו, והזכות היחידה שהוא נותן לו היא לבנות ביתו בנחלה ולהתגורר בה. כששני הצדדים החלו לתכנן את בניית הבית, התחוור להם כי על מנת לקבל אישורי בנייה, בעל הדירה צריך לחתום על מסמכים. מאחר שסבו של הנתבע לא היה בין החיים, היה הכרח להעביר את הנחלה לבעלותו ולכן העביר אבי הבעל את הנחלה באופן פורמלי בלבד לבעלות הבעל.

עוד נטען, כי הבעל ואביו אף חתמו ביום 28.10.2011 על הסכם המבהיר זאת היטב. הנתבעת טענה כי מדובר בהסכם מזויף שנחתם מאוחר יותר, אך טענה זו לא הוכחה.

ההחלטה: השופטת קיבלה את גירסת הבעל ואביו וקבעה כי אכן אבי הבעל הוא בעל הזכויות בנחלה והוא העניק לבנו זכות למגורים בלבד בבית שבנה על הקרקע .

השופטת מתחה ביקורת על כך שהאישה העלתה גרסאות שונות ומשתנות להקמת זכויותיה לקבלת מחצית מהנחלה, "שדומה כי אינן דרות בכפיפה עובדתית זו עם זו, והדברים נכתבים על דרך ההמעטה".

נוסף לכך, עמדו לזכותם של הבעל ואביו העובדה כי הנחלה לא נרשמה על שם האישה והם אף ערכו הסכם המסדיר את עובדת היות הנחלה בבעלות האב בלבד. הסכם שהאישה לא הצליחה להוכיח כי זויף.

השופטת ציינה כי מעדויות כל הצדדים עלה כי אבי הבעל נהג מנהג בעלים בנחלה. "אין מחלוקת בין הצדדים, כי אף לאחר העברת הזכויות בנחלה ע"ש הנתבע, המשיך אבי הנתבע להחזיק בשטחים החקלאיים בנחלה, לעבד או להשכיר אותם ואף לקבל לידו את הפירות. הדבר אושר אף על ידי התובעת בחקירתה. זאת תוך שבסיכומיה הוסיפה טענה שיש קושי לקבלה, תחת המכלול הראייתי, לפיה לכאורה הצדדים הם שאפשרו לאבי הנתבע לפעול בשטחים החקלאיים, מתוך חוסר עניין לעבד אותם".

הבית יהיה שייך לצדדים בחלקים שווים

השופטת דחתה גם הסבר זה של האישה וקבעה כי האישה אינה זכאית למחצית משווי הנחלה.

עם זאת, נקבע כי הבית שנבנה במשותף על הנחלה שייך לצדדים בחלקים שווים, שווי יוערך על ידי שמאי והיא תהיה זכאית למחציתו.

את הבעל ייצגו עורכות הדין רות דיין וולפנר ולימור וולפוביץ', את אביו ייצג עו״ד אמיר אלירז ואת האישה ייצג עו"ד רן רייכמן.

לדברי עו"ד רות דיין וולפנר, "מדובר בפס"ד חשוב מאחר שזוגות רבים בוחרים לבנות בתים בנחלות ובמשקים שהזכויות בהם לא הוסדרו מראש, ובהיעדר הסכמים ברורים, המפרטים את טיב הזכויות ואופן מימושם, הם עלולים למצוא עצמם מנהלים הליכים משפטיים ארוכי שנים".