דעה: הוצאת הקניין הרוחני של אסם מישראל לשווייץ - במבה עלולה להיות רק ההתחלה

לא מדובר רק ב"אירוע מס", כפי שיש מי שטוענים, אלא במהלך שעשוי לפגוע בכלכלה הישראלית ובחדשנות הטכנולוגית שלה • אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה יש לשווייץ להציע שאין לנו • רמז: משטר מס ואקלים עסקי המעודדים חברות לפעול בה. חומר למחשבה

צילום: Shutterstock
צילום: Shutterstock

הכתבה בשיתוף קבוצת לוצאטו

כשבע שנים אחרי שנסטלה רכשה את אסם, היא מוציאה את זכויות הקניין הרוחני שלה מישראל ומעבירה אותן לשווייץ. המהלך כולל את זכויות הקניין הרוחני של כל קבוצת אסם - שכוללת את אסם השקעות, אסם תעשיות וטבעול תעשיות - לרבות כל הנוסחאות על המוצרים המוכרים והידועים של החברה, כמו במבה, ביסלי, טבעול, מטרנה וסלטי צבר, לצד שיטות ייצור, פטנטים וסודות מסחריים וכן את כל סימני המסחר והעיצובים הנלווים למותגים השונים. ילד הבמבה המיתולוגי הוא רק אחד מהם.

יובהר מייד - ברמה העסקית המהלך הוא לגיטימי לחלוטין מאחר שכל הקניין הרוחני של אסם הוא בבעלות חברת נסטלה. אך בראייה רחבה, למהלכים מסוג זה עלולות להיות השלכות גם על הכלכלה הישראלית - ואלה הטוענים כי מדובר רק ב"אירוע מס" לוקים בראייה צרה של מצב העניינים.

המשמעות עבור ישראל היא, בראש ובראשונה, שעל כל ההכנסות בגין אותם נכסי קניין רוחני ישולם מס בשווייץ ולא בישראל. מדובר באובדן הכנסות פוטנציאלי של מאות מיליוני שקלים לישראל.

בנסטלה מצהירים אמנם כי "לעסקה הזו אין שום השפעה על הפעילות של אסם נסטלה בישראל", אך מהתבוננות במקרי עבר דומים, יתכן שהדבר לא ישאר כך בעתיד. נסטלה הודיעה שאין לה כוונה מיידית לפגוע בתוכניות הייצור בישראל, או להפסיק לפתח את הפעילות בארץ, אך במקרים אחרים לעיתים הצהרות דומות של תאגידים רב לאומיים הובילו לתוצאה של היעלמות או צמצום משמעותי של פעילות החברה בישראל גם אם לא בטווח המיידי.

מרגע שיאושר המהלך על ידי החברה, היא עלולה בהמשך גם לפעול להוצאת הייצור מישראל, למשל במידה שלא תהיה שבעת רצון מהתנאים שתקבל בארץ או שישראל לא תהיה תחרותית מול מדינות אחרות בהן ניתן לייצר. במילים אחרות, אפשר לראות במהלך להעברת הקניין הרוחני מישראל סימן מקדים להעברת פעילות החברה ואנשיה לחו"ל.

אסם היא כידוע לא החברה הישראלית היחידה שנרכשה על ידי תאגיד רב-לאומי. כמוה תנובה, אדמה (מכתשים) ומלנוקס, ואלה רק שלוש דוגמאות. חברות שמגיעות לגודל מסוים הן מועמדות טבעיות לרכישה על ידי תאגידים בין-לאומיים, כאשר אי אפשר ולא רצוי למנוע זאת בכלכלה חופשית. עם זאת, ראוי שנבחן מה הסיפור של אסם מספר לנו על אקלים העסקים והחדשנות בישראל ושנעשה בדק בית בהתאם.

אתי לוצאטו / צילום: עדי מילר
 אתי לוצאטו / צילום: עדי מילר

החדשנות הישראלית איננה מובנית מאליה

פגיעה עתידית נוספת וחשובה לא פחות נוגעת לא רק לאסם, אלא לכל המשק ובמיוחד לחברות ההייטק, ששווין הכלכלי מתבסס בעיקר על הקניין הרוחני שלהן.

חברות הייטק ישראליות נרכשות על ידי תאגידים זרים ואלה רוכשים בעיקר את הקניין הרוחני שלהן, ואמנם אקזיטים אלה מייצרים הכנסות למשק המדינה, אך בצידם קיימת גם סכנה להעברת הקניין הרוחני מישראל.

כך היה כאשר ענקית הטכנולוגיה HP (כיום HPE) רכשה את חברת התוכנה הישראלית מרקורי, כך היה אחרי שגוגל קנתה את ווייז הישראלית וכך היה במקרים אחרים. עכשיו אנחנו מתעוררים בעקבות במבה, מותג מוכר לכל ישראלי וזו חלק מהסיבה שהמקרה עלה למודעות, ואולי טוב הדבר, שכן בהחלט קיימת סכנה שבמבה לא תהיה האחרונה.

כאן צריך להעיר, שעל אף היותה חברת "תעשייה מסורתית" ולא חברת הייטק קלאסית, לפני מספר שנים אסם נכנסה לתחום הפודטק ואף הקימה זרוע מיוחדת לטיפוח חדשנות בתחום. משמעות הדבר היא שאסם מייצרת קניין רוחני נוסף הנובע מחדשנות טכנולוגית.

בסוף, קניין רוחני מגן על החדשנות הטכנולוגית וחדשנות זו היא לב ליבו של היתרון היחסי הישראלי. הוא זה שמספק את התשתית לישראל כ"אומת הסטארט-אפ" והוא זה שמשמר את ההון האנושי שלה. ונזכיר, החדשנות הישראלית איננה מובנית מאליה. בשנים האחרונות חלה ירידה במספר החברות הטכנולוגיות החדשות שנפתחו כאן ומדובר בתהליך שנמשך כבר שנים. למעשה, לפי רשות החדשנות מ-2014 וביתר שאת מ-2017 חלה ירידה עקבית במספר הסטארט-אפים החדשים שנפתחים בישראל מידי שנה, כאשר בכל שנה נפתחו כ-14% פחות סטארט-אפים. והרי חברות הסטארט-אפ הן מקור בלתי נדלה לחדשנות. בנוסף, במהלך השנה שחלפה חברות ישראליות רבות בחרו להתאגד בחו"ל, בעיקר בארה"ב ולא כאן ולכן לא יהיה זה מוגזם לומר שהחדשנות הישראלית עומדת בפני אתגרים משמעותיים יותר מאי פעם.

לעודד חברות להישאר ולהגיע לכאן

ובחזרה לאסם, נוכח המהלך של נסטלה אנחנו חייבים לשאול את עצמנו מה יש לשווייץ - מדינה בסדר גודל דומה לזה של ישראל הנעדרת כמוה משאבי טבע בולטים - להציע שאין לנו; מה יש בה שגורם לכך שחברות פארמה, ביוטק ואגרו-כימיה רבות פועלות בה (כמו הופמן לה רוש, נוברטיס אינטרנשיונל וסינגנטה) ומשאירות בה את הקניין הרוחני שלהן. התשובה לכך היא פשוטה: משטר מס ואקלים עסקי המעודדים חברות לפעול בה.

מכאן שישראל חייבת ליצור אקלים עסקי שמעודד חדשנות ובכלל זה שימור הקניין הרוחני בישראל. הדבר צריך להיעשות דרך תמריצים כלכליים והטבות מס, כפי שהדבר נעשה במספר מדינות בעולם.

קודם כל, ביחס למניעת הוצאת קניין רוחני מישראל, על ישראל ללכת בעקבות מדינות שונות באירופה שנקטו במהלכים אלה ומציעות משטרי מס מיטיבים להכנסות מפטנטים ותמלוגים. בריטניה היא דוגמה טובה, שם הכנסות מפטנטים ומפעילויות קניין רוחני ימוסו, בתנאים מסוימים, בשיעור מס חברות אפקטיבי של 10% בלבד. בלוקסמבורג, אם לציין דוגמה אחרת, קיים משטר מס מיוחד המכונה Intellectual Property Regime, שם שיעור מס החברות האפקטיבי הוא 5.8% בלבד.

נכון שהוצאת הקניין הרוחני מישראל נבלמת על ידי רשות החדשנות באותם מקרים שבהם חברות הייטק ישראליות קיבלו בתחילת הדרך תמיכה מהרשות. במקרים כאלה, במידה שהן רוצות להוציא את הקניין הרוחני, ניתן לדרוש מהן להשיב עד פי שישה מגובה התמיכה. אך זה לא מספיק ויש לא מעט חסרונות בגישה זו. בסופו של יום, מדיניות של עידוד חדשנות שתעמוד במבחנים העסקיים הגלובליים צריכה להיות בעיקר באמצעות הגזר ולא באמצעות המקל.

לסיכום, על ממשלת ישראל, בעיקר על משרדי האוצר והכלכלה וכן רשות החדשנות ורשות המיסים, לפעול ביחד ובמהירות כדי לכונן בישראל משטר מס ואקלים עסקי המעודדים חברות לרשום בישראל את הקניין הרוחני שלהן ולהשאירו כאן כדי לעודד חדשנות בישראל. הדבר נוגע הן לחברות ישראליות והן לחברות בין-לאומיות. יש לראות בקניין הרוחני את המהות שבו - אמצעי לקידום ופיתוח מנועי צמיחה למשק הישראלי ולטיפוח היתרונות היחסיים של ישראל ביחס לעולם, בעיקר עכשיו, ויפה שעה אחת קודם.

הכותבת היא עורכת פטנטים ומנכ"לית קבוצת לוצאטו, קבוצת הקניין הרוחני והפטנטים הוותיקה בישראל החוגגת 155 שנים של הגנה על חדשנות.