כועסים על היציאה לפגרה, אבל הבעיה עמוקה מזה

פגרה מסמנת ניתוק מאחדות וממצב קשה מאוד, כשאנחנו לא ישנים במשך חצי שנה. הפגרה הזו לא מוסיפה, אתם החזית כדי להציל את 134 החטופים שעדיין בשבי, תשקלו את זה שוב". הוא נענה בתשובה מחפירה מח"כ פינדרוס: "יאללה יאללה", שהפכה לכותרת היום.

אך למרות הכאב שהוא מדבר ממנו, הכנסת אינה החזית כדי להציל את 134 החטופים. זה תפקיד הממשלה - הרשות המבצעת, הן כמי שאחראית על צה"ל והן כמי שאחראית על הגעה לעסקה מול חמאס. היא לא יוצאת לשום פגרה. יותר מזה, באותו הדיון ממש הוסכם שגם במהלך הפגרה (שנמשכת חמישה שבועות) ועדת חוץ וביטחון תמשיך לפעול כרגיל.

 מליאת הכנסת, 30.7 / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת

מצד שני, אולי חוסר הרלוונטיות של הכנסת הוא חלק מהבעיה. זעם נוסף הופנה השבוע כלפי חברי הכנסת שלא הגיעו לדיון על הסיוע לעסקים בצפון. הסיבה? רובם ישבו בוועדות אחרות באותה שעה. כאן נחשפת הכנסת במלוא חולשתה: היא לא מצליחה לתפקד כגורם מוביל שמפקח בצורה אפקטיבית על הממשלה. על זה, ולא על הפגרה, צריכה לבוא עיקר הביקורת.

עידן ארץ

על פניו הכרזה דרמטית, בעיקר כי היא תאפשר לרשות התחרות לנקוט צעדים מעשיים מול הבנקים (כהן כבר פרסמה צעדים שגיבשה כדי להגברת התחרות בעולם הפיקדונות). רשות התחרות אף הוכיחה לאחרונה כי היא מצליחה לסכל עסקאות גדולות בעולם הפיננסי, כשהפילה ברגע האחרון את רכישת ישראכרט על ידי חברת הביטוח הראל.

אלא שנראה כי השוק מאמין שהצעדים שהיא מתכננת, ואפילו עצם ההכרזה, לא ישפיעו מאוד על הבנקים. מדד הבנקים זינק ביום ההכרזה ביותר מ-2%, עם מחזור מסחר גבוה של כ-840 מיליון שקל במדד ת"א בנקים5. או כמו שאמר גורם בשוק, "סביר שהמהלכים שהיא תנקוט יהיו הרבה פחות אפקטיביים ממהלכים של בנק ישראל, וההשפעה תהיה בשוליים. נראה שבנק ישראל מסתפק במה שהוא עשה עד עכשיו, וזה לא הרבה".

 הממונה על התחרות, עו''ד מיכל כהן / צילום: כדיה לוי

בבנק ישראל לא תומכים בהחלטת הרשות, לפחות לא בפה מלא, ודי להזכיר את התקרית בין שני הרגולטורים בפעם הקודמת שהנושא עלה. רשות התחרות פרסמה את דבר הפגישה בין הממונה לנגיד אמיר ירון, שבה הציגה את תוכניתה, ואילו בבנק ישראל מיהרו לפרסם תגובה חריגה שהבהירה: אין אחדות דעות בין הרגולטורים.

רועי ויינברגר

התחושה שככה מעט לאחר שאביה של לוק, ניסים, בירך על הזכייה, ואמר ל־YNET כי התמונה זכתה להכרה בגלל הכוח והחשיבות שלה, וכי היא מעמידה את בתו שנרצחה באור חיובי מול החושך של המחבלים. המורכבות הזאת פותחת פתח לדיון על האופן שבו אנחנו מסתכלים על צילומים שלוכדים רגע היסטורי, חשוב ואיום באותה המידה.
צלמי עיתונות נתקלים לא אחת בזוועות שקשה לציבור להכיל. אלה שהתלוו למחבלי החמאס במהלך הטבח ביצעו את עבודתם כאילו מדובר בעוד יום עבודה רגיל. האם התמונות שצולמו ב־7 באוקטובר מחזיקות במשמעות אחרת, מצריכות יחס אחר מתמונות של קבר אחים באוקראינה או קורבנות הכנופיות בהאיטי?

התמונות האלה חשובות כי הן הוכחות למה שקרה. אבל קשה לחשוב על אותם צלמים, לוחצים שוב ושוב על כפתור המצלמה ולא עושים דבר למען הקורבנות שמוצגים בתמונותיהם. אולי מה שהכי קשה פה הוא שלאישה הזו יש שם, שני לוק, וראוי שהשם הזה יוזכר כששמו של הצלם - עלי מחמוד - כן מקבל הכרה.

תמי ממיסטבלוב