על המדור
במסגרת המדור נשתדל לבחור פסקי דין בתחומי הליבה הכלכליים של גלובס שניתן ללמוד מהם לדעתנו דבר מה עקרוני או שיכולים לשרת את קוראינו במסגרת עיסוקיהם. לכל פסק דין נגיש תקציר וכן את משמעות הפסיקה. מספר התיק המתפרסם יאפשר למי שמבקש להעמיק לקרוא את המקור. מוזמנים להעביר לנו פסקי דין מעניינים למייל nitsan-s@globes.co.il
ביהמ"ש העליון ביטל גמול מיוחד של 8.25 מיליון שקל למשקיעי חברת רוביקון
הפסיקה בקצרה: 275 משקיעים סייעו להליך חדלות הפירעון וזכו במחוזי בתגמול מיוחד במסגרת פשרה. 14 אחרים ערערו, והעליון קבע: "מעורבות בהליך משפטי לא מצדיקה תגמול מיוחד לנושה פעיל"
בית המשפט העליון קיבל ערעור של 14 משקיעים בהליך חדלות פרעון של קבוצת רוביקון, וביטל תגמול מיוחד שנפסק לטובת 275 משקיעים אחרים, בגובה 8.25 מיליון שקל. מדובר במשקיעי חברת רוביקון ביזנס גרופ, שבפירוק. החברה, שהייתה בבעלות אמיר ברמלי, נקלעה לחדלות פירעון בעקבות מעשי המרמה שבהם הורשע שבגינם הוא מרצה 14 שנות מאסר.
בהליך חדלות הפירעון, המתנהל מאז 2015 על ידי המפרק עו"ד ארז חבר, 275 משקיעים היו פעילים, והביאו להגדלת קופת הנשייה בדרך של התנגדות לאכיפת שעבודים של מחזיקי איגרות חוב, שטענו להיותם נושים מובטחים וניהלו הליך מול יתר המשקיעים. ההליך היה מורכב, ארוך, כלל למעלה מ-20 ישיבות, 40 עדים וסיכומים בהיקף של מאות עמודים. המחלוקת הסתיימה בהסדר פשרה שהניב לקופה 16.5 מיליון שקל. בית המשפט המחוזי אישר לשלם מסכום זה 8.25 ל-275 המשקיעים, במטרה לעודד משקיעים ליטול חלק פעיל בהליכי חדלות פירעון. המפרק תמך בבקשה ונימק בכך שהם היו היחידים שסייעו לו באופן אקטיבי בהליך.
השבוע קיבלו השופטים דוד מינץ, יעל וילנר ואלכס שטיין את הערעור. הם קבעו כי הגדלת הקופה בדרך של התנגדות לשעבודים של נושים מובטחים מזכה את המפרק בשכר, אך המשקיעים שפעלו לטובת העניין לא זכאים לגמול עבור פעילותם. "עצם מעורבותו של נושה בהליך משפטי אינו מצדיק תגמול מיוחד לנושה פעיל, השמור למצבים של איתור נכסי החייב שלא היו ידועים או מוכרים זה מכבר לבעל התפקיד". הם קבעו כי יש לתגמל נושה פעיל שהשקיע מאמצים בהשאת הקופה, אך הגשת התנגדות בגדר הליך משפטי לא מהווה עילה לפסיקת גמול מיוחד.
בית המשפט קיבל את עמדת הכנ"ר שלפיה "מדובר בשירותים משפטיים העומדים בליבו של אחד התפקידים הגרעיניים של בעל התפקיד, כאשר הוא אינו רשאי על דעת עצמו 'להסתייע' לגביהם במילוי תפקידו בגורם אחר" אלא אם קיבל מראש אישור מביתה משפט. את המשקיעים המערערים יצגה עו"ד נטע קפיטנוב. את 275 המשקיעים יצג עו"ד יוסי מנדלבאום.
משמעות הפסיקה: משקיע המסייע להליך חדלות פירעון באופן פעיל אינו זכאי לגמול מיוחד אם הפעולות הן סיוע להתנגדות כחלק מההליך המשפטי
מספר תיק: 5264-23
למרות שלא עמדה בתנאי החוק: אושרה צוואה שנמסרה לבני זוג בעל פה
הפסיקה בקצרה: ביהמ"ש לענייני משפחה דן בבקשת בני זוג לאשר צוואה מקרוב משפחתם ששימשו לו כאפוטרופסים, שאמר להם 15 ימים טרם מותו כי הוא מצווה להם. את רכושו
אדם ללא ילדים, שסבל ממחלת נפש, שהה בהוספיס ומינו לו אפוטרופסים לגופו ורכושו - קרובת משפחתו ובן זוגה. בשנת 2019, 15 ימים לפני מותו, כשהיה מחובר לחמצן והרגיש שהוא בסוף ימיו, אמר לבני הזוג שביקרו אותו, כי הוא מוריש להם את מה שיש לו ודיבר עימם על כך שטיפלו בו.
לפי חוק הירושה, למתן תוקף לצוואה שנעשתה בעל פה לפני מותו של אדם, המכונה "צוואת שכיב מרע", יש חמש דרישות: המצווה ראה את עצמו כמי שעומד למות; הדברים נאמרו בפני שני עדים; רישום זיכרון דברים על ידי העדים; הפקדת זיכרון הדברים בבית המשפט; והרישום וההפקדה ייעשו סמוך ככל האפשר. במקרה הנוכחי התקיימו רק שתיים מתוך חמש הדרישות. לא היה זיכרון דברים, ולכן גם לא הופקד. בני הזוג ביקשו לקיים את הצוואה ופנו לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה. נציג האפוטרופוס במשרד המשפטים התערב בהליך, וטען כי לא הוכח שהמנוח היה כשיר לערוך צוואה.
בחודש שעבר קבעה השופטת שושנה ברגר כי הצוואה תקוים כי היא משקפת את רצון המנוח. לאחר שמיעת מומחים ועדים היא קבעה כי המנוח, שהיה לקוי בנפשו, היה כשיר לערוך צוואה והיה מודע לעריכת הצוואה ולכספים שיש לו. עוד קבעה, כי "המבקשים הוכיחו כי בינם ובין המנוח הייתה מערכת יחסים מיוחדת, הם היו קרובים מאוד, והמבקשים דאגו וטיפלו במנוח במסירות עד יומו האחרון".
השופטת קבעה כי גם אם נפל פגם בצוואה, ודרישות החוק לא התקיימו במלואן - היא שוכנעה כי רצון המנוח היה להוריש את רכושו למבקשים באופן חופשי ואמיתי. היא שוכנעה כי העדים שמעו את המנוח מצווה את רכושו, ואין ספק שהוא היה באותה עת בבחינת "שכיב מרע".
השופטת ציינה, כי בני הזוג הגישו קודם לכן בקשה לצו ירושה וציינו בה כי המנוח לא השאיר צוואה. אך היא קבעה כי הבקשה הוגשה בשל ייעוץ משפטי שקיבלו, ואין בכך להשליך על המסקנה כי נערכה "צוואת שכיב מרע". השופטת הדגישה, כי "מצווה לקיים את דברי המת", וזו "חובה מוסרית שמוטלת על החיים כלפי אלו שהלכו לבית עולמם".
עו"ד אוהד הופמן ממשרד הופמן & פרידנברג המתמחה בענייני ירושה ומשפחה מסביר כי: "די לראות שפסק הדין ניתן בניגוד לעמדת המדינה כדי להבין שמדובר בפסק דין תקדימי. בית המשפט בחר לקבל את הטענה שמדובר בצוואה בעל פה ויש לקיימה על אף היעדר קיומם של רכיבי היסוד המוגדרים בחוק, משום שבחינה מדוקדקת של הראיות העלתה כי הדבר עולה בקנה אחד עם רצונו הברור של המנוח. בנסיבות מובהקות שכאלה, פסק הדין מעניק זכות קדימה להוראות החוק, שמאפשרות להכשיר פגמים בצוואה, על פני הוראות החוק המגדירות רכיבי צוואה בעל פה".
משמעות הפסיקה: ביהמ"ש יכול לאשר צוואה גם אם היא לא עומדת בכל הדרישות בחוק אם שוכנע כי הצוואה משקפת את רצון המנוח.
מספר תיק: 51744-05-21
הבעל מימן את דירת המגורים המשותפת. האם האישה זכאית למחציתה בפרידה?
הפסיקה בקצרה: בני זוג רכשו דירה שנרשמה על שם שניהם ונקנתה מכספי הבעל. כשהתגרשו ביקשה האישה מחצית. היא טענה שהרישום מחייב ושהיא השקיעה בשיפוץ. נפסק שהדירה תחולק באופן שווה
בני זוג ללא ילדים התגרשו והאישה ביקשה לחלק את דירת המגורים. הדירה נרכשה בתקופת הנישואים, המשכנתה נלקחה על ידי שניהם ונרשמה על שמם במשותף. הבעל טען כי מימן את מרבית רכישת הדירה מדירה קודמת שמכר, והוא גם משלם לבדו את המשכנתא. לטענתו הרישום המשותף נעשה באופן פורמלי בלבד ולכן הוא זכאי לדירה במלואה. האישה טענה כי היא זכאית לדירה על בסיס הרישום המחייב והיא שילמה כסף לשיפוצה. הבעל פנה לביהמ"ש.
השופט מחמוד שדאפנה מבית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל נצרת דחה בחודש שעבר את תביעת הבעל, וקבע כי הדירה שייכת לבני הזוג באופן שווה. הוא קבע כי כאשר הדירה נרשמה כמשותפת, אין מקום לחקור את מקור הכספים וכמה השקיע כל צד במימונה. השופט הפנה לחוק המקרקעין, הקובע כי "רישום הזכויות במקרקעין מוסדרים מהווה ראיה חותכת לזהות הבעלים", ולא הוכח אחרת.
הבעל גם טען כי זיכרון דברים נחתם על ידיו בלבד מול הקונה. ביהמ"ש דחה את הטענה. "איני מקבל את טענת התובע, כי הנתבעת צורפה להסכם המכר כצד פורמלי בלבד לבקשת נציג הבנק, ואך ורק לצורך קבלת המשכנתא. התובע לא דאג להביא ראיות לטענות אלו".
השופט שוכנע כי בני הזוג התכוונו כי הדירה תהיה נכס משותף. "כאשר בני זוג רושמים נכס בבעלות משותפת, הרי ההנחה היא, שבני הזוג התכוונו לאיזון ולשוויון, וכל תרומת יתר של צד אחד היא בגדר ויתור או מתנה של צד זה לצד האחר".
עוד הוסיף, כי "גישה אחרת תרוקן את הרישום המקובל של שיתוף ברכוש בדירה של בני זוג מתוכנו ותהפוך אותו לאות מתה". השופט הבהיר כי גם אם רק אחד מבני הזוג נושא בנטל המשכנתא - אין המשמעות היא שלילת זכויות הצד השני. בית המשפט התרשם כי האישה גם השקיעה כספים בדירה.
משמעות הפסיקה: כשדירה נרשמת כמשותפת, אין מקום לחקור את מקור הכספים וכמה השקיע כל צד. כל תרומת יתר היא בגדר ויתור או מתנה
מספר תיק: 45585-09-20
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.