יותר ממחצית ממשאיות הסיוע ההומניטרי לעזה מגיעות ממצרים. מי מפקח עליהן?

מראשית המלחמה, ישראל נדרשה להתמודד עם היבטים שונים של המשבר ההומניטרי בעזה. בתחילה נשמעו קריאות להימנע מהכנסת אספקה חיונית של דלק, מזון ומים לרצועה, אך בהמשך, תחת לחץ בינלאומי כבד, החלה ישראל לספק מענה לצרכים ההומניטריים. בימים האחרונים אף דווח באל ג'זירה כי יכנסו דרך מצרים קראוונים וציוד כבד, בשל ההרס הרב שנוצר ברחבי הרצועה.

● שאלות ותשובות | בדרך לתקיפה באיראן? הרכיב שישראל לא יכולה בלעדיו
● הכלכלה גברה על הדת: סעודיה פותחת את הערים הקדושות למשקיעים זרים

על פי צה"ל, ב־15 חודשי המלחמה נכנס לעזה 1.3 טון של סיוע הומניטרי, דרך האוויר, הים והיבשה. הסיוע הפך לאחד מצינורות החמצן האחרונים שנותרו בידי חמאס מאז החלה המלחמה. עם כניסת הפסקת האש לתוקף, 4,200 משאיות נכנסו לרצועת עזה מדי שבוע במסגרת ההסכם, כך עולה מנתוני המתפ"ש (מתאם פעולות הממשלה בשטחים). לשם השוואה, בכל חודש דצמבר נכנסו לעזה "רק" 5,065 משאיות. "כשלאנשים אין קורת גג, נוצר לחץ פנימי וחמאס שואף להיקפי סיוע גדולים", אומר ד"ר עידו זלקוביץ', ראש התוכנית ללימודי מזה"ת באקדמית עמק יזרעאל וחוקר בקתדרת חייקין לגאו־אסטרטגיה.

אחד מהשחקנים המרכזיים בהכנסת סיוע הומניטרי לעזה הוא האו"ם. מתחילת המלחמה ועד להפסקת האש, הכניס ארגון תוכנית המזון של האו"ם (WFP) שליש מכלל הסיוע לרצועה. השחקן הבא אחריו הוא הצלב האדום המצרי, שאחראי על הכנסת 17% מכלל הסחורות. אופרציית הסיוע מתבססת בעיקר על סחורות שמועברות דרך נמלי הים (בראשם נמל אשדוד ונמל אל־עריש שבמצרים). אלא שבעוד שבצד הישראלי היקף השליטה והפיקוח על הסחורות שנכנסות לרצועה החרבה מפוקח באופן משמעותי - דרך מצרים מסתמנת מגמה שונה.

סחורות דו־שימושיות

בנמל אשדוד הסחורה מגיעה לבידוק במכס ועוברת מספר בדיקות עד שמאושרת על ידי קצין ממונה. לאחר מכן, הסחורה מועברת על גבי משאיות עם לוחית רישוי צהובה שפורקות אותה במחסנים של המתפ"ש לטובת בידוק נוסף. משם, בכפוף לתיאום, הסחורה מועמסת למשאיות עזתיות שמובילות את הסיוע לתוך עומק הרצועה.

בצד המצרי התמונה מורכבת יותר. הסחורות אמנם עוברות בידוק בכרם שלום או בניצנה, אך שרשרת הפיקוח כולה פחות מהודקת. המצרים לא ששים להעלים עין מכניסת אמצעי לחימה (אמל"ח), אבל בפועל, במקרים רבים כך קורה - במיוחד בנוגע לחומרים דו־שימושיים לצרכים אזרחיים ולפיתוח חומרי נפץ. "בהכרח, כניסת סיוע לעזה דרך מצרים נמצאת תחת פחות פיקוח מהסחורות שמעוברות דרך ישראל", מסביר גורם בינלאומי בכיר.

השיקול של א־סיסי

"הסיוע המצרי לעזה נמשך עשרות שנים. עוד בתקופת חוסני מובארכ סחורות היו חוצות ממצרים דרך מעבר ניצנה, נבדקות שם, ונכנסות לרצועה דרך כרם שלום - לאחר בידוק נוסף", מספרת אמירה אורן, לשעבר שגרירת ישראל בקהיר (2020־2024). "אלא שמאז עליית חמאס לשלטון לפני כעשור וחצי, ישראל החלה לא לאפשר העברת סחורות מסוימות - וכך גם מצרים".

עם זאת, בקהיר העלימו עין מהעברת סחורות ואמל"ח דרך מנהרות טרור. "תופעת הברחות הסחורות דרך המנהרות פגעה גם במצרים, בין השאר ברמה התדמיתית כמדינה שלא שולטת בגבול בינה לבין עזה ולא יוצאת נשכרת מתשלומי מכס על סחורות", מסבירה אורן. "על כן, הנשיא עבד אל־פתאח א־סיסי החליט לסתום את המנהרות, אבל בכדי למנוע סיר לחץ בתוך עזה, הוא איפשר מעבר סחורות מעל פני השטח. א־סיסי פתח לפני כשבע שנים שער לסחורות ליד רפיח (שער צלאח א־דין). שיירות החלו לזרום, אבל הבעיה הישראלית שעם הזמן סחורות לא נבדקו. כתוצאה מכך, הוברחו לתוך הרצועה כלי נשק וחומרים דו־שימושיים דרך מעבר רפיח".

הסיוע המצרי לעזתים תפס תאוצה במלחמה. מניע העיקרי לכך הינו התמיכה וההזדהות הרבה במצרים עם הפלסטינים. "ישנה מחויבות מצרית לעם הפלסטיני. מבחינת א־סיסי, הוא מייצב את מצרים כשער לעזה ומנסה למנוע זעם פנימי נגדו. במסגרת זו, הוא הקים מגנון רחב באל־עריש להזרמת סיוע לרפיח. בכך, א־סיסי מאותת לעם שלו: 'אני עושה, אני עוזר, אני מתמקח על מספר המשאיות'". לדברי אורן, קרוב היום שבו יחלו השיחות על שיקום רצועה, שיגיע בעיקר דרך מצרים. "בהסלמות קודמות זה השתקף כי השיקום מגיע ממצרים, שגם בנו בעצמם מתחמי מגורים ברצועה. לישראל יש אינטרס שזה יהיה בתיאום".