הומאז' לשנות ה-90: מסעדת דגים שמחזירה את הקסם של ת"א הישנה

"השחף" היא מסעדת דגים ופירות ים חדשה ברחוב הרצל בתל אביב, חזית אחת שלה (הבר) פונה לפארק המסילה, החזית השניה (המסעדה) - לסמטת בית הבד. מסעדת הדגים האורבנית - שמתכתבת עם מסעדות הדגים העממיות שנפתחו כאן בהמוניהן בשנות ה-90 ונעלמו ברובן ממרכז העיר לטובת קולינריה מתוחכמת יותר - היא בבעלות ארבעה: ירון פרי חדש (מסעדן ואיש חיי לילה ותיק, מבעלי "לה לה לנד", מסעדת חוף בחוף גורדון), יוסי זיו (איש חיי לילה לשעבר), עילי שגיא ומאיה קמני.

הקבוצה הכירה והתגבשה ב"אלוף בצלות", בית קפה קהילתי (ביום) ובר יין (בערב) בגינה באזור שוק לוינסקי. השחף, על שם העוף שניזון מדגים ומצוי בסביבה אורבנית שבה יש ים, הוא הפרויקט המשותף השני שלהם. הקונספט: סלטים ודגים. זהו.

● דווקא עכשיו ודווקא כאן: הישראלי מעוטר המישלן עושה פיין דיינינג בתל אביב
● אין ים בצפת, אבל יש טרטר דג: המסעדה המפתיעה של הצפון

למה בחרנו בה

פונדק דרכים, שיפודייה, טברנה אורבנית, סמטה הומה, שולחנות נירוסטה, כיסאות עם פס ניקל, מוזיקה ישראלית, שקשוקי צלחות אובליות, כוסות דורלקס, סלטים, דגים, גריל פחמים, קרם בוואריה, צ'ייסרים של אוזו, אנשים יפים, כפכפים, שמח - זה הווייב של השחף. אין פה קולינריה גבוהה או מתוחכמת, אין שף ואין מניירות. יש אוכל טרי, פשוט, יומיומי, נגיש ומלא טעם - ובאזז שלא היה כמוהו הרבה זמן סביב פתיחה של מסעדה. אולי זו רוח השעה. כשהמציאות בחוץ מורכבת, משברית ויקרה כל כך, יש נטייה לחזור לפשוט ולמוכר. השחף היא אמנם מסעדה נוסטלגית, אבל היא נעוצה עמוק בכאן ועכשיו. היא לא טרנדית, אבל בהחלט משקפת מגמה.

מנת הדגל

● דג בגריל

גריל הפחמים הוא הכוכב האמיתי של השחף. לא משנה מה תניחו עליו, הוא תמיד יתגמל ויגנוב את ההצגה. בשחף צולים בו ירקות ושיפודי פילה דג (לברק, דניס, סלמון), אבל הכי טעים ונכון לצלות בו דגים שלמים, שמגיעים מדי צהריים למסעדה. מה שיוצא בבוקר מהים (בעונה זאת: לוקוס, פרידה, מוסר ים) מונח בערב על הגריל. מפוחם ופריך מבחוץ, עסיסי מבפנים ובא במשקלים שונים (45-35 שקלים ל-100 גרם). לסחוט לימון מעל ולטרוף בידיים.

מנת האינסטגרם

● סלטים

הדבר הכי פוטוגני-אינסטגרמי בהשחף הוא פסיפס הקיר המהפנט, "תל אביב אהובתי", שיצר עבור המסעדה, בחזית הפונה לפארק המסילה, האמן אורן פישר. מיד עם פתיחתה הפך הדימוי לאיקוני; הוא מרהיב ואי אפשר להתעלם ממנו. אבל נחזור לאוכל. באווירת רטרו, אנשי השחף החליטו להחזיר את הסלטים המוכרים מהז'אנר לשולחן, והם עושים את זה בדרכם: פשוט, טעים, ענייני. מבחר הסלטים כתוב בגיר על לוח: ירקות, איקרה, חצילים, חמוצים, טחינה, סלק, גזר בוכרי, צזיקי ועוד. אפשר לפתוח שולחן (29-14 שקלים לסלט, 99 שקלים לכל הסלטים), אפשר להסתפק בשניים-שלושה מזטים, ברבוניות מטוגנות, דריי מרטיני והביתה.

הקינוח

● בוואריה

בבוואריה הם קנו אותי; קינוח קרם החלב הג'לטיני-ענני, שהוגש כאן בסטקיות בשנות ה-80 (מפגש הסטייק, מפגש גשר הירקון, מי ומי ועוד) ונעלם (אני צופה קאמבק היסטרי). הקונדיטור אבנר גמליאל התבקש על ידי חבורת השחף לייצר קינוחים פשוטים, קלילים ואווריריים, שמזכירים נשכחות. הוא חזר עם שלושה: בוואריה, מוס שוקולד ומוס לימון.

תפריט היינות והאלכוהול

הקונספט של המסעדה בא לידי ביטוי גם בתפריט היין והאלכוהול. כמותה, הוא נחלק לשניים: מסעדה ובר. בראשון (תפריט בית הבד) תמצאו קוקטיילים רטרו כמו מוחיטו, מרגריטה ודריי מרטיני, בירה מהחבית, יין לבן יבש ומינרלי ומשקאות אניס למיניהם (ערק, אוזו, פסטיס). בשני, על הבר, יגישו לכם מבחר גדול וקצת יותר מתוחכם של משקאות: נגרוני, ג'סמין, ורמוטים עם קרח או סודה ועוד.

השירות

משוחרר, זורם וחנני, כיאה לטברנה עירונית, שממוקמת בסמטה קסומה בה הזמן עמד מלכת - לוקיישן שמספק מפלט מכל המגדלים שמסביב. חיה ותן לזלול ולשמוח.

מה אכלנו

כל הסלטים - 99
ברבוניות מטוגנות - 98
שיפוד פילה דניס בגריל פחמים - 74
דג שלם בגריל פחמים - 98
בוואריה - 38
מוס לימון -38

סה"כ ל־2 סועדים (ללא טיפ ושתייה): 445 שקלים