תיקון בשווקים? חלק מהמשקיעים הבינו, וחלק עדיין תופסים את הראש

1. בית המשפט הרשיע את הנאשמים, המהנדס חנוך צחר, מתכנן התקרה, וחברת ההנדסה שבבעלותו "מילר שנבל צחר ושות'", בעבירות של גרימת מוות ברשלנות וחבלה ברשלנות. החניון לא שייך כמובן לצחר והוא גם לא היה הקבלן שזכה במכרז. השמות שחסרים פה, וכלל לא הוגש נגדם כתב אישום, הם של יזמית הפרויקט - עיריית תל אביב בכבודה ובעצמה, והקבלן שזכה בפרויקט - דניה סיבוס מקבוצת אפריקה ישראל. ואם רוצים להרתיע ברצינות, ולהבהיר למשל שהוצאת עבודות לאאוטסורסינג לא מנתקת לחלוטין את שאלת האחריות, ייתכן שהגיע הזמן לעלות גבוה יותר במדרג השמות שמתנוססים על השלט הגדול שלפני הפרויקט.

2. ובחזרה לש"ג. צחר, שתכנן את התקרה שקרסה לפני 9 שנים, חוגג החודש 90. פסק הדין ניתן בבית משפט שלום, מה שמבטיח עוד כמה שנים של ערעורים עד לגזר דין סופי ועד שמישהו ישלם, אם בכלל, את מחיר הרשלנות. טחנות הצדק שלנו לא זזות.

3. השופט אור ממון הביע צער בפסק הדין על הנאשם: "מדובר באדם שאינו צעיר לימים, מאחוריו היסטוריה מקצועית מפוארת, אך הוא ביצע שורה של טעויות קריטיות ומשמעותיות שהובילו לקיפוח חיי אדם. כמו כן, בחינתו בדיעבד את הדברים לא הובילה לקבלת אחריות על טעויותיו הרבות, אלא חלף זאת, הנאשם 'יצר' תזות חלופיות שאינן תואמות את המציאות ומסר תשובות מתחמקות, מתוך מטרה לחמוק מאחריות". הנמשל למחדל ה-7.10 על אחריות הקורא.

דרור מרמור

אלא שבשטח, למרות כל הבלאגן בשווקים והתנודתיות החריגה, התשואות הגיבו בפיהוק אחד גדול. מנתוני חודש אפריל ניכר שהמסלולים הכלליים בקרנות ההשתלמות ובקופות הגמל וגם המנייתיים כלל לא נפגעו, הם אפילו עלו ב-0.7%. מתחילת השנה המסלול הכללי בעלייה של 1% והמנייתי בירידה של חצי אחוז בלבד, לא נורא בכלל בהתחשב בכך שהמדדים בארה"ב הספיקו ליפול ב-20% תוך חודשיים (ואז לתקן בחדות).

התמונה הזו ממחישה היטב את עוצמת הפיזור בתיקי ההשקעות, בדגש על המסלולים הכלליים. אלה מורכבים ממניות, אג"ח ונכסים אלטרנטיביים. הפיזור מסייע לתיק ההשקעות להתמודד גם עם נפילות, ולכן גם מאפשר לקחת נשימה עמוקה ולא לרוץ למהלכים חפוזים, שיעלו ביוקר כשהשוק יתקן.

כמו שאמר לי השבוע מנהל השקעות: "משקיעים שניצלו את הירידות לרכישת מניות איכותיות במחירי סוף עונה מבינים את ההזדמנות. מנגד, מי שמכר בירידות כנראה עדיין תופס את הראש".

כדי להתעודד עוד יותר בזמנים של נפילות, אפשר גם להסתכל על התשואות לטווח של 5 שנים. מרשים לראות כיצד החוסכים במסלולים הכלליים נהנו מתשואה ממוצעת של 50%, ואיך במסלולים המנייתיים הכסף כבר הוכפל.

התשואה חריגה לטובה אפילו שהיא כוללת לא מעט תקופות משבר - ממגפת הקורונה, דרך האינפלציה והעלאות הריבית של 2022, ועד משבר המכסים של טראמפ. בסופו של דבר הכסף שלכם מדבר, וכשנותנים לו לעבוד הוא כבר ממש צועק.

נתנאל אריאל

אלא שכל זה, על פי האוצר - אמור להסתכם באותו הסכום בדיוק. כלומר, זה לא שנמנע באמת קיצוץ, רק החלוקה שלו בין המורים השונים השתנתה.

אז מי מרוויח ומי מפסיד? המרוויחים הם המורים הוותיקים, שמבחינתם התועלת השולית מכל שנת ותק נוספת היא זניחה. מי שמפסיד הם המורים הצעירים, שמבחינתם כל שנת ותק שווה יותר.

אם אנשי האוצר צודקים, ואכן ברמה הכלכלית אין כאן הבדל, הרי שזו בעיקר הדגמה נוספת לשיטה של הסתדרות המורים, שלפיה הוותק הוא כמעט חזות הכול. אותה שיטה שבולמת חוזים אישיים ותגמולים מקצועיים. דווקא כבשת הרש, היתרון הקטן שיש למורים הצעירים, של התקדמות מהירה יותר בשכר בשנים הראשונות - מקוצץ. וכך, עוד פעם הצלחנו לירות לעצמנו ברגל בגזרת החינוך - אותה הרגל שאנחנו אמורים לצעוד עליה שנים רבות הלאה.

עידן ארץ