הריבית על העו"ש היא מסך עשן, אל תתנו לה להרדים אתכם

כולם כועסים על הבנקים, ש"מרוויחים כל כך הרבה ולא מראים לנו כסף". אבל האמת היא שהמאבק הזה מפספס את העיקר. חשבון העו"ש וגם פיקדונות הבנקים הם מוצרים נחותים מאוד. גם כשבנק ישראל כבר הצליח לדחוק את הבנקים לקיר ולאלץ אותם לתת ריבית על העו"ש, אפשר לקבל שם 500 שקל ריבית לשנה לכל היותר, גם 'משכיבים' בשביל זה מיליון שקל, בגלל התקרה ושאר המגבלות.

במילים אחרות, הריבית על העו"ש היא מסך עשן שנועד להרדים אתכם ולגרום לכם להשאיר את הכסף בעו"ש, בתקווה שתקבלו שם משהו.

אפשר וצריך לעשות עם הכסף דברים חכמים יותר. במקום להתעצל ולהשאיר את הכסף בעו"ש, ואחר כך לכעוס על הפירורים שאתם לא מקבלים - לא חסרות אפשרויות סולידיות אחרות, לנתב אליהן את הכסף שלכם ולקבל עליו הרבה יותר.

אם זו קרן כספית, שהיא גם נזילה לחלוטין וגם נותנת ריבית קרובה לזו של בנק ישראל; אם זו השקעה דרך קופות גמל בגופים המובילים; ואם זה למתקדמים יותר, באמצעות רכישת אג"ח או קרנות נאמנות בצורה ישירה.

בשורה התחתונה, אתם צריכים לקחת אחריות על ההתנהלות הפיננסית שלכם. אף אחד לא יעשה את במקומכם. בטח לא הבנקים שחוגגים עליכם כל הדרך לרווחי עתק של 30 מיליארד שקל בשנה. כן, גם כשהם נותנים לכם ריבית על העו"ש או כמה שברירי אחוזים בפיקדון. הכסף שלכם יכול לעשות הרבה יותר טוב מזה.

נתנאל אריאל

התביעה ייחודית בכך שהיא מוגשת בשם החברה, ומיועדת לפצות אותה על הנזק שנגרם לה, כביכול, כתוצאה מפעולות לא תקינות שביצעו קברניטיה. זאת, אם החברה נמנעת מלתבוע בעצמה.

התקנות מסמיכות את בתי המשפט לפקח על כך שהשימוש בכלי יעשה במקרים המתאימים, ולא יתקבלו תביעות סרק. כמו כן יוגבר הפיקוח על הניסיון של חברות להדוף תביעות כאלה באמצעות הקמת ועדה בדירקטוריון. זו אמנם נחשבת "בלתי תלויה", אך כמעט תמיד היא ממליצה להתנגד לתביעה.

לתקנות עוד צפוי אישור בכנסת, והמבחן האמיתי שלהן יהיה בשטח. אך בתקופה שבה הליכי החקיקה הופכים למקוטבים מתמיד, ההליך הזה מראה שאפשר אחרת. הטיוטה שפורסמה השבוע, השנייה בנושא, גובשה לאחר הליך מעמיק של שימוע ציבורי וקבלת הערות לטיוטה הראשונה - מעורכי דין המייצגים תובעים ונתבעים, נציגי הנהלת בתי המשפט, רגולטורים פיננסיים, דירקטורים שכיהנו בוועדות בלתי תלויות, ומומחים מהאקדמיה. חלקן גררו שינויים בתקנות, ומשרד המשפטים אף פרסם את הנוסח לציבור לפני תחילת הדיונים בוועדת החוקה.

בכל הנוגע לחקיקה כלכלית, הניסיון שמביאים איתם המומחים והשחקנים בשוק הוא קריטי, ומביא להתנהלות טובה יותר בשטח. ואם ככה, למה לעצור רק בחקיקה כלכלית. ההליך הזה ראוי ונכון לכל חקיקה שהיא.

עמירם גיל

ניסיון שני להטיל מס של עד 145% על אלומיניום מסין, ייכנס לתוקף באמצע יוני, כהיטל זמני שלא דורש אישור של אף אחד, מלבד גורמים במשרד הכלכלה.

המטרה של היטל היצף היא להגן באופן זמני על התעשייה מפני מדינות שמייצאות סחורה מסובסדת, במטרה להקריס תעשיות זרות ולהשתלט על השוק שלהן. הטענה במקרה של סין חזקה יותר מאשר במקרה של הקנאביס מקנדה, אך ההשפעה שלו על יוקר המחיה (עשרות אלפי שקלים בכל דירה שנבנית) חריפה יותר. אם הטענה נגד סין נכונה, הרי שמשלם המיסים הסיני מסבסד למעשה את הצרכן הישראלי.

 שר הכלכלה ניר ברקת / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת

ברקת טוען שאנחנו לא חיים ב"תמימות כלכלית", אלא ב"שדה קרב כלכלי", אך זה לא אומר שחסימת הסחר הבינלאומי - שהביא כל כך הרבה שגשוג לישראל ולעולם - היא הפתרון. בישראל, בניגוד למדינות אחרות במערב, אין בעיה של צמיחה או של תעסוקה, אלא דווקא יוקר המחיה הוא המכשול העיקרי. אם רוצים להוריד את יוקר המחיה, צריך לוודא שהגל העכור של פרוטקציוניזם (הגנה על ייצור מקומי מתחרות מחו"ל) ששוטף את העולם ידלג על ישראל.

עידן ארץ