האם הצבת דשא סינטטי על גג משותף הוא שימוש בלתי סביר?

חברת מ.פ.ל. אנרגיה ירוקה, העוסקת בטיהור שפכים, תבעה אב ובן ששימשו כדירקטורים ועזבו על הפרת תניית אי תחרות מסיום העסקתם ב־2016. התביעה שהוגשה ב־2020 על סכום של 400 אלף שקל נדחתה בשבוע שעבר. השניים היו דירקטורים נושאי משרה ובעלי מניות מיעוט בה באמצעות חברה. הם טענו כי החברה, שהוקמה כדי לממש פוטנציאל מסחרי של פטנט שפיתח האב, גרעה מסמכויותיהם עד שגרמה להם לסיים התקשרות. השניים הגישו תביעה שכנגד לתשלום מלוא המענקים שהגיעו להם ותשלומים נוספים.

לפי הסכם ההעסקה והסכם השותפים, תקופת אי התחרות הועמדה על 3 שנים מתום ההעסקה. הניסוח היה כללי. לא הוגדר מה הם עסקי החברה, מוצריה ושירותיה שבהם אין להתחרות בתקופת תוקפה של התניה.

השופטת קרן אניספלד מביהמ"ש השלום בחדרה קבעה כי הסכם סיום ההתקשרות תקף ומחייב. אך תניית אי התחרות לא הופרה. נפסק כי על חברה, שמבקשת לאכוף על עובדים לשעבר תניית אי תחרות להרים את נטל השכנוע ולהוכיח מה עסקי החברה ומוצריה כדי להראות שהנתבעים הפרו את התחייבותם בתקופה שהתניה היתה תקפה. החברה לא הגישה חוות דעת וביהמ"ש קבע כי זו דרך המלך להוכיח תחום עיסוק כדי לאכוף תניית אי תחרות.

החברה טענה כי הנתבעים מתחרים בחברה בתחום בו היא מתמחה על בסיס פרסום באתר החברה של השניים, ובו פורסם מוצר מתחרה לטכנולוגיה של מ.פ.ל. - מאוורר שטח. הדירקטור טען מנגד כי לא מדובר במוצר מתחרה.

השופטת קבעה כי לבקשת החברה למנוע כל תחרות עמה בשוק טיהור השפכים מעל ומעבר לקבוע בתניית אי התחרות - אין יסוד. "זו פרשנות שמנוגדת לא רק לתוכנו של החוזה שחל על יחסי הצדדים אלא גם לתקנת הציבור". עוד נקבע כי החברה "ביקשה להרחיב את תניית אי התחרות מעבר לקבוע בה, תוך ניכוס השוק לעצמה והגבלת חופש העיסוק של הנתבעים". התביעה שכנגד התקבלה באופן חלקי לגבי תשלום מענק לדירקטורים.

מהחברה נמסר: "התביעה היתה חלק ממספר תביעות הדדיות, חלקן נדחו ואחת מהן התקבלה באופן חלקי".

משמעות הפסיקה: כדי לאכוף הסכם אי העסקה יש להוכיח את עסקי החברה בחוות דעת מומחה. לא ניתן להרחיב איסור ההעסקה מעל לקבוע בהסכם

מספר תיק: 8565-03-20

בעל דירה בקומה העליונה בבניין במעלה אדומים עשה שימוש בגג המשותף באופן שפתח פתח מביתו, הציב בו ריהוט, סככה, תאורה ודשא סינטטי. נציגות הבית המשותף הגישה תביעה למפקחת על המקרקעין בירושלים בטענה כי הוא השתלט על הגג, בעוד בעל הדירה טען כי הוא עושה שימוש בגג ב־20 השנים האחרונות, לא מנע מאף אחד מבעלי הדירות האחרים שימוש דומה וכי הם השתמשו במדרגות שבנה במרפסת דירתו כדי להגיע לגג.

תוך כדי ההליך פינה הנתבע את החפצים בשל פס"ד. בגג נותר הדשא הסינטטי בלבד וההליך המשיך להתנהל בעניין זה. הנתבע טען כי הדשא שומר על יריעות הזפת בגג. המפקחת הבכירה על המקרקעין אביטל שרייבר קבעה כי הצבת הדשא מהווה שימוש בלתי סביר וכי עליו להסירו.

נקבע כי שימוש רגיל וסביר צריך להתאים לייעוד הרכוש לפי תנאיו. הגג הוא רכוש משותף ולא הוכח שמקובל לשים דשא סינטטי על הגג או להשתמש בו שלא לצורך התקנת מתקנים כמו דודי שמש, אנטנות וכד'. בעדות אחד מבעלי הדירות עלה כי מדובר בגג שעולים אליו לצרכי תפעול של מזגנים ודודי שמש אך מטרתו של הנתבע היתה שונה. "בנסיבות אלו עולה כי הצבת דשא סינטטי על הגג המשותף אינה מהווה שימוש סביר בגג בהתאם לתנאי הזמן והמקום הנהוגים". עוד נקבע כי הצבת הדשא כוללת "סממנים של חזקה ייחודית" של הנתבע על הגג ולא ניתנה הסכמה של בעלי הדירות לכך.

האפשרות לעלות לגג באזור המשותף היא באמצעות סולם בעוד שהנתבע הציב במרפסת דירתו מדרגות. התביעה להסרת המדרגות נדחתה מאחר והן הותקנו לפני 15 שנים בזמן שלא היה מעבר לגג מהרכוש המשותף ולא הוכח שהמדרגות פגעו ברכוש המשותף. הובהר כי הנתבע כמו יתר בעלי הדירות רשאי לעלות לגג לטפל במתקנים, ולצורך ישיבה קצרה. אם יועלו כסאות לגג הם יוסרו מיד בתום השימוש ולא התקיימו בו אירועים חברתיים.

משמעות הפסיקה: התקנת דשא סינטטי ע"י אחד מבעלי הדירה על גג משותף תיחשב לסבירה ומקובלת בהתאם לתנאי המקום

מספר תיק: 1/111/24

ביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים ביטל החודש באופן חריג ייפוי כוח מתמשך שנתנה אם בת 88 לבנה אחר שנקבע כי היתה השפעה בלתי הוגנת מצד הבן, באופן שלא משקף את רצונה של האם. ייפוי כוח מתמשך הוא ייפוי כוח שנותן אדם לקבוע מי יטפל בענייניו בעתיד כאשר לא יוכל לטפל בעצמו בתנאי שהוא מבין את המשמעות.

האם חתמה על ייפוי הכוח ב-2019 בפני עו"ד לאחד מארבעת ילדיה. בשנת 2022 הועברו 3 דירות בבעלות האם לאותו בן במתנה. יתר הילדים פנו לביהמ"ש בבקשה שייחתם ייפוי כוח מתמשך לכל ילדי האם. מצבה של האם התדרדר לאחר החתימה על ייפוי הכוח ומונה לה אפוטרופוס לדין.

השופטת הילה גלבוע קבעה כי הפעלת ייפוי הכוח לא עולה בקנה אחד עם טובת האם. נקבע כי לבן היתה השפעה בלתי הוגנת זאת ברקע תהליך ירידה קוגנטיבית באותה עת. האם היתה תלויה לחלוטין מבחינה כלכלית בבנה באותה תקופה. הוא היה היחיד שניהל בפועל את ענייניה הכספיים והרכושיים והיא נזקקה לקבל ממנו כספים כשנדרשה להוצאה כלשהי. היתה זו תלות מקיפה ויסודית שחיזקה את היותה נתונה כר נוח להשפעה מצדו.

השופטת התרשמה כי נסיבות עריכת ייפוי הכוח לא מאפשרות להתחקות אחר רצונה החופשי. הבן ניסה להרחיק את עצמו ממעורבות בעריכת יפויי הכוח, אך עוה"ד אישר את מעורבותו. נקבע כי היוזמה לעריכת ייפוי הכוח באה מהבן. זאת בעת שהאם היתה נתונה בתהליך של ירידה קוגנטיבית ודמנציה וכי לא היתה מודעת להשלכות במנותק מההשפעה של בנה וכי העברת הדירות במתנה בצוואתה, מצריכה בדיקה.

בהמלצת עו"ס הורה ביהמ"ש על מינוי המרכז הישראלי לאפוטרופסות כמינוי קבוע לענייני האם. הבן חויב לשלם 50 אלף שקל לאחיו שפתחו בהליך. האפוטרופסית לדין היתה עו"ד מיכל כהן קורינאלדי מהסיוע המשפטי במחוז ירושלים. לדברי ד"ר עו"ד מיטל סגל-רייך, ממונה ארצית זקנה בהנהלת הסיוע המשפטי: "ייפוי כח מתמשך הוא יעיל וחשוב לתכנון משפטי, ואולם מתחייבת מהעורכים זהירות מיוחדת, ע"מ למנוע שימוש בו בידי אחד הילדים להורה מבוגר כחלק מסכסוך משפחתי".

משמעות הפסיקה: ביטול יפוי כוח מתמשך הוא חריג והכלל הוא שיש לקיימו. אך נסיבות חריגות מחייבות לפעול להגנה על טובת מייפה הכוח

מספר תיק: 64801-11-22, 17851-04-23