האוניברסיטאות הישראליות לא נוהגות לחשוף את רשימת התורמים שלהן ואת גובה הסכומים שנכנסו לקופתן, אבל בשנה האחרונה התגאו שלוש מהן בתרומות גבוהות במיוחד. האחרונה שבהן הייתה אוניברסיטת תל אביב, שקיבלה החודש את התרומה הגדולה ביותר שקיבל עד היום מוסד אקדמי ישראלי מאדם בעודו בחיים: 125 מיליון דולר ממנכ"ל קבוצת בלקסטון ג'ונת'ן גריי, המיועדים לפקולטה לרפואה. לפניה הכריזו בר אילן ומכון ויצמן למדע על תרומות ענק (כ־280 מיליון דולר ו־113 מיליון דולר בהתאמה).
● מענקים של מיליארדי אירו על הכף: "הפסד של הורייזון - מכה כמעט אנושה למדע הישראלי"
● טראמפ חשף פרטים לגבי תוכנית מחירי התרופות שלו. המשמעות לחולים בישראל עלולה להיות קטלנית
התרומות האלה הגיעו בתקופה קשה לאקדמיה הישראלית. בזמן שהמדינה נמצאת תחת מתקפה תדמיתית ולחצי ה־BDS כבר הובילו לניתוק קשרים שיש בהם גם תקציבי מחקר, הצורך של מוסדות אקדמיים בתרומות גדול מתמיד.
האם התרומות האחרונות מייצגות בהכרח מגמת גידול, והאם חל שינוי בזהות התורמים, ובסוג הנושאים שהם מעדיפים לתרום להם?
"מאתרים יהודים אמידים"
נשיא אוניברסיטת תל אביב, פרופ' אריאל פורת, לוקח אותנו אל אחורי הקלעים של גיוס התרומות.
איך נוצר הקשר שלכם עם מנכ"ל בלקסטון?
"הצוותים שלנו תמיד פועלים לאתר יהודים אמידים שעשויים לתרום לישראל. ביקשתי להיפגש איתו, בלי שיהיה לי מידע מקדים על כך שהוא מעוניין במיוחד לתרום. הוא לא תרם אישית לישראל לפני המלחמה. לפעמים פגישות שמתחילות ככה מצליחות, ולפעמים פחות.
"ישבנו בערך חצי שעה, שעה, והרגשתי שמה שאני אומר מדבר ללבו. בסוף הפגישה הוא אמר, תגישו לי כמה הצעות. ניחשתי שאנחנו עשויים לקבל מיליון, 2 מיליון, ובכל זאת הגשנו כמה הצעות בסדרי גודל שונים, ואחת מהן הייתה לתת שם חדש לפקולטה לרפואה. לפני כשנתיים הסרנו את השם סאקלר (בגלל מעורבות המשפחה במשבר האופיואידים בארה"ב - ג"ו). חשוב לנו לומר שההסרה הייתה בהסכמה עם המשפחה, שרצו לעזור לנו במהלך הזה. הם הבינו שכך נוכל למשוך תורם אחר".
גריי קיבל את התוכנית השאפתנית יותר והציע את הסכום שהיה מעל ומעבר לציפיות. לדברי פורת, גריי ובת זוגו מינדי מלווים את בניית התוכנית מקרוב. "הם אנשים מקסימים. יוצאי דופן".
פרופ' אריאל פורת, נשיא אוניברסיטת תל אביב / צילום: דוברות אונ' ת''א
לדברי פורת, היקף התרומות לאוניברסיטה לא ירד בשנתיים האחרונות ואפילו "בשנתיים האחרונות יש מגמה של אנשים ש־7.10 הדגיש עבורם את המשמעות של להיות ישראלים. יש התקרבות של יהדות העולם לישראל. חבל שזה מה שיוצר קירבה".
"התחרות גברה"
פורת מציין שלהשפעת המלחמה על התרומות לאקדמיה היו כמה שלבים. מיד אחרי 7.10, הוא אומר, ניכר היה שפילנתרופים יהודים התמקדו בצרכים המיידיים של מדינת ישראל הלוחמת והמתאוששת. "תרומות לגוף חירומי כמו מד"א הגיע על חשבון מטרות ארוכות טווח יותר, כמו חינוך. עכשיו חזרנו למצב שבו יש תורמים שמבינים שהאוניברסיטה היא העתיד של מדינת ישראל".
יניב חלילי, מנכ"ל קרן עידן ובתיה עופר ויועץ לפילנתרופיה אסטרטגית לגופים נוספים, מוסיף: "מאז 7.10 התחרות על תרומות גברה. הרבה יותר אנשים זקוקים לעזרה. משפחות חטופים, מילואמיניקים, משפחות שכולות, מפונים. הפילנתרופיה סוגרת את הרווח במקום שבו המדינה חסרה".
רשימות התורמים אינן חשופות לציבור, אבל לדברי פורת הם ברובם המוחלט יהודים מארה"ב. הסקטור השני בגודלו הוא עשירים ישראלים. "יש היום יותר מהם מכפי שהיו לנו בעבר, אבל עדיין הפער גדול מול היהודים האמריקאים". חלילי מזהה קבוצה נוספת, קטנה עוד יותר, של נוצרים אוונגליסטים. "הם תרמו בעבר בעיקר לסובלנות בין־דתית. אחרי המלחמה הם גייסו כסף לצרכים מיידיים כמו שיקום משפחות המפונים". כעת הם עשויים להתעניין בתחומים נוספים.
צילום: יח''צ
חלק מהתורמים היהודים לאוניברסיטאות הגדולות בארה"ב ביטלו את תרומותיהם על רקע המחאות האנטי־ישראליות בקמפוסים. האם חלק מהכסף שהתפנה זלג לישראל?
פורת: "זה קרה, אבל זה שולי. תורם להרווארד יעביר את תרומתו לאוניברסיטה עילית אחרת. התרומה של בני הזוג גריי לתל אביב הגיעה בנוסף לתרומה שלהם לאוניברסיטת פנסילבניה, שם הם נפגשו. גם האוניברסיטאות האמריקאיות במצוקה עכשיו, בגלל קיצוצים שונים של ממשלת טראמפ. לבי איתן".
חלילי: "הנה, זו בדיוק דוגמה לטעות שמוסדות ישראלים עשו, הם זיהו אמריקאים שביטלו תרומות ואמרו להם 'שמעתי שהתפנה לך כסף, אנחנו צריכים אותו!'. זו לא אסטרטגיה לפילנתרופיה.
"אסטרטגיה היא לספר סיפור, להסביר למה לתרום לך, לייצר פרויקטים דינמיים עם אימפקט אמיתי. כל ישראל נפגעה ב־7.10, אבל מה מבדל אתכם? מה האקס פקטור שלכם?
"לדוגמה, בקשת כסף למלגות לימודים ל־500 סטודנטים זו מטרה נכונה, אבל אפשר להגיע רחוק בהרבה מבחינת האימפקט באמצעות תוכנית לימודים מותאמת ועזרה בהשמה מקצועית אחרי כן. אני רואה הרבה פעמים אתגר עבור המוסדות האקדמיים בישראל ליצור את הסיפור עם המשמעות".
לבנות נכון את הסיפור
אתם ניגשים היום אל התורמים אחרת מאשר לפני המלחמה? עם סיפורים אחרים?
פורת: "חלק מהתרומות שקיבלנו קשורות למצב העכשווי, למשל מרכז פוסט־טראומה לאומי או מלגות למילואימניקים. אנחנו מבקשים עזרה בשימור כוח אדם והחזרתו. זה אולי משפיע היום יותר מבעבר".
חלילי נותן כדוגמה את התרומה של עידן ובתיה עופר לקרן מלגות על שם סלמאן חבקה ז"ל, מפקד גדוד 53 בעוצבת ברק (188), שב־7.10 הציל תושבים בבארי, ונהרג בהמשך המלחמה בעזה. "הם התקשרו למשפחה ושאלו 'מה אפשר לתת לכם?' ומשפחת חבקה ענו: 'אנחנו לא צריכים כסף אך רוצים להנציח את הזיכרון של סלמאן. נכנסנו לתהליך משמעותי עם המשפחה כדי להבין מי היה סלמאן, והדבר הראשון שבלט היה שהוא מאוד האמין בהשכלה ככלי למוביליות חברתית, וגם באופן כללי. הוספנו לתרומה שלנו כסף נוסף מעמותות אחרות והקמנו תוכנית מנהיגות על שמו עבור סטודנטים דרוזים".
זהות התורם גם חשובה מאוד במקרה הזה לבניית הסיפור. "למשל, יהודים מחו"ל בשמאל הפוליטי לא יתרמו אוטומטית רק כי הם יהודים, אבל יכול להיות שהם כן יתרמו לפרויקט שקל להדהד אותו בחו"ל, כמו פרויקט לחברה משותפת", אומר חלילי.
תוכנית מלגות מבוססת על אנשים, וקל אולי יותר לקשר אותה לסיפורים. איך מבדלים בניין?
חלילי: "לתת שלט זה קל, הפילנתרופיה של העבר. אני הולך היום במוסד אקדמי ויכול להבין מי תרם כמה לפי גודל ומיקום השלט, אין בזה יצירתיות. אנחנו מעדיפים לקחת נתח מהתרומה, לא ענק, ולייצר סביבו פרויקט דינמי שיוצר עניין, משפיע יותר על חיים של אנשים ומייצר שיתופי פעולה. זו פילנתרופיה אסטרטגית. היא חשובה במיוחד לחברה שצריכה תהליך החלמה ארוך. לפעמים היא באמת מצליחה לשמר מורשת של אדם, והרי זה מה שתורמים רבים רוצים".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
