​מנכ"ל ארגון פתחון לב: "אנחנו טובים בלהיחלץ מקשיים, אבל לא במניעת בעיות"

לא מעט חששות צצו בתעשיית המזון לאחר 7 באוקטובר. שהיבולים יושמדו, שהמפעלים לא יוכלו לייצר, שהנמלים ייסגרו, ובעיקר - שלא יהיה מספיק אוכל. למרות הכל, החוסרים היו נקודתיים ובשום שלב במלחמה שנמשכת כבר קרוב לשנתיים, המדפים והמקררים בסופרים לא היו ריקים. עם זאת, שורת המשברים בשנים האחרונות חידדה את הצורך בתוכניות לאומיות וסדורות, על מנת שגם במשברים הבאים לא ניתקל בחוסרים.

● מנכ"ל אסם: "הניצחון יהיה בפתיחתם של עוד עשרות מפעלים בפריפריה"

בפאנל בנושא חוסן לאומי וביטחון המזון שהתקיים בכנס "מובילות בתעשייה הישראלית" של גלובס, בו השתתפו מנכ"לית מטרנה חגית אדלר, ראש תוכנית שינוי אקלים וביטחון לאומי במכון למחקרי ביטחון לאומי גלית כהן, ומנכ"ל ארגון פתחון לב , נדונו האתגרים שבתעשייה, תפקידי המדינה וכיצד ניתן להיערך למשבר הבא.

"לקום בבוקר ולחוות את מה שהתעשייה, המדינה והאזרחים חוו זה יוצא דופן", אומרת אדלר בהתייחס למתקפת 7 באוקטובר. "יחד עם זאת, גילינו חוסן שאין לתארו. בכל פעם שיש משבר, לומדים ומתכוננים לאתגר הבא. בקורונה למדנו איך להתמודד עם שינוע וחוסרים, וגם אז ראינו איך התעשייה אוגרת כוחות, מתרוממת ומתפקדת מדהים. יש רכיב אחד שעושה את השינוי: האנשים עם המחויבות האינסופית. זה דבר שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר, ומה שמייצר את האופטימיות".

הפגיעות של ישראל

למרות התפקוד יוצא הדופן של התעשייה, אלי כהן, המנהל את ארגון פתחון לב המסייע למשפחות במצוקה, אומר שחסרה מדיניות ממשלתית בנושא ביטחון המזון. "אנחנו טובים בלהיחלץ מקשיים, אבל אין לנו תוכנית מסודרת איך מלכתחילה לא להיכנס לבעיה", הוא אומר. "אנחנו לא טובים בתכנון, בהיערכות ובמניעת בעיות. נכון, זו מלחמה ולא ידענו, אבל רק לפני כמה שנים ידענו קורונה. היינו צריכים להיות ערוכים בכל הקשור לחירום".

אחד המחקרים שנערכים במכון למחקרי ביטחון לאומי, אומרת גלית כהן, מראה שישראל פגיעה בכל נושא יבוא המזון ואספקת הסחורות בצורה נגישה ובמחירים סבירים. "לא מדובר רק במזון מוגמר אלא דווקא בחומרי גלם לתעשיית המזון המקומית. גם המדינות שאנחנו מייבאים מהן בעלות משק ריכוזי ופגיעות לסיכונים".

גם כהן חושבת שהדרך להתמודד היא היערכות ותכנון מראש, ומספרת על כלי שפותח במל"ל ומאפשר לדעת איך להיערך לסיכונים האלו בצורה מסודרת. "אפשר לעשות המון דברים כדי לנהל סיכונים ולהקטינם, ובסופו של דבר להגדיל את החוסן של המדינה, להמשיך לייבא סחורות ובמחיר סביר".

למשל, המל"ל מיפה את כל המדינות מהן ישראל מייבאת תירס, "וגילינו שיש מדינות בהן סיכון האקלים גדול", מספרת כהן. "פיתחנו יכולת לבחון באילו מדינות הסיכון קטן יותר או שיכולת העמידות שלהן גבוהה יותר, ועם אותן מדינות יש לחתום על הסכמים ארוכי טווח".

לא רק בצורת או שיטפונות מסכנים את ביטחון המזון בישראל, אלא גם האקלים החברתי והפוליטי. קיים החשש שמדינות מסוימות יפסיקו לספק לנו סחורות, כמו במקרה טורקיה, ולכך נדרשות היערכויות אחרות. אדלר מספרת שהמדיניות במטרנה ובחברה האם אסם־נסטלה היא כל הזמן להיערך. "חלק מההיערכות היא רכישה ממגוון מקומות, ולא רק ממקום אחד. זה מחזק את הצורך בתעשייה מקומית. אין לכך תחליף, ואנחנו רואים זאת עם משבר ובלעדיו".

"צריך פתרון מקיף"

אדלר אומרת שהתעשייה המקומית מספיק אחראית להיערך לאתגרים האלו, אך מבהירה ש"צריכים להיות שיח והסכמה, לפחות על יעדים, כמו גם כיוון אסטרטגי. ובהחלט הרגולטור והמשרדים השונים, כמו גם העמותות, יכולים לתת פתרון מקיף ויסודי שכל אחד בנפרד לא יכול לתת. צריך שיתוף כדי שנוכל לתת פתרונות טובים לאורך זמן".

כהן מפתחון לב התייחס גם הוא למערכת היחסים המשולשת, והדגיש את שיתוף הפעולה הקיים בין התעשייה לעמותות, אבל ציין שהקודקוד המשמעותי הוא המדינה. "היא צריכה להגיד מה היעד. כמה צריך לייצר, כמה מזה בישראל, מכמה גורמים בחו"ל צריך לקנות, כמה העמותות צריכות לחלק. בלי שיש לנו מספר לדקלם, הריבון משאיר אותנו להיסמך אחד על השני. עוד לפני המלחמות, דובר על כך שתוך כמה שנים נגיע למצב שחסר, ושוב נצטרך להסתמך על הארגונים העסקיים שיבואו לעזור".

במטרה לגבש תוכניות מתאימות לישראל, כהן מהמל"ל אומרת כי "צריך לזהות מהם חומרי הגלם הקריטיים וליצור הסכמים ארוכי טווח עם חקלאים במקומות שונים כדי להבטיח גורמי אספקה שוטפים". בכל מקרה, היא אומרת, כל החלטה בנוגע לכמה לגדל בישראל וכמה להשאיר ליבוא חייבת להיות מגובה בנתונים. "אנחנו לא אירופה, ולכן האיזון העדין בין הייצור המקומי ליבוא חשוב. צריך לעשותו אחרי שיש נתונים ומידע ולא כלאחר יד".

***גילוי מלא: הכנס בשיתוף אסם נסטלה