הצביעות העולמית לגבי ישראל חוגגת, ואולי טוב שכך

כך, קרן העושר הנורווגית הודיעה השבוע כי תמכור החזקות ב-11 חברות ציבוריות בארץ. בצמרת אותה מדינה עשו חגיגה שלמה ומסיבות עיתונאים מרובות משתתפים על גבה של ישראל. הם כמובן לא יעשו פסטיבל כזה לגבי החזקות הקרן במדינות כמו סין, טורקיה ואי אילו מדינות נאורות שלא נמצאות במלחמה קיומית. אפילו גרמניה הצטרפה לאמברגו הנשק שמטילות מדינות אחרות ביבשת. על הקשר שלה לצורך של העם יהודי להגן על עצמו, לא נכביר.

אלא שמתחת לפני השטח, יש עולם אחר. עולם שבו למדינות יש אינטרסים ורצון להתקיים, ואז הן זקוקות למערכות הנשק הישראליות כמו אוויר לנשימה. כך הודיעה אלביט מערכות על חוזה של 1.6 מיליארד דולר עם מדינה אירופית ששמה לא פורסם. פתאום זה חשאי, ולא צריך מסיבת עיתונאים. גם האקזיטים בהייטק הישראלי נמשכים כסדרם, לרוב מול חברות אמריקאיות.

בשורה התחתונה, בחוץ עושים רעש, אבל בחדרי חדרים מחזרים אחרי החברות המקומיות וקונים טכנולוגיות ישראליות מוכחות. העולם צבוע אבל עדיין צריך את הראש היהודי, ומתברר שגם את ניסיונו הרב של החייל הציוני. הרעשים הם רק חלק מקונצרט שנאה-קנאה שמנהל העולם נגדנו אלפי שנים. נראה שעם הקמתה, ישראל פשוט קיבלה את המשקולות הכבדות מהעבר. זו צביעות לשמה, אבל אם בשורה התחתונה הכלכלה שלנו צומחת ומתפתחת, אנחנו לא מפסידים. אולי אפילו להפך.

חזי שטרנליכט

בפעם האחרונה שבה הציעו השופטים כי נתניהו יעיד שלוש פעמים בשבוע, רה"מ אמר ש"אין שום סיכוי בעולם". כעת, סניגוריו מזהירים כי לא יוכלו לייצגו אם יתווספו ימי דיונים. ואומנם, מאז החלה החקירה הנגדית, השופטים אישרו אין ספור בקשות מצידו לביטולים או דחיות בנימוקים שונים, מהמלחמה ועד מצבו הרפואי. בסך הכל הספיקה הפרקליטות לחקור עד כה את נתניהו רק שישה ימים.

הסיכוי שכל זה ישתנה בנובמבר, וכי בקשותיו החוזרות של נתניהו להקלות ולפטורים ייתקלו לפתע בסירוב - קלוש. במיוחד כשלא חסרים אירועים ביטחוניים ומדיניים, המספקים שלל סיבות לחמוק מעדות.

אך מה שהפך את המשפט לקרקס היא הגישה הסלחנית של השופטים כלפי השתלטות ההגנה על ההליך. השופטים ניהלו דיונים ממושכים בשאלה האם הפרקליטות תורשה להציג ראיות או לא (בקשתה נדחתה בסוף), וסירבו להכריז על עדים עוינים לאחר שאלה שינו את גרסתם לטובת נתניהו. קידום המשפט מחייב "החלפת דיסקט" גורפת, ולא רק עוד יום עדות על הנייר.

עמירם גיל

החדשות הטובות הן שרשת החשמל עמדה במשימתה, ואפילו כשהייתה תקלה בלוויתן במשך מספר שעות, תחנות כוח עברו מייד לסולר ואספקת החשמל לא נעצרה לרגע. ובהחלט יש על מה לפרגן לגורמים הרלוונטיים בממשלה ובמגזר הפרטי.

החדשות הרעות הן שזה רק מעיד על גודל האתגר שלפנינו. אמינות אספקת החשמל בישראל נחשבת נחותה ביחס לעולם, והמחיר שאנחנו משלמים על חשמל הוא גבוה למדי ביחס למחירי הגז הנמוכים. גלי החום לא הולכים לשום מקום, האוכלוסייה שלנו צומחת במהירות, ויש גם צמיחה כלכלית וכניסה של רכבים חשמליים ובהמשך חוות שרתים שיצרכו הרבה מאוד חשמל.

כדי לעמוד בכך צריך פיתוח מהיר בהרבה של משק החשמל. קודם כל, התשתית. חברת החשמל בונה אותה בקצב איטי מאוד, ועליה להתמקד רק בה ולהשאיר את הייצור למגזר הפרטי. זה גם יפתור את החסם הראשי לכניסה של אנרגיות מתחדשות. הממשלה גם צריכה להאיץ את תהליך התכנון והאישור של תחנות כוח, ולפתח גם יכולות אחסון גז לחירום. בלי אלו, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בגלי החום של השנים הבאות מול שוקת אנרגיה שבורה. אסור להידרדר למצב כמו של איראן, שלמרות משאבי טבע עצומים סובלת מהפסקות חשמל תמידיות.

עידן ארץ