הצרות של מקרון: חשש ממשבר חוב תקדימי וממשלה שלא מסוגלת לטפל בבעיה

לצרפת יש בעיית חוב. הוא האמיר בשנים האחרונות לשיאים חדשים שלא נרשמו מזה עשורים, בעקבות מדיניות פיסקלית מקלה מצד הממשלה, סבסוד המאבק ביוקר המחייה ומגיפת הקורונה, ומגיע כעת ל-114% מהתמ"ג. עם גרעונות שנתיים "כרוניים" של יותר מ-5%, החוב הלאומי של הכלכלה השנייה בגודלה באיחוד האירופי צמח עד כדי כך שרק הריבית על ההחזרים גורעת מדי חודש קרוב לשישה מיליארד אירו מהקופה הלאומית.

● סירות המהגרים מצרפת שמערערות את יציבות הממשלה בבריטניה
● אירופה מאיימת להשתמש בנשק הסנקציות האחרון שנותר לה נגד איראן

מדינות רבות באירופה נמצאו במצב דומה: בריטניה, איטליה, ספרד. במצב עניינים רגיל, הממשלה מכריזה על הידוק תקציבי, מרגיעה את חששות משקיעי האג"ח ומפגינה אחריות פיסקלית.

אבל לצרפת יש גם בעיה פוליטית. הנשיא עמנואל מקרון איבד בבחירות לפרלמנט את הרוב שהיה למפלגתו, ונותר בעל סמכויות רבות - אך ללא תמיכת העם. מקרון ניסה לשנות את המצב וללכת לבחירות בזק לפרלמנט בשנה שעברה, אבל נכשל בצורה עוד יותר חמורה, כך שכל סיכוי לרוב אבד לו.

מאז, מקרון מחליף ממשלות (הנוכחית היא הרביעית מאז שנבחר לכהונה נוספת כנשיא), מנסה להישען על רוב מזדמן, ולנצל אינטרסים מימין ומשמאל. כדי להעביר החלטות משמעותיות, כמו תקציב או רפורמה להארכת גיל הפרישה לפנסיה, משתמשות הממשלות שמינה במעין "צו נשיאותי", העוקף את הצורך ברוב בבית הנבחרים.

בימים אלה, שתי הבעיות מתלכדות יחד, והתוצאה היא חשש למשבר חוב באחת המדינות החשובות באירופה, שעלול לשלוח אותה אפילו לבקש חילוץ מקרן המטבע הבינלאומית, כפי שמזהירים בצרפת.

ביירו הודיע על הצבעת אמון

ראש הממשלה הנוכחי, פרנסואה ביירו (74), מונה על ידי מקרון אחרי שעוד ממשלה שמינה קרסה בסוף השנה שעברה. הוא בעל עמדות עצמאיות, אידיאולוגיה כלכלית סדורה, ולכן אולי הצליח "למשוך" את הישרדות הממשלה מבלי להיכנס לעימותים עם גוש השמאל והימין שמהווים את האופוזיציה, כמו גם השמרנים מהמרכז. אבל אותה מדיניות הובילה אותו להכריז על תוכנית קיצוצים בתקציב הצרפתי, שנועדה לצמצמם את הגירעון התקציבי לשנת 2026, ולהוריד אותו מ-5.4% השנה ל-4.6% בשנה הבאה.

במונחים כספיים, המשמעות היא קיצוץ כואב של 44 מיליארד אירו, שאמורים להתבטא על ידי קיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה, פיטורים במגזר הציבורי, הפחתה של הפנסיות העתידיות וביטול של שני ימי חופש לאומי (מתוך 11 כיום). בשל המרכזיות של המהלך, ביירו אפילו הצהיר בעבר כי הוא שוקל להעמיד אותו למשאל עם וגם מקרון רמז בנאום לאומה כי ייתן לעם להחליט.

אבל נראה כי הצרפתים נחושים להתנגד לכל הרעה בתנאי החיים שלהם, בין אם מדובר בהארכת גיל הפרישה לסטנדרט האירופי או בצמצום התקציב שיבוא לביטוי בהפחתת סובסידיות חימום ואנרגיה, וצעדים אחרים. לפי סקרים אחרונים , 84% מתנגדים לקיצוץ בימי החופש. בשלב זה, כך נראה, נסוגה הממשלה מהכוונה התיאורטית הזו. במקום זאת, הודיע ביירו השבוע כי יעמיד את ממשלתו להצבעת אמון בשאלה "האם הפרלמנט מסכים כי ישנו 'מצב חירום לאומי' הדורש רפורמה פיסקלית"? תאריך היעד להצבעה נקבע ל-8 בספטמבר.

"המדינה שלנו נמצאת בסכנה ממשית" הסביר ביירו בנאום לאומה בתחילת השבוע, "התלות שלנו בחוב הפכה לכרונית". הוא אמר כי העלות השנתית של החוב (66 מיליארד אירו) "גדולה יותר מתקציב החינוך או הביטחון". גורמים בממשלה אמרו לתקשורת כי אם הממשלה תיפול והתקציב לא יאושר במתכונתו החדשה, צרפת עלולה להיאלץ לפנות לקרן המטבע הבינלאומית לטובת חילוץ.

כאשר ביירו הודיע על הצעד ביום שני, המצב היה עדיין לא ברור. ההכרזה לא עוררה תגובות מיוחדות, במיוחד בשל העובדה כי הצבעת האמון אינה על התקציב המוצע, אלא על הצהרה כללית יותר. אבל ביום שלישי, כאשר האופוזיציה מימין ומשמאל הודיעה כי תצביע נגד הממשלה, ההשלכות על שוק המניות והאג"ח הצרפתי הפכו לברורות.

הבורסה ירדה ביום שלישי בקרוב ל-2%. התשואות על האג"ח הצרפתי לעשר שנים זינקו, ואפילו מתקרבות לראשונה לעקוף את אלו של איטליה. "זה עוד לא אסון הטיטניק, אבל בהחלט יש דליפה משמעותית מהספינה", אמר אנליסט לעיתון "לה מונד".

האם האופוזיציה תפיל שוב את הממשלה?

לביירו, פוליטיקאי מנוסה, יש כעת שבועיים לנסות ולגבש תמיכה בהצעת האי-אמון, ייתכן שדרך שינויים בתקציב המוצע. השאלה הגדולה תהיה אם האופוזיציה תחליט שוב להפיל את הממשלה. כעת, אחרי שעברה יותר משנה מבחירות הבזק לפרלמנט עליהן הכריז מקרון בעבר, הוא יכול לשלוח את המדינה שוב לבחירות. אבל הוא גם יכול פשוט למנות ראש ממשלה אחר.

עדיין, קשה לראות איך מהלך כזה ישנה את התמונה. גוש השמאל קורא לממשלה דווקא להעמיק את החוב כדי להמשיך ולממן גיל פרישה מוקדם ופנסיות נדיבות, ולפתור את בעיית ההכנסות בעזרת מיסוי עשירים וצעדים דומים. גוש הימין של לה-פן מתנגד גם הוא לשים קץ לסבסוד האנרגיה, וקורא להגדיל את הפנסיות.

אם ממשלת ביירו תיפול בתחילת ספטמבר, ישלח הדבר מסר בנוגע לכאוס הפוליטי בצרפת, לעובדה כי היא בלתי ניתנת לשלטון יעיל, ולגבי עתיד שבו לא ברור אם היא תוכל לפעול באחריות פיסקלית. בינתיים, השווקים לא מתרגשים באופן משמעותי, ואנליסטים מציינים את "יכולת הנשיאה" של החוב הצרפתי בעקבות שנים של ריביות נמוכות. בנק "יוליוס בר" כתב בסקירה עדכנית כי "חברות רב־לאומיות בתחומי הצריכה והתעשייה עשויות להוכיח עמידות גבוהה יותר, בעוד שהמערכת הפיננסית צפויה להיפגע".

למקרון יש עוד קרוב לשנתיים של כהונה. העובדה כי הוא מקבל החלטות מעל לראשו של העם, בצווים נשיאותיים, מביכה אותו. הפילוג הפוליטי שנוצר במדינה, אחרי שמקרון טרף את הקלפים עם מפלגתו שכבשה את הזירה הפוליטית ואז קרסה, מונע כעת הסכמות שנראות קריטיות לעתידה הכלכלי של צרפת. כפי שכתב ה"אקונומיסט" השבוע, "צרפת נמצאת בבעיה גדולה, שוב".