להגדרות הציונים לחצו כאן
נכון - האמירה נכונה ברובה המוחלט
לא מדויק - חלקים מהותיים מהאמירה שגויים
מטעה - האמירה יוצרת מצג שווא או מוציאה עובדות מהקשרן
לא נכון - האמירה שגויה
לשיפוטכם - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת ציון חד־משמעי
לאחר שביום המחאה בירושלים נשרף רכב פרטי, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה קרא לנקוט יד קשה נגד המציתים, וציין כי העונש על הצתה הוא מאסר של 15 שנה. "עבירת ההצתה היא פשע חמור מאוד, והענישה בהתאם. היא איננה מותנית בנזק, אלא בעצם ההצתה", פירש אוחנה.
● המשרוקית מתחדשת: הכירו את סולם הציונים החדש
כלומר, מהדברים של אוחנה אפשר להבין שהענישה על הצתה לא אמורה להתחשב בנזק שנגרם ממנה. האם זה נכון? הסעיף הספציפי שאוחנה ציטט, סעיף 448 לחוק העונשין, אכן לא מתנה את העונש על הצתה במידת הנזק. אבל זה לא אומר שהתניה כזאת לא קיימת.
תקציר הבדיקה
הטענה: עבירת ההצתה היא פשע חמור שהענישה עליה לא מותנית בנזק.
הרושם שעולה ממנה: חומרת העונש על עבירת הצתה לא תלויה במידת הנזק.
-
בחוק העונשין יש סעיפים אחרים שקובעים הוראות כלליות בנוגע לענישה, לפיהן הענישה צריכה להתחשב בנזק.
-
על רוב המורשעים בעבירת הצתה נגזר עונש של פחות משנת מאסר.
כפי שהסבירה לנו פרופ' מיכל טמיר מהפקולטה למשפטים במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט, כדי להבין מהו מרחב הענישה, אי־אפשר להסתפק בלהתבונן רק בסעיף בחוק שעוסק בעבירה עצמה - ויש להידרש להוראות הכלליות בחוק העונשין שעוסקות ב"הבניית שיקול־הדעת השיפוטי בענישה". שם, לפי טמיר, מופיעות מספר הוראות שבמפורש קובעות כי הענישה תתחשב בנזק - וגם בשיקולים אחרים.
השיקולים האלה, לפי סעיפים 40ט ו־40יא, כוללים במפורש גם את "הנזק שנגרם מביצוע העבירה" ואף את "הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה". שיקולים אחרים שכדאי להזכיר כאן הם "נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו", מאמציו לתיקון ולפיצוי על הנזק והיעדר עבר פלילי.
הדבר בא לידי ביטוי גם בפסיקה. לדוגמה, ב־2022 בית המשפט העליון דן בעניינו של אברהם טויטו משכונת רמת שלמה בירושלים, שהשליך חומר שהבעיר לחצר של שכניו. לזכותו נזקו היסוד הנפשי שלו בעת ביצוע העבירה והיעדר עבר פלילי, ונגזרו עליו 27 חודשי מאסר בפועל.
הנתונים מגלים כי העונשים על הצתה רחוקים מאוד מאותו עונש שאוחנה בחר להבליט. לפי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, בשנים 2010-2021, על רוב המורשעים בעבירת הצתה נגזר עונש של פחות משנת מאסר.
מלשכת יו"ר הכנסת אמיר אוחנה נמסר בתגובה: "דבריו של יו"ר הכנסת התייחסו לעונש הקבוע בחוק על־ידי המחוקק, ולא לענישה הנוהגת בבתי המשפט. הסעיפים אותם ציינתם הם סעיפים כלליים הנוגעים לכל עבירה; הסעיף שהזכיר היו"ר הוא סעיף ספציפי הנוגע לעבירת ההצתה, שאכן היא עבירה חמורה בלי קשר לתוצאה, כקבוע בחוק (ביחס לפשעים אחרים שאינם מגיעים לכדי ענישה של עד 15 שנות מאסר, ובנסיבות מסוימות 20 שנות מאסר, כעבירת ההצתה). פשיטא שככל שתוצאת המעשה חמורה יותר - גם הענישה בהתאם. זה נכון לכל עבירה".
השורה התחתונה: דברי אוחנה מטעים. אכן בסעיף הספציפי בחוק שעוסק בהצתה, הענישה לא מותנית במידת הנזק - אבל סעיפים אחרים בחוק מורים להתחשב בנזק שנגרם בעת גזירת העונש.
תחקיר: יובל אינהורן
לבדיקה המלאה לחצו כאן
שם: אמיר אוחנה
מפלגה: הליכוד
מקום פרסום: רשתות חברתיות
ציטוט: "עבירת ההצתה היא פשע חמור מאוד, והענישה בהתאם. היא איננה מותנית בנזק, אלא בעצם ההצתה"
תאריך: 3.9.25
ציון: מטעה
לאחר שביום המחאה בירושלים בשבוע שעבר הוצתה שריפה שהעלתה באש רכב פרטי, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה העלה לרשתות החברתיות פרסום שבו הוא האשים ש"אוזלת־ידה" ו"אכיפתה הבררנית" של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה "שורפת את המדינה".
אוחנה ציטט את הסעיף בחוק הקובע כי "המשלח אש במזיד בדבר לא לו, דינו - מאסר 15 שנים", וטען כי "עבירת ההצתה היא פשע חמור מאוד, והענישה בהתאם. היא איננה מותנית בנזק, אלא בעצם ההצתה".
בדקנו האם הענישה על עבירת הצתה אכן לא מותנית בנזק שנגרם מהמעשה.
אוחנה ציטט נכון את הסעיף בחוק. סעיף 448 לחוק העונשין, שכותרתו "הצתה", קובע: "המשלח אש במזיד בדבר לא לו, דינו - מאסר 15 שנים; עשה כן במטרה לפגוע בנכס של המדינה, בנכס המשמש את הציבור, באתר טבע, בצמחייה או בבטחת דרי הסביבה או במטרה לפגוע בבני אדם, דינו - מאסר 20 שנים". כלומר, בסעיף עצמו אכן נקבע עונש של 15 שנות מאסר - ולא מופיעה התניה של חומרת העונש במידת הנזק שנגרם.
אבל זה לא אומר שהתניה כזאת לא קיימת. כפי שהסבירה לנו פרופ' מיכל טמיר, ראש החוג ללימודי מוסמך בפקולטה למשפטים במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט, כדי להבין מהו מרחב הענישה, אי־אפשר להסתפק בלהתבונן רק בסעיף בחוק שעוסק בעבירה עצמה, ויש להידרש להוראות הכלליות בחוק העונשין שעוסקות ב"הבניית שיקול־הדעת השיפוטי בענישה". שם, מציינת פרופ' טמיר, מופיעות מספר הוראות הקובעות במפורש כי הענישה תתחשב בנזק, כמו גם בשיקולים אחרים.
סעיף 40ג קובע כי "בית המשפט יקבע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם... לשם כך יתחשב... בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה", וכי "תוך מתחם העונש ההולם יגזור בית המשפט את העונש המתאים לנאשם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה".
מהן "נסיבות הקשורות בביצוע העבירה"? אלה מפורטות בסעיף 40ט - ובניגוד לדברי אוחנה, הן כוללות גם את "הנזק שנגרם מביצוע העבירה" ואף את "הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה". ובאשר לאותן "נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה" (סעיף 40יא) היכולות להשפיע על העונש הספציפי שנאשם יקבל בתוך מתחם הענישה - הן כוללות, בין היתר, נסיבות כמו "נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו", "מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם בשלה", התנהגותו החיובית של הנאשם ותרומתו לחברה", "שיתוף־הפעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק", "עברו הפלילי של הנאשם או היעדרו" ו"הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו".
הדבר בא לידי ביטוי גם בפסיקה. דוגמה לכך ניתן למצוא בפסק דין של בית המשפט העליון מ־2022 (ע"פ 510/22), במסגרתו הוא דן בערעורו של אברהם טויטו, שהבעיר חומר דליק והשליכו אל חצר ביתם של שכניו בשכונת רמת שלמה בירושלים. מבלי הצורך להיכנס לפרטי המקרה, די אם נציין כי בית המשפט העליון הותיר על כנה את הרשעתו של טויטו בעבירת הצתה (אליה הצטרפה גם הרשעה בשיבוש מהלכי משפט) - ועבר לדון בקביעת העונש.
שופטי הרוב (רות רונן ונעם סולברג, נגד דעתו החולקת של יוסף אלרון) הסבירו כי אומנם בית המשפט "עמד לא אחת... על הסכנה הטמונה בעבירת ההצתה ופוטנציאל הנזק החמור הגלום בה", וקבע כי "המדובר בעבירה חמורה וכי יש צורך בענישה מרתיעה והחמרה בעונשים הקשורים בהצתה", אך "יחד עם זאת, יש לזכור כי החמרה של רף הענישה צריכה להיעשות במתינות ובהדרגתיות, תוך שמירה על עיקרון אחידות הענישה ומדרג חומרת ענישה בין המקרים השונים", ו"יש לבחון כל מקרה לגופו לאור נסיבותיו ולהחמיר בענישה הנוגעת לעבירות ההצתה באופן מדורג ומידתי".
במקרה זה עמדה לזכותו של טויטו היסוד הנפשי ("של פזיזות ולא של כוונה"). השופט סולברג ציין כי "שאלת מידת אשמו של הנאשם קשורה בקשר הדוק לשאלת היסוד הנפשי. אינה דומה מידת אשמתו של אדם שהתכוון לגרום לתוצאה שנבעה מביצוע העבירה, למידת האשם שניתן לייחס לאדם שהיה שווה־נפש ביחס לאפשרות גרימת התוצאה, או למידת אשמתו של אדם שפעל תוך נטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאה, מתוך תקווה להצליח למנעה".
בנוסף התחשבו השופטים בעובדה שאין לחובתו של המערער הרשעות קודמות, ובעובדה שבמשך מספר חודשים הוא הורחק מבית הוריו. לכן, על טויטו נגזרו 27 חודשי מאסר בפועל - שהם שנתיים ושלושה חודשים. וזה, חשוב להדגיש, כולל גם את העונש על עבירה נוספת של שיבוש הליכי משפט.
מבחינה אמפירית, אפשר לראות שהעונשים על הצתה רחוקים מאוד מאותו עונש מקסימום שאוחנה בחר להבליט. מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ) אסף נתונים על השנים 2010-2021 - כלומר, עוד לפני שבהרב־מיארה נכנסה לתפקיד היועמ"שית. מנתוני הממ"מ עולה כי באותן שנים, מתוך 2,623 מורשעים בהצתה, על 77% הוטל עונש מאסר - כאשר אורך עונשי המאסר התפלג בצורה הבאה: על כ־42% מהם נגזר מאסר של שנה או פחות, על כ־15% נגזר מאסר של שנתיים עד שלוש שנים, ועל כ־14% נגזר מאסר של שלוש שנים או יותר.
יש לציין כי נתוני הממ"מ מסתמכים על נתוני המשטרה על ענישה - ואלה נוגעים לעונשים שנגזרו על מורשעים אשר הורשע וגם בעבירות אחרות, כך שאין בהם פירוט של הענישה על כל עבירה בנפרד. כלומר, אי־אפשר לדעת מה היו העונשים שנגזרו רק בגין עבירות ההצתה.
מלשכת יו"ר הכנסת נמסר אמיר אוחנה נמסר בתגובה: "דבריו של יו"ר הכנסת התייחסו לעונש הקבוע בחוק על־ידי המחוקק, ולא לענישה הנוהגת בבתי המשפט. הסעיפים אותם ציינתם הם סעיפים כלליים הנוגעים לכל עבירה; הסעיף שהזכיר היו"ר הוא סעיף ספציפי הנוגע לעבירת ההצתה, שאכן היא עבירה חמורה, בלי קשר לתוצאה, כקבוע בחוק (ביחס לפשעים אחרים שאינם מגיעים לכדי ענישה של עד 15 שנות מאסר, ובנסיבות מסוימות 20 שנות מאסר, כעבירת ההצתה). פשיטא שככל שתוצאת המעשה חמורה יותר - גם הענישה בהתאם. זה נכון לכל עבירה".
לסיכום, אכן בסעיף הספציפי בחוק שעוסק בהצתה, הענישה לא מותנית במידת הנזק - אבל סעיפים אחרים בחוק מורים להתחשב בנזק שנגרם בעת גזירת העונש. על רוב המורשעים בהצתה הוטל עונש נמוך מ־3 שנים בכלא - רחוק מאוד מהעונש של 15 שנה שאותו אוחנה ציין. לכן דבריו של אוחנה מטעים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
