הבן ועורך הדין ניסו לגזול חמישה נכסים מאב המשפחה. מה קבע ביהמ"ש?

המערער, מהנדס ובעלי חברת הנדסה, טען כי בפגישה שערך בבית קפה עם המשיב - מנהל בחברות זרות שונות שבבעלות חברה הרשומה באיי הבתולה הבריטיים - הוצע לו להשקיע בעסקת נדל"ן ברומניה. לטענתו, נאמר לו שהעסקה צפויה להניב תשואה של כ-200%, והוצע לו לחתום על הסכם הלוואה שיבטיח את השבת כספו בתוך שנה, בתוספת ריבית של 10%, אם העסקה לא תצא אל הפועל.

בהמשך לכך, נחתמו מספר הסכמי הלוואה בין החברה בבעלות המערער לחברה מקבוצת החברות הזרות, והוא העביר סך כולל של מעל מיליון אירו לטובת עסקאות נדל"ן ברומניה. ואולם, לטענת המערער, החברות הזרות איבדו את הזכויות במקרקעין ברומניה וכל ההשקעות ירדו לטמיון.

בעקבות זאת, הגיש המערער לביהמ"ש המחוזי מרכז תביעה אישית נגד המשיב במסגרתה טען, בין היתר, כי בינו לבין המשיב קיים הסכם בעל פה לפיו המשיב התחייב אישית להחזיר לו את הכספים שהשקיע.

בית המשפט המחוזי דחה את התביעה וקבע כי המערער לא הוכיח שנכרת הסכם בעל פה, עצמאי ונפרד מהסכמי ההלוואה הכתובים. על כך הוגש הערעור לעליון, במסגרתו טען המערער שוב כי קיים הסכם בעל פה, במסגרתו התחייב המשיב באופן אישי להשיב לו את מלוא כספי השקעותיו בנדל"ן ברומניה בתוספת ריבית של 10%, בסך של 8 מיליון שקל, בתוך שנה.

ביהמ"ש העליון דחה את הערעור וקבע כי לא הוכח קיומו של הסכם בעל פה, המבטל את ההסכמים בכתב. השופט אלכס שטיין ציין, כי "עסקאות מסוג זה נערכות, על פי הרגיל והנהוג, בכתב, ובפרט כאשר מדובר בגורמים עסקיים, שאינם בני משפחה או קשורים בקשרי אמון מיוחדים".

עוד הוסיף כי "המערער מבקשנו לאמץ גרסה לפיה התחייבות אישית להשבת סכום כספי עצום ניתנה בפגישה יחידה בין הצדדים, ביניהם אין היכרות ממושכת, בבית קפה. מהלך דברים זה אינו מתיישב עם התנהלותו של אדם סביר, קל וחומר עם התנהלותו של איש עסקים מנוסה".

משמעות הפסיקה: מסמך בכתב נהנה מעליונות על פי חוק, ולא ניתן לסתור אותו באמצעות טענות בעל פה, אלא במסמך בכתב בלבד

מספר תיק: ע"א 55529-01-26

התובע, בעלים של חמישה נכסים בערך משמעותי בתל אביב ובראש העין, חתם על ייפויי כוח המאפשרים את העברת השליטה על כל זכויותיו בנכסים לאחד מבניו, באמצעות עו"ד. לאחר כשנתיים פנה האב לבית המשפט לענייני משפחה בתביעה לביטול ייפויי הכוח, בטענה כי הבן ועוה"ד עשו קנוניה כדי לגזול ממנו את נכסיו.

לטענתו, לאחר שבמשך שנים רבות ניסה אחיו לגזול את רכושו והגיש נגדו תביעות רבות, שכר את שירותיו של עורך הדין בעצת בנו; אך לבסוף הבן ועוה"ד חברו יחד כדי להשתלט על רכושו, ואילצו אותו לחתום על ייפויי הכח המעניקים לעוה"ד את הסמכות להעביר את מלוא נכסיו לבן, תוך מתן הבטחות כי הבן ידאג לאביו לכל ימי חייו. נטען, כי עם הזמן התחוור לאב כי תמורת ויתור על מלוא רכושו הוא קיבל לא יותר מאשר פיסת נייר חסרת ערך מבלי שהבן התכוון לעמוד בהבטחתו.

הבן הכחיש קיומה של קנוניה וטען כי אביו חתם על יפויי הכוח בגמירות דעת והסכמה מלאה. לטענתו הוא שילם עבור אביו שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכומי עתק, וכעת האב מנסה לבטל את יפוי הכוח בחוסר תום לב קיצוני. לטענתו, עמד לצדו של אביו במשך שנים רבות, שינה מצבו לרעה בהסתמך על ייפויי הכוח ואין כל עילה להביא לביטולם.

סגן הנשיאה, השופט יהורם שקד, קיבל את תביעת האב במלואה תוך שהוא קובע: "ממסכת הראיות והעדויות שנפרשה עולה מקרה עגום ועצוב של מרמה, הטעיה וניצול ציני של אדם מבוגר ולא מתוחכם. במרכז ההליך ניצבת מערכת יחסים בה ניצל הנתבע ביחד עם ב"כ דאז של האב, עו"ד X, את האמון המלא שנתן בהם התובע, כדי להוליכו שולל ולהוציא ממנו התחייבויות תחת מצגי שווא והבטחות סרק".

עוד ציין השופט, כי "בירור התובענות חשף את הקלות הבלתי נסבלת שבה בן חובר לבא כוח האב ויחד עושים יד אחת כדי לרוקן את האב מנכסיו. הבן פועל בניגוד גמור לכל צו מוסרי-מצפוני ואילו ב"כ האב פועל בניגוד מוחלט לתפקידו של פרקליט המייצג לקוח".

משמעות הפסיקה: כאשר עסקה שבבסיס ייפוי כוח נעשית בתרמית או על בסיס קנוניה, נשמטת הקרקע מתחת לתוקפו של ייפוי הכוח וניתן לבטלו

מספר תיק: תמ"ש 53540-05-21

ביולי 2024 רכשו התובעים כרטיסי טיסה של חברת אייר פראנס לארה"ב וחזרה, יציאה ב-27.9.24 וחזרה ב-20.10.24. תאריך הטיסה חזור השתנה בצל "חרבות ברזל" ונקבע ל-23.10.24, דרך פריז. בשעות אחה"צ של 21.10.24, בעת שעדיין היו בארה"ב, קיבלו התובעים הודעה שהמקטע מפריז לנתב"ג מבוטל. לא הוצעה חלופה, ולא הוצעו שירותי סיוע המחוייבים על פי חוק שירותי תעופה ללא עלות, ובהם הזנה בהתאם לזמן ההמתנה, אירוח במלון (אם נדרשת שהיית לילה) ושירותי הסעה אליו, ושיחות טלפון.

בתביעה בסך 38,900 שקל שהגישו נגד אייר פראנס, דרשו התובעים פיצויים עקב ביטול הטיסה. אלה כללו החזר בגין כרטיסי טיסה חלופיים שרכשו מפריז בעלות 6,858 שקל, החזר הוצאות מזון, שתייה ולינה (כ-850 שקל), וכן פיצוי סטטוטורי ופיצוי לדוגמה לפי חוק שירותי תעופה.

מנגד טענה אייר פראנס, כי ביטול הטיסה כחוסה תחת חריג הנסיבות שאינן בשליטתה לחוק, נוכח המלחמה. החברה החזירה לתובעים את עלות הטיסה שבוטלה, ומוכנה גם לפצותם עבור הוצאות אש"ל, אולם סבורה שאין מקום לפסוק פיצוי סטטוטורי, פיצוי לדוגמה, או פיצוי עבור עגמת נפש. כמו כן, אין מקום לחייבה לשלם עלות כרטיסים חלופיים, שעה שזיכתה בעלות הכרטיסים שבוטלו.

הרשם הבכיר צוריאל לרנר קיבל את עמדת הנתבעת כי ביטול הטיסה היה מוצדק בשל אי-ודאות ביטחונית גבוהה, כשמתקפת נגד ישראלית על איראן הייתה צפויה, ולכן לא פסק פיצוי סטטוטורי. עם זאת, נקבע כי אין דבר בחוק הפוטר את חברת התעופה מהצעת שירותי סיוע ראויים ומאחר שהנתבעת לא הציעה שירותי סיוע ולא החזירה את הסכום שהוצא לאש"ל במהירות, בית המשפט מצא לנכון לפסוק פיצויים לדוגמה בסך 2,500 שקל לכל נוסע, בתוספת 850 שקל עבור החזר הוצאות אש"ל, וכן הוצאות הליך בסך 750 שקל. הסכום הכולל שנפסק הוא 6,600 שקל.

משמעות הפסיקה: חברת תעופה המבטלת טיסה בצדק, אך לא נותנת שירותי סיוע לנוסעים, חשופה לתביעות פיצויים

מספר תיק: ת"ק 77981-01-25