הכנר שסימן קריירה מבטיחה במוזיקה, אבל עשה אקזיט לענקית AI

באוגוסט האחרון, אחרי שנת פעילות אחת בלבד, מכר אלון יריב את הסטארט־אפ שהקים, אטרו (Atero), לענקית הבינה המלאכותית האמריקאית קרוסו (Crusoe). את המהלך הזה הוא רואה כמעשה ציוני שיעזור להפוך את ישראל למעצמת AI: "אני רואה קמפוסים של חוות שרתים של ג'יגה־ואט אחד לפחות בסעודיה, בסין, באיחוד האמירויות - אבל לא בארץ. ישראל בסכנה לראשונה מאז הקמתה כי ההון המרכזי שלה - המוח הישראלי - נמצא תחת מתקפה בעידן ה־AI, כשכל שבוע אנתרופיק מחסלת עוד עבודות".

● לפרויקט המלא של 40 עד 40

לדבריו, "הסיבה שלא מכרנו לגוגל או לאנבידיה, אלא לקרוסו, היא שרצינו להביא לפה את פרויקטי ה-AI הגדולים ביותר. תאר לך מצב שבו הנגב פורח ומשגשג משילוב של חוות שרתים ומפעלי אנרגיה".

חברת קרוסו, לה מכר את אטרו, בונה חלק מחוות השרתים של פרויקט סטארגייט של הממשל האמריקאי - בשיתוף עם OpenAI, סופטבנק ואורקל. אטרו, שפיתחה טכנולוגיה לשיפור מאיצים חישוביים ומעבדים גרפיים עבור יישומי בינה מלאכותית - נמכרה, לפי הערכות, בכ-200-150 מיליון דולר.

רק לאחרונה יריב קודם לסמנכ"ל הפיתוח העסקי של קרוסו העולמית, תפקיד שיעזור לו להגשמת החזון. מוקדם יותר השבוע קיים את הבטחתו כשהביא את קרוסו לחתום על שכירת שטח בעפולה של חוות שרתים בהיקף של 40 מגוואט של קבוצת ענן של מאור מלול, עומר אדם ונסים גאון. עסקת הענק מוערכת בתעשייה בהשקעה רב שנתית של כ־3 מיליארד דולר במעבדים גרפיים, שכירות וחשמל.

הסיבה שכל כך חשוב לו להשתמש באקזיט כדי לתרום למדינה נעוצה בשורשים שלו. "אני מגיע ממשפחה של חלוצים", הוא מסביר. אבי סבו, מבקר הספרות שלום שטרייט, עלה לארץ בתחילת המאה הקודמת והיה ממקימי כפר מל"ל ומראשוני המתיישבים בפתח תקווה.

ויש עוד סיבה. "7 באוקטובר שינה אצלי משהו. ראיתי איך כל החברים שלי שעשו שירות קרבי או ב־8200 מתייצבים ומוצאים דרך לעזור. הבנתי שהדרך שלי לעשות פה משהו גדול היא היזמות. אני מרגיש שיש לי חשבון פתוח עם המדינה".

יריב (29) נולד בירושלים וגדל בבית שמש ואז ביבנה. אביו הוא דוקטור לפיזיקה שעבד באורבוטק ואמו היא דוקטור לביוכימיה. בילדותו נסעה המשפחה לתקופה בגלזגו שבסקוטלנד לצורך לימודי הפוסט־דוקטורט שלה. כשחזרו היא ויתרה על קריירה אקדמית כדי לגדל את ילדיה וכיום היא מורה לביוכימיה באורט.

בגיל 5 גילה יריב את האהבה למוזיקה. הוא הוקסם מניגונו של כנר בחתונת דודו וביקש מהוריו ללמוד לנגן. "אבא שלי אמר: אם אתה רוצה לנגן, תדאג להשקיע בזה לפחות שעה ביום", הוא מספר. כשהבין שכינור הוא הייעוד שלו נרשם לתיכון לאומנויות תלמה ילין שבגבעתיים. "האימונים הגיעו לא פעם לשבע־שמונה שעות ביום".

כשהגיע הזמן להתגייס, הוא קיבל פטור כמוזיקאי מצטיין - וסימן קריירה מבטיחה. הוא ניגן בתחרויות ובפסטיבלים בברזיל ובאוסטריה, ובמשך שנה שימש יריב ככנר הראשי (קונצרטמייסטר) של התזמורת הקאמרית של הלסינקי.

במקביל החל יריב להתעניין בלימודי תואר ראשון במתמטיקה, ונרשם לכמה קורסים, מה שהסתיים בסופו של דבר בתואר כפול. "אני מכיר מוזיקאים עם חשיבה אנליטית והרבה מתמטיקאים שמשתמשים במוזיקה. זה עובד יחד".

התפנית הגיעה כשדודו, התעשיין עמי לוסטיג, שותפו לשעבר של איתן סטיבה בחברת LR, לקח אותו לארוחת ערב. "סיפרתי לו על הדברים שאני עושה במוזיקה, והוא פתאום אמר: אתה טוב במתמטיקה, אתה איש חכם, למה לך לעשות ביזנס טוב במקום שבו הביזנס הוא לא משהו?".

יריב החל לחפש את דרכו בהייטק. חבר משותף קישר אותו ליזם משה קלנר, שהקים את SDatta ופיתחה מערכת לניהול מועדוני לקוחות של קמעונאיות אופנה ומעצבים. הוא היה העובד הראשון, בתפקיד סמנכ"ל טכנולוגיות.

אחרי שנתיים וחצי עזב כדי להקים חברה משלו, Qubex, שפיתחה מערכת לניהול גולשים באתרים גדולים. החברה לא זכתה להצלחה גדולה ומכרה את הקניין הרוחני לחברת זסטי. "אחרי המכירה של אטרו אני לא צריך יותר לדאוג לעצמי, לילדיי או לנכדיי במובן הכלכלי. עכשיו אני רוצה להרגיש שהבאתי את ישראל לפריצת דרך".