עד שהממשלה מקדמת חיסכון לנהגים, תוקעים לה מקלות בגלגלים

איגוד מכוני הרישוי בישראל הגדיל ושלח מכתב בסיוע משרד עורכי הדין הענק פירון, שבו מתריעים מפני הנזק הגדול שהרפורמה תיצור, תאונות הדרכים שיתרבו, וכמובן: הפגיעה במכוני הרישוי עצמם, שניגשו למכרזים מתוך הנחה שהרגולציה תסדר להם עבודה רבה.

גם יבואני הצמיגים שלחו מכתב בסיוע איגוד לשכות המסחר, עם תלונות דומות, והם מתעקשים על בדיקות נרחבות ככל הניתן, להגדלת הכנסותיהם. כל זאת כאשר ההצעה של משרד התחבורה היא המצב המקובל בעולם, וכשעמותת "רווח נקי", העוקבת אחרי איכות הרגולציה, דווקא נתנה להצעה את הציון הגבוה ביותר.

ומי כמעט ונעדר מהערות הציבור? מעל 4 מיליון נהגים בישראל, שמשלמים את הקנס הזה מדי שנה. זה מדגים תופעה רחבה: בעלי האינטרס המעטים, שזו עיקר פרנסתם, יעשו הכול כדי לשמור עליה. הם ישכרו עורכי דין, יחפשו כל פרצה וימציאו כל הפחדה. עבור הישראלים מדובר בקנס מעצבן, אבל כזה שאפשר לספוג אותו. אבל אם הציבור יחליט שהגיע זמן לגלות מעורבות, ויתעקש מול הפוליטיקאים שישימו בראש מעייניהם את האינטרסים שלו - אולי הוא יגלה שזה עשוי להצליח.

עידן ארץ

לוין עומד בסירובו למנות שופטים ללא הסכמת כל חברי הוועדה, אף שהחוק קובע כי ניתן למנות שופטים ברוב רגיל, ורק לעליון נדרש רוב מיוחד.

כיום חסרים 51 שופטים בכל הערכאות. עד סוף השנה יהיו חסרים 65. במקביל הוספו 35 תקנים חדשים לאיוש, וגם אלו עומדים ריקים. בדיון שהתקיים החודש בבג"ץ הבהירו השופטים כי המחסור חריף. החשש הוא שמינויי השופטים ידחו חודשים ארוכים, עד להקמת הממשלה הבאה - שכן הוועדה לא מתכנסת 3 חודשים לפני בחירות.

מסוף יולי לא ניתן למנות שופטים. דיון בוועדה מחייב פרסום שמות המועמדים 45 ימים לפני שהיא מתכנס, כך שאם יוקדמו הבחירות לספטמבר, הסיפור ייעצר כבר ביוני. הסיכויים לאיוש הכסאות הריקים בזמן הקרוב פוחתים. ליום ראשון נקבע דיון מכריע בבג"ץ בעתירה המבקשת לחייב את לוין למנות שופטים, אך בשלב זה, נוכח סד הזמנים, אפילו התערבות בית המשפט עלולה לא לפתור את הסחבת.

ניצן שפיר

לא מדובר בניסוח של ענווה מקצועית. ייתכן בהחלט שהריבית היא הכלי הנכון והיא אכן נמצאת בסמכות הנגיד. אבל ניתן גם לראות בעמדת האוצר - שבשיחות סגורות אנשיו תומכים בהתלהבות בהורדת הריבית - העברת אחריות מתוזמנת היטב.

באוצר נמצאים בעיצומו של משא ומתן מול נציגי העסקים על היקף חבילת הסיוע, ומעוניינים להסתפק במענה מצומצם ובעלות תקציבית מוגבלת: מענקים להטמעת מערכות בינה מלאכותית בחברות תעשייה והייטק שנפגעו מהשינוי החד בשער הדולר, ופחת מואץ שיאפשר לאותן חברות לדחות תשלומי מס. במגזר העסקי, מנגד, דורשים מענקי סיוע נרחבים ביותר ממיליארד שקל בשנה, שלאוצר אין מקור תקציבי עבורם.

ככל שהאחריות לטיפול בהשפעות הדולר מוטלת על הנגיד, כך נחלשת הדרישה לחבילת סיוע תקציבית גדולה ליצואנים. יהיה לאוצר נוח מאוד אם הריבית תרד בהחלטה הקרובה של הבנק ביום שני הקרוב.

לא שחסרות לאוצר סיבות לרצות לראות את הריבית יורדת. היא תשחרר חמצן למשק, שבתורו עשוי להתגלגל לשיפור הצמיחה ולהגדלת הכנסות המדינה ממסים. היא גם עשויה להקל בהדרגה על החוב השקלי שמגייסים בחשכ"ל. אבל בסיטואציה הנוכחית נוצר מצב חסר תקדים בשנים האחרונות: יש קונצנזוס של פקידות האוצר שדוחף להפחתת ריבית. ולא סתם הפחתה, אלא חדה יחסית - בטענה שהורדת רבע אחוז נוסף לא תעזור.

במו"מ בין האוצר לנציגי העסקים, לפחות על דבר אחד מסכימים הצדדים: בנק ישראל צריך להוריד את הריבית. עד כמה זה באמת מייתר חלוקה של מענקי סיוע נרחבים לעסקים? כאן עדיין בין הצדדים פעורה תהום.

אורן דורי