טיל מאלי אקספרס: כך החות'ים מצליחים לבנות נשק בלי עזרה איראנית

1"פשוט כמו לקנות באמזון": כך בונים החות'ים את מערך הטילים ממוצרים מסין

בדיקת מכולות מטען שנתפסו בנמל עדן בדרכן לאזור שבשליטת החות'ים חשפה ציוד תעשייתי, חומרים כימיים ורכיבי נשק שנשלחו מסין, כך פורסם בתחקיר בבולמברג. בין היתר התגלו סנפירים אחוריים של טילים בליסטיים ושרף פנולי המשמש לייצור טילים. פואז אל-בסיסי, המנהל הכללי של נמלי עדן, אמר בשיחה עם בלומברג כי "כשראיתי לראשונה את תכולת המכולה, היה ברור מיד שהמשלוח הזה שונה מכל מה שראינו בעבר".

בתחקיר צוין כי בעבר היו החות'ים תלויים לחלוטין באספקת נשק "מוכן" מאיראן, אך כיום הארגון מסוגל לייצר אמצעי לחימה עצמאית על אדמת תימן. מרבית הרכיבים מוגדרים כציוד "דו-שימושי" ולכן יבואם אינו מהווה הפרה ישירה של אמברגו הנשק של האו"ם. הנרי תומפסון, מומחה לנשק וחבר לשעבר בפאנל האו"ם, ציין בשיחה עם בלומברג: "מה שאיננו יודעים הוא האם סדנאות ההנדסה בסין מודעות לכך שהן מייצרות רכיבים המיועדים לטילים".

התפיסה התאפשרה בעקבות מידע מודיעיני ממוקד מארה"ב. נציג ארה"ב באו"ם טען כי מעל 70% מהפריטים הדו-שימושיים שנתפסו בדרכם לתימן מקורם בסין. נציג סין דחה את ההאשמות, ודובר משרד החוץ הסיני מסר בתגובה לבלומברג כי "כחברה קבועה במועצת הביטחון וכמדינה גדולה ואחראית, סין יישמה תמיד בהקפדה את החלטות מועצת הביטחון ועמדה בהתחייבויותיה הבינלאומיות".

בבלומברג מודגש כי חלק ניכר מהציוד הנדרש להרכבת כטב"מים חות'יים ניתן לרכישה בקלות אפילו בפלטפורמות מסחר אלקטרוני כמו עליבאבא. מחברת Alibaba.com נמסר בתגובה לבלומברג: "אנו אוסרים באופן חמור על מכירת כלי טיס בלתי מאוישים צבאיים ופריטים דו-שימושיים בפלטפורמה שלנו, ואנו אוכפים מדיניות באופן אקטיבי כדי למנוע שימוש לרעה במוצרים אזרחיים למטרות לא מורשות".

פיטר סולסברי, מומחה מאוניברסיטת קולומביה, הסביר לבלומברג כי יצרנים סינים מספקים כיום רכיבים באיכות גבוהה ובעלות נמוכה בהרבה לעומת העבר. תומפסון סיכם בשיחה עם בלומברג את הקלות שבה מורכב מערך הלחימה החות'י וציין "זה פשוט כמו לקנות באמזון".

מאת וינה עלי-חאן וסיימון מרקס, מתוך בלומברג. לקריאת הכתבה המלאה.

2"הגענו לקיצו של הסדר האמריקאי במזרח התיכון"

במאמר נרחב שפורסם בכתב העת היוקרתי Foreign Affairs, קובע חוקר המזרח התיכון מארק לינץ' כי הסדר האזורי שהנהיגה ארצות הברית מאז 1991 הגיע לסיומו. לפי הניתוח, המלחמה מול איראן והאירועים בעזה ריסקו את העסקה הביטחונית הבסיסית שהצדיקה את פריסת הבסיסים הצבאיים האמריקאיים, לאחר שוושינגטון נכשלה בהפלת המשטר בטהרן, בהגנה על בעלות בריתה במפרץ ובשמירה על מצר הורמוז פתוח.

לינץ' מסביר כי המודל האמריקאי נשען במשך שלושה עשורים וחצי על הבטחות ביטחוניות לאוטוקרטים ערבים, הגנה על ישראל והכלה צבאית של יריבים. כפי שנכתב במגזין, "עבור מרבית תושבי האזור, הסדר האמריקאי פירושו היה רק אלימות ומחסור". המערכה הנוכחית חשפה את מגבלות הכוח הצבאי, בעוד וושינגטון הימרה על עתיד שותפותיה וחשפה אותן לתגובה איראנית ישירה ולפגיעה קשה בכלכלתן.

בהערכה המופיעה בפוריין אפיירס, ההתפתחות הנוכחית מושווה למשבר סואץ ב-1956, שנזכר בתור "האנחה האחרונה של הכוח האימפריאלי הבריטי והצרפתי במזרח התיכון". לטענת לינץ', גם אם הנוכחות האמריקאית לא תיעלם באופן מיידי, "הסדר הישן מפנה את מקומו למשהו חדש" ונקודת האל-חזור כבר עברה. ספקות ארוכי שנים לגבי עוצמתה ומטרותיה של ארצות הברית הגיעו לנקודת הכרעה.

הניתוח מעמיד במרכז את האינטרס המשותף שנוצר לטהרן ולירושלים בשימור מצב של אלימות וחוסר יציבות. לפי המאמר, ישראל שואפת להרחיב את גבולותיה בפועל ולהטיל את מרותה בכוח, בעוד איראן מתבססת על לחימה ב"אזורים אפורים" ובאמצעות פרוקסי. במקביל, המתיחות הגוברת בין סעודיה לאיחוד האמירויות מעמיקה את השבר הפנימי במפרץ.

לסיכום טיעונו, לינץ' קורא לוושינגטון לנטוש את האשליה של שליטה בלעדית, להפסיק את השימוש בהתערבות צבאית כפתרון ראשון ולעבור לדיפלומטיה והגנה קולקטיבית. זה כולל נכונות לשלב את איראן במערך ביטחון אזורי, לצד הפעלת לחץ ממשי על ישראל להפסקת הסיפוח בגדה וכיבוד זכויות אדם.

מאת מארק לינץ', מתוך Foreign Affairs. לקריאת הכתבה המלאה.

3למה אירלנד הפכה למדינה הכי עוינת לישראל באירופה?

סערה פוליטית וציבורית מתחוללת לקראת המפגשים של נבחרות הכדורגל של אירלנד וישראל במסגרת ליגת האומות. המשחקים המתוכננים להתקיים בהונגריה ובסרביה, כשהראשון יתקיים הערב, מעוררים גל מחאות חסר תקדים באירלנד, כולל קריאות גוברות להחרמת המשחקים.

במאמר שפורסם בוול סטריט ג'ורנל מנתח הפובליציסט האירי דייוויד קווין את שורשי השנאה העמוקה במדינתו, שהגיעה לשיאים חדשים מאז ה-7 באוקטובר 2023. קווין מציין כי ימים ספורים לאחר הטבח לא הונף אף דגל ישראל כאות הזדהות על מבני ציבור באירלנד, בעוד פוליטיקאים רבים הניפו את דגלי פלסטין. נוסף על כך, גוף השידור הציבורי האירי RTE החרים את תחרות האירוויזיון בשל השתתפות ישראל ומתכנן להחרים אותה גם בשנה הבאה. עוינות זו התפשטה גם לזירה האמנותית, כאשר אמנים איריים יצאו נגד הזמר אד שירן והאשימו אותו בשתיקה מול המלחמה, בגיבוי בכירים באיגודי העובדים שטענו כי "שתיקה היא בגידה". עוד לפני ששגרירות ישראל בדבלין נסגרה בשנה שעברה, דיפלומטים ישראלים הגדירו את אירלנד כ"שירות הדיפלומטי הגרוע ביותר באירופה", ללא גופי תקשורת או פוליטיקאים ידידותיים לעבודה משותפת.

שורשי התיעוב האירי כלפי ישראל נשענים בעיקר על ההיסטוריה הלאומית. הציבור האירי, שסבל ממאות שנות כיבוש בריטי, משווה את הפלסטינים - ובייחוד הקתולים בצפון אירלנד - לעצמו, בעוד את ישראל הוא משווה לבריטניה. קווין מציין בוול סטריט ג'ורנל כי מדובר בהקבלה היסטורית שגויה ומפתיעה. בראשית ימי המאבק למדינה יהודית, מנהיגים כמו ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר דווקא ראו במאבק האירי לעצמאות מקור השראה, ושמיר אף אימץ את כינוי המחתרת "מיכאל" על שמו של מנהיג ה-IRA מיכאל קולינס. כיום, מפלגת השין פיין היא זו שמנהיגה את הקו האנטי-ישראלי הלוחמני ומלבה את הלהבות.

בסיכום הכתבה בוול סטריט ג'ורנל מוזהר הציבור האירי מהשלכות כלכליות אפשריות של המדיניות הזו. הכלכלה האירית תלויה באופן מוחלט בהשקעות של תאגידים רב-לאומיים אמריקאיים. כאשר הנהלות התאגידים בארה"ב יידרשו לקבל החלטות על יעד ההשקעות הבא שלהן, העוינות החריפה של אירלנד כלפי ישראל עלולה להילקח בחשבון. אם החברות האמריקאיות יבחרו להסיט את כספיהן למדינות אחרות, אירלנד תגלה שהשנאה לישראל עולה לה במחיר כלכלי כבד.

מאת דיוויד קווין, מתוך הוול סטריט ג'ורנל. לקריאת הכתבה המלאה.