45 רוכשי קרקעות בנבי סמואל לביהמ"ש: שמואל עינב הוליך אותנו שולל

התובעים טוענים, כי באוגוסט 1973 ובנובמבר 1973 חתמו על הסכמים עם עינב לרכישת מקרקעין בנבי סמואל. כל אחד מן התובעים רכש מקרקעין בשטח שנע בין חצי דונם ל-2 דונמים.

לטענתם, הצהיר עינב, כי רכש את המקרקעין מבעליהן הערבים, וכי הוא העביר בכתב העברת זכויות בלתי חוזר את כל הזכויות המקרקעין למצגר. כן אמר עינב, כי הוא ייפה את כוחו של מצגר להעביר את זכויות המקרקעין על שמם של הרוכשים, שייפו את כוחו של מצגר לייצגם בעיסקת הרכישה.

רק לאחר שנים רבות נוכחו התובעים לדעת, לטענתם, כי עינב ומצגר לא פעלו להסדרת רישום הזכויות על שמם, וכי המקרקעין יועדו לאיזור ירוק ולא תותר עליהם בנייה למגורים. עוד הסתבר להם, כי לא ניתן לרשום הערה כלשהי ביחס למקרקעין, ואף לא הוגשה בקשה לקבלת היתר לעיסקאות שנעשו בין עינב לבין הערבים בעלי המקרקעין.

כמו כן הסתבר לתובעים, לדבריהם, כי חלק מהמקרקעין שנרכשו אינם נמצאים כלל בנבי סמואל, ובמקרקעין אחרים בוצעו עבודות פיתוח שלא מטעמם וללא ידיעתם. לטענתם, קיים חשד, כי המצג שהוצג בפניהם, לפיו המקרקעין מתוכננים לשטח ירוק ותיאסר כל בנייה למגורים בהם, איננו אמת.

לפיכך מבקשים התובעים מבית המשפט, באמצעות עוה"ד פליאה אלבק ומיה הימן, לאכוף על הנתבעים לקיים את החוזה עימם, לרשום את זכויותיהם במקרקעין ולאסור בצו מניעה זמני לבצע כל דיספוזיציה במקרקעין. (ת.א. 740/97). «מאת יצחק דנון «45 רוכשי קרקעות בנבי סמואל לביהמ"ש: שמואל עינב הוליך אותנו שולל «טוענים שלא נרשמו זכויותיהם ונמסר להם שלא ניתן לבנות