ביהמ"ש העליון: הסכמי פשרה הם סופיים; ניתן לבטלם רק במקרים חריגים ביותר

"יש להצביע על טעמים כבדי משקל, אשר יצדיקו את ביטול ההסכם בטענה שנפלה בו טעות מהותית"

הסכמי פשרה, ובהם הסכמים הנובעים מתביעת נזיקין, כולל תביעות נזקי גוף כנגד חברות הביטוח, הם סופיים. כך קבע היום (ה') ביהמ"ש העליון, בערעור שהגישה נפגעת תאונת דרכים נגד חברת הביטוח פרודנשל. ביהמ"ש ציין, כי במקרים מתאימים ניתן לבטל הסכם פשרה בטענה של טעות, אך לשם כך יש להצביע על טעמים כבדי משקל אשר יצדיקו את ביטול ההסכם.

עוד קבע ביהמ"ש, כי אין מקום לקבל טענה של טעות, כל אימת שמתברר בדיעבד לניזוק, שנזקו גדול מן הפיצוי עליו הוסכם בהסכם פשרה. מוצדק להתערב בהסכם פשרה, רק במקום שבו מתמוטט המערך החוזי ומדובר בטעות חמורה ביותר. ניתן לקבל טענה של טעות, במקום בו התגלתה לניזוק בשלב מאוחר פגיעה אשר היא כה חריגה בעוצמתה, ואיננה נתונה במסגרת הסיכונים הרגילה של "אי הוודאות המודעת", ואשר גילויה משמיט את הבסיס מתחת להסכם הפשרה כפי שנכרת.

השופט תאודור אור, בהסכמת השופטות טובה שטרסברג-כהן ודורית בייניש, דחה את בקשת התובעת לבטל את הסכם הפשרה, שנחתם בינה לבין חברת הביטוח. הבקשה הוגשה לבית המשפט המחוזי בנצרת, בטענה, כי בעת חתימת הסכם הפשרה, הוערכה נכותה ב-%30 עקב פגיעה מוחית, ולאחר מכן התפחתה אצל הנפגעת, עקב פגיעה זו, מחלה נפשית שהגדילה את נכותה ל-%50. הבקשה נדחתה.

אור קובע, על סמך תקדימים וספרות, כי בפשרה יש משום קניית סיכון. סיכון זה יכול להתייחס לעובדה השנויה במחלוקת, להלכה משפטית או להתפתחות אפשרית בעתיד. בתי המשפט נוטים לקיים פשרה שהושגה בתום לב, במגמה לסיים את הסכסוך.

אחת מהמטרות העיקריות של פשרה, היא למנוע תביעות נוספות בעתיד בקשר לעניין הפשרה. פגיעה בסופיותן של פשרות, בשל התגלות עובדות בשלב מאוחר יותר, ניתנת רק במצב בו קיימים טעמים כבדי משקל במיוחד.

בהסכמי הפשרה בין מבוטחים לחברות ביטוח נקבע בדרך כלל, כי הנתבעים ישלמו לתובעים, לסילוק מלא סופי ומוחלט של כל תביעותיהם, נזקיהם ודרישותיהם, הנובעים במישרין או בעקיפין מתאונת הדרכים, ולרבות תביעות בעבר ובעתיד ובהתאם לכל חוק, ללא כל שיור, כולל אשפוזים וטיפולים עתידיים.

ההנחה היא, אומר השופט, כי לשון רחבה זו משחררת את המבטח או המזיק מכל תביעה, נזק או דרישה, וכוללת גם סיכונים להתגלות מאוחרת של נזקים לא ידועים. עם זאת, אם ההסכם מתייחס רק לפגיעות מסויימות, ומתגלים לאחר מכן ליקויים נוספים - הרי שניתן לשמוע את טענות הנפגע, לפיהן הסכם הפשרה איננו חוסם בפניו אפשרות של העלאת תביעה חדשה.

ביהמ"ש קובע, כי ניתן לפתוח הסכם פשרה, אך ורק לגבי תרחישים קיצוניים ורחוקים מאלה שעמדו לנגד עיני הצדדים בפשרה. במקרים כאלו, ייתכן שניתן להעלות על הדעת טענה של טעות. במקרה רגיל, אין בהתפתחויות שאחרי כריתת ההסכם כדי להוביל לביטולו.

השופט קובע, שהסיכון בדבר קיומה של אי ודאות, ניטל על ידי שני הצדדים. בדרך כלל אין לייחס משקל רב לעובדה, שהפיצוי עליו הוסכם בפשרה, איננו מקיים באופן מדוייק את העיקרון של השבת המצב לקדמותו. "זהו סיכון אשר שני הצדדים נוטלים על עצמם, ואין במצב הדברים פגיעה בזכותו של הניזוק על גופו", נקבע בפסק הדין.

במקרה הספציפי מציין השופט, כי הסכם הפשרה מתייחס לכל נזק בצורה רחבה, הכוללת גם נזקים שיתגלו בעתיד. עוד מציין השופט, כי המערערת היתה מיוצגת על ידי עו"ד לאורך המו"מ הממושך שנוהל עם חברת הביטוח, עד שהושגה הפשרה. הפשרה הושגה בסופו של דבר לאחר דיון ממצה בבית המשפט, ובית המשפט נתן להסכם תוקף של פסק דין.

השופט אומר, כי פסק הדין במקרה זה איננו פסק דין רגיל, המאשר הסכם פשרה בין הצדדים, שבית המשפט איננו נוטל בו חלק. הוא ניתן לאחר שבית המשפט שקל לגופם של דברים את תוכן הפשרה, ואישר אותה כסבירה מבחינת כדאיותה לתובע. אמנם לא מדובר במשפט מלא, בו הובאו הוכחות, אך מדובר בהליך בבית המשפט, בו הובאו חוות דעת מומחים מטעם שני הצדדים, ועל רקע זה אין לקבל טענה לטעות בהסכם הפשרה.

לאישור השיפוטי יש משקל עצמאי לעניין זה, והוא מאותת לצדדים לתת דעתם לכל הנסיבות הרלבנטיות בנושא. האישור השיפוטי מביא למסקנה, כי בעניין ניטלו גם הסיכונים הנוגעים להתגלות מאוחרת של נזקים נוספים או החמרה של נזקים קיימים. את המערערת ייצג עו"ד ח. לזר, ואת חברת הביטוח - עו"ד ע. שגיא. (ע.א 2495/95). «מאת שמואל דקלו «ביהמ"ש העליון: הסכמי פשרה הם סופיים; ניתן לבטלם רק במקרים חריגים ביותר «"יש להצביע על טעמים כבדי משקל, אשר יצדיקו את ביטול ההסכם בטענה שנפלה בו טעות מהותית"