דו"ח צאלים ב': "בקלות יתרה הוטחו האשמות חסרות יסוד נגד בעלי תפקידים בצה"ל"

מבקר המדינה, אליעזר גולדברג, איננו מנקה לחלוטין ובאופן חד-משמעי את אהוד ברק מהטענה, שלא הושיט עזרה לפצועים ולא נענה לקריאות לעזרה אחרי אסון צאלים ב'.

בדו"ח שפורסם היום (ב') קובע גולדברג, כי על פי אמת המידה שקבע לעצמו בנוגע למהימנות של ממצאים, הוא איננו רואה לנכון לקבוע עמדה בסוגיה זו, לנוכח קיומן של טענות עובדתיות סותרות. לעומת זאת קובע גולדברג, כי אין מקום לטעון כלפי ברק, שהוא עזב את זירת האסון בחיפזון, וגם אם עזב לאחר נחיתת מסוקי הפינוי ולפני פינוי הפצועים - אין לומר שבכך נמנעה הצלתו של פצוע אנוש אשר נפטר בשטח.

הממצא החשוב ביותר בדו"ח המבקר הוא החלטתו לדחות מכל וכל, מחוסר חומר רלוונטי נוסף, את כל הטענות בדבר שיבוש הליכי חקירה ומשפט שהעלו ביוני 1995, כשנתיים לאחר האסון, נציגי המשפחות השכולות והתנועה לאיכות השלטון. הטענות הטילו רבב בהתנהגות ברק גם לאחר האסון, והם פורסמו כעבור חודש בתחקיר "ידיעות אחרונות".

גולדברג קובע: "בקלות יתרה הוטחו אשמות חסרות יסוד והכפשות נגד בעלי תפקידים בצה"ל ללא כל בסיס, וכן הועלו השערות שונות כבסיס להטלת דופי באנשים. יש להוקיע תופעה זו".

ניקיון מטעמי ביטחון

האסון אירע ב-5.11.92 בתרגיל של יחידה מובחרת הכפופה לראש אמ"ן, כדברי הדו"ח, "לקראת מבצע שנועד לפגוע ביעד מסויים באמצעות טילים". על פי פרסומים זרים, היה זה אימון של סיירת מטכ"ל לקראת ניסיון לחסל את סדאם חוסיין.

התרגיל נערך במתקן האימונים בצאלים שבנגב בנוכחות פמליית הרמטכ"ל. בטעות שוגרו שני טילים חיים לעבר קבוצת חיילים שביימה את האויב, בגלל קוד הפעלה זהה לשלב היבש והחי של הירי. מהירי נהרגו חמישה חיילים ונפצעו שישה. בעקבות מימצאי ועדת חקירה בראשות אלוף (מיל.) מנחם עינן, חקירת מצ"ח, וחוות דעת הפרקליט הצבאי הראשי (פצ"ר), הועמדו לדין סגן מפקד היחידה והקצין האחראי על הירי, וננזפו האלופים עמירם לוין, מתכנן האימון (כיום - סגן ראש המוסד), ואורי שגיא, ראש אמ"ן דאז.

גולדברג מציין, כי אכן התגלתה עמימות במושגים ובהגדרת התפקידים מצידו של ברק בתהליך תכנון המבצע, שהביאו למחלוקת פרשנויות לגבי האחריות בשרשרת הפיקוד. אף על פי כן, מדגיש גולדברג, "ברור שאין בעמימות זו להטיל על הרמטכ"ל אחריות לאסון עצמו, והרמטכ"ל גם לא נדרש לנושא הבטיחות בתרגיל".

המינויים - כדין

גולדברג דוחה אחת לאחת את כל הטענות בדבר שיבושי החקירה והמשפט. הוא אומר, כי לא נמצא יסוד לחשד, שניקוי השטח לאחר האסון נועד לטשטש עקבות שיובילו לחשודים בגרימת האסון. בדיקת גולדברג העלתה, שהשטח נוקה מטעמי ביטחון שדה ולפי הנחיותיו של שגיא, בשל הסודיות הרבה שאפפה את התרגיל. החומר שנמצא בידי גולדברג מוביל לדבריו למסקנה ברורה, לפיה לא היה צורך בשרידים שנותרו על הקרקע כדי לבדוק את גורמי האסון.

גולדברג גם דוחה את הטענה, כאילו הושמד חומר ראיות כדי לשבש את החקירה, כגון תיק התרגיל שהיה אמור לייצג את הפקודות, הנוהלים וסדרי הבטיחות. גולדברג לא מצא יסוד לטענה זו. תיק מסוים אמנם נגרס, אך הוא נגע לשלב אחר שתוכנן בתרגיל ולא בוצע.

גולדברג קובע עוד, כי לא הובא בפניו חומר נוסף הסותר את קביעת הפצ"ר, לפיה בחומר החקירה לא נמצאו ראיות לחשדות בדבר תיאום עדויות ושיבוש הליכי חקירה.

גולדברג גם דוחה את הטענות בדבר התערבותו של ברק בחקירת מצ"ח, וזאת בהעדר ראיות מספיקות. הוא גם מוצא שאין ממש באשמה, כאילו אב בית הדין הצבאי במשפט הקצינים מונה בגלל היותו שכן של הרמטכ"ל, וכי שופט נוסף קיבל דרגה אישית מהרמטכ"ל, או שראש לשכת הרמטכ"ל "חזה" מראש מטעם ברק כביכול את גזר הדין שהוטל על הנאשמים.

גולדברג מציין, כי הועלתה בפני משרדו הטענה, כאילו המינוי שניתן ללוין לתפקיד אלוף פיקוד צפון, ניתן לו כדי שיפסיק להעלות את הטענות כנגד החקירה והטיפול באסון. לוין הכחיש את הטענה, וגולדברג קובע, כי בדק ולא מצא ראיה המאששת אותה.

כמו כן בדק גולדברג את הטענה, לפיה ניתנו הטבות כ"דמי שתיקה" למופז, שקיבל דרגת אלוף ומונה לאלוף פיקוד דרום, לפצ"ר שקיבל דרגת אלוף ושנת לימודים, ולקצינים אחרים שקודמו בדרגות. משרד מבקר המדינה בדק ולא מצא בסיס שמצדיק הטלת דופי במינויים.

גולדברג קובע כי בדיקתו "לא העלתה כל מימצא שיש בו להטיל דופי בתום ליבם או במקצועיותם של כל הגורמים שהיו מעורבים בטיפול בפרשה. הבדיקה אמנם העלתה ליקויים אך אין בהם כדי להצדיק ייחוס חוסר תום לב אישי במהלך הטיפול בפרשה, קל וחומר - ייחוס זדון למערכת המשפטית הצבאית ולצה"ל".

חובתו של קצין

גולדברג קובע בבדיקת שרשרת הפיקוד, כי אי הגדרת מונחים לגבי ממלאי התפקידים, פתחה פתח לפרשנויות שונות לגבי המשמעות והסמכויות שמונחים אלה מבטאים בתהליך ההכנות למבצע.

ואכן, בפרשנות שנתנו שגיא ולוין לאחר האסון למושגים אלה ("פרוייקטר", "מוביל" או "מרכז") שבהם הוגדרו סמכויותיו של לוין, ייחס כל אחד מהם למושגים משמעות הפוכה. במקרה זה לא נעשה שימוש במונחים תקניים, אותם קובע הצבא כדי שלא ייווצרו מחלוקות על משמעותם. עם זאת, עמימות זו כאמור, לא מספיקה לדעת גולדברג כדי להטיל על ברק את האחריות לאסון.

באשר לנזיפות שקיבלו לוין ושגיא, סבור גולדברג, כי לא ניתן היה לעבור לסדר היום מבלי לנקוט בהליכים שננקטו נגדם, גם אם נקבע שהם אינם נושאים באחריות משפטית לאסון. גם אם לא היתה עליהם חובה משפטית לאשר את התרגיל מהבחינה הבטיחותית, הם היו חייבים לוודא שאין ספקות באשר לזהות הסמכות המאשרת זאת, ולא להניח בנושא הכרוך בחיי אדם הנחות מהנחות שונות.

"מצופה מקצינים בדרגתם, כי יקדישו מחשבה לכך אם נושא הבטיחות מוסדר וברור. מבקר המדינה סבור, כי חובה על קצין בדרגה בכירה אשר יש לו סמכויות בתכנונו של תרגיל, לוודא אם מי שחייב בקיומן של הוראות הבטיחות, אכן מודע להן.

"בקיום החובה האמורה, יש כדי לשדר מסר מהדרג הבכיר לדרגות הנמוכות יותר על החשיבות שבקיום הוראות הבטיחות, וכן להבטיח, כי נושא הבטיחות לא נזנח. אין זה מתקבל על הדעת, כי קצין בדרגה בכירה יהיה משוחרר מחובה מינימלית זו הטבועה במהות דרגתו ומעמדתו, גם אם אינה מפורשת בכתובים".