הבעייתיות של הפרת אמונים

בפרקליטות מתקשים להוכיח את הכוונה הפלילית בעבירות של אישי ציבור, וכועסים על בתי המשפט שאינם מפזרים את העמימות סביב העבירה של "הפרת אמונים"

בפרקליטות המדינה התקיימו בזמן האחרון דיונים בנושא הזיכויים האחרונים. במהלך הדיונים האלה עלתה לדיון הבעייה בהא הידיעה של הפרקליטות: עבירת הפרת אמונים. בפרקליטות כבר גילו, שהליכה עם העבירה הזו לבית משפט, ובמיוחד אם זו העבירה היחידה, היא מלחמה אבודה מראש. הסיבה לכך היא שהחקיקה בנושא הזה עמומה; הפסיקה לא בהירה; וגם אם מוכיחים את העובדות אחת לאחת, יש קושי להוכיח את הכוונה.

בגלל הבעייתיות והעמימות, אומר גורם במשרד המשפטים, "קיים מצב, שמבחינה פילוסופית-משפטית הוא בלתי נסבל. האזרח לא יודע מראש איזו התנהגות היא בגדר עבירה פלילית. יש קושי גדול שנובע מהחקיקה הבעייתית, ולפסיקה קשה מאוד להתמודד עם זה. יש קושי להוכיח את הכוונה, ולא מעט שופטים נזהרים מלהרשיע עובדי ציבור על דברים הנראים פסולים".

הקש ששבר את גב הגמל היה הזיכוי של דיניץ: מצד אחד, ביהמ"ש הסכים עם העובדות שתוארו בכתב האישום, אך מצד שני, לא הוכח, לדעת בית המשפט, כי היה מודע למעשיו.

בפרקליטות נשמעו באחרונה התבטאויות של מורת רוח מבית המשפט, ויש כבר רעיונות לקיצוניות השנייה. כך למשל, עלה הרעיון, שאישי ציבור יקבל שימוע על כל עבירה שהיא, אפילו מינהלית. כך, הזהירות בהגשת כתבי אישום נגד אישי ציבור תגבר, וייפחת הסיכוי לזיכוי מביך בבית המשפט.

נשמעו גם התבטאויות מתקוממות בנוסח "שבג"ץ יגיש כתבי אישום". באיזשהו מקום, הפרקליטות מצפה, כי בג"ץ יסיר מעט את מעטה העמימות והערפל מעל עבירת הפרת אמונים. תסריט כזה יכול להתרחש, במקרה שבו תחליט הפרקליטות שלא להגיש כתב אישום כנגד איש ציבור כלשהו, בגין עבירת הפרת אמונים, והמתלונן יגיש עתירה לבג"ץ על ההחלטה. הציפייה היא, שזו תהיה ההזדמנות של בג"ץ לומר את דברו - מה נכנס לגדר הפרת אמונים, ומה לא.

מצד שני, ייתכן שאין לתלות בכך ציפיות רבות מדי. הניסיון מלמד, שההעדפה של בג"ץ במקרים בהם יש לו ספק בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה, שלא להגיש כתב אישום, הינה להחזיר את התיק לעיונו של היועץ המשפטי לממשלה, כדי שיישקול את החלטתו מחדש.

עו"ד ד"ר יובל קרניאל, כתב את עבודת הדוקטורט שלו בנושא עבירת הפרת אמונים. יתכן, אומר קרניאל, שיש מקום לחשוב מחדש על ניסוחה של עבירת הפרת אמונים, שבמתכונתו הנוכחית הוא עמום.

עבירת הפרת אמונים, אומר קרניאל, היא עבירת סל רחבה, הכוללת התנהגויות רבות שאינן מוגדרות מראש בצורה מספקת. "עם זאת, יש מקרים בהם הפרת אמונים של אנשי ציבור פוגעת פגיעה קשה בציבור ובאמון הציבור בנציגיו. באותם מקרים יש הצדקה מלאה גם להעמדה לדין, וגם להרשעה וענישה משמעותית. גם בעבירה של הפרת אמונים, כמו בכל עבירה אחרת, ניתן וצריך לייחס כוונה פלילית, או לפחות מודעות פלילית לנאשם, במקרים המתאימים, גם כאשר אין ראיות מיוחדות ומפורשות לכך. איש הציבור, כמו כל אדם סביר, צריך להישפט על פי אמת מידה הרואה בו אחראי ומודע למעשיו, לרבות מעשים של הפרת אמונים".

נראה, אומר קרניאל, כי בתי המשפט מהססים ונזהרים מלייחס כוונה פלילית גם במקרים שבהם אין סיבה לחשוב שאנשי ציבור לא היו מודעים היטב למשמעות מעשים שעשו. « «הבעייתיות של הפרת אמונים «בפרקליטות מתקשים להוכיח את הכוונה הפלילית בעבירות של אישי ציבור, וכועסים על בתי המשפט שאינם מפזרים את העמימות סביב העבירה של "הפרת אמונים"

צרו איתנו קשר *5988