הכלכלה הוציאה את נתניהו מחברון?

גם אם היו סיבות מדיניות חשובות לחתום על הסכם חברון עם אש"ף, אין ספק שההשלכות הכלכליות החמורות של אי חתימה, היו ברורות לנתניהו ולשרים

מיטב הפרשנים הסבירו בשבוע החולף מדוע שינה ראש הממשלה ויו"ר הליכוד את עמדתו וטעמו והורה לצה"ל לצאת מחברון, תוך חתימה על הסכם הפעימות למסירת כ-%40 משטחי הגדה המערבית לידי הרשות הפלסטינית. כולם ציינו את השיקולים הביטחוניים, הפוליטיים, הפסיכולוגיים והאחרים. אולם מבט בוחן במציאות שנוצרה מעלה את האפשרות שגם השיקולים הכלכליים הם שהכריעו את הכף, הן אצל נתניהו והן בקרב שרי הממשלה.

המשמעות של אי חתימה על ההסכם מנקודת המבט הלאומית, מה שמכונה גם גיאו-פוליטית, היתה חדה וברורה - חידוש המאבק המזויין עם הפלשתינים וסכנת מלחמה כוללת עם סוריה. גם בתרחישים הפחות דרמטיים, כמו עויינות מצרית וירדנית והסתלקות מרוקו, טוניס ועומאן מהכוונה להדק את היחסים עם ישראל, עדיין הסכנה והחששות היו לא מבוטלים.

למרות ההכרזות האופטימיות והדיבורים הגבוהים על המשך ההשקעות, האמת הכואבת היא, שמיד עם פירסום תוצאות הבחירות עברו המשקיעים המקומיים והזרים לעמדת המתנה. הם לא משכו את השקעותיהם, אבל הקפיאו למעשה כל פעילות כלכלית אותה ניתן לעצור במינימום נזק לעצמם ולעסקיהם.

הנתונים האמיתיים זרמו לנתניהו ולשרים. הם ידעו את האמת. יתר על כן, אילו לא נחתם הסכם חברון, ואפילו לא היו פורצים מייד מעשי איבה, המשקיעים היו עוברים ממצב של המתנה לפעולה. כספים היו יוצאים מישראל, פרוייקטים היו נסגרים, מפעלים בשלבי תכנון היו מתבטלים.

גם אנשי עסקים ישראליים היו עלולים לעצור תוכניות השקעות חדשות. היה נוצר תוך חודשים משבר כלכלי, מלווה במיתון ממשי ולא רק ירידה בקצב הצמיחה המהיר.

נשמת אפה של הכלכלה הישראלית החדשה - האלקטרונית, הדיגיטלית, המתוחכמת והצומחת - הם שוקי חו"ל. חלק משווקים אלה נפתח בעקבות הסכם אוסלו מה-13.9.93. בעקבות לחיצת היד עם ערפאת החלו להגיע לכאן משקיעים מגרמניה, יפאן, איטליה, קוריאה ועוד.

למרות שלא דיברו על כך, הנושא הכלכלי היה כל הזמן על סדר היום. התרחיש של נסיגה כלכלית על כל המשמעויות החברתיות והפוליטיות, עמד כל הזמן לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות. ישראל בלי ההסכם, היתה מדינה אחרת לחלוטין מזו שאנו מכירים. רמת החיים היתה נסוגה, האבטלה היתה עולה והירידה היתה מתחדשת.

וכל זה בלי להזכיר את הסיוע הכלכלי האמריקני הישיר (3 מיליארד דולר סיוע צבאי ואזרחי בשנה) והעקיף - הערבויות על סך 10 מיליארד דולר, והתמיכה הבינלאומית שגם היא שווה כסף.

כל אנשי העסקים, כל אנשי משרד האוצר, כמעט כל אדם שיש לו רקע כלכלי שהיה לו מגע או קשר עם ראש הממשלה ושריו במהלך ששת החודשים האחרונים, הזהיר אותם מההשלכות של אי חתימה על המשק הישראלי. העניין לא הובן ונתפס מייד. זה היה תהליך ארוך ואיטי. אולם בשלב מסויים הבין בנימין נתניהו מה עומד על כף המאזניים.

הבחירה של נתניהו היתה בלתי נמנעת. הוא לא יכול היה לבחור אחרת. כמי שאמון על הלקסיקון והחשיבה העסקית הוא למד, לאט ותוך כאבים, מי ואיך מורחים את החמאה על הלחם. הוא בחר בחמאה. בני בגין העדיף לחם צר ומים לחץ, הוא היה במיעוט ניכר בממשלה, מבוטל בכנסת וזעיר בעם.

"השביל יותר חכם מהחמור שפוסע עליו", קובע פתגם פלשתיני. מסתבר שגם נתניהו הוכיח את תקפותו. «לוי מורב «הכלכלה הוציאה את נתניהו מחברון? «גם אם היו סיבות מדיניות חשובות לחתום על הסכם חברון עם אש"ף, אין ספק שההשלכות הכלכליות החמורות של אי חתימה, היו ברורות לנתניהו ולשרים