חזקה ייחודית של בן זוג בנכס עיסקי: שאלת ההסכמה

נדרשת הסכמה פוזיטיבית של בן הזוג להחזקה של בן הזוג האחר בנכס, כדי שההחזקה תיחשב ייחודית

האם, במסגרת פירוק שיתוף בין בני זוג המתייחס לנכס עיסקי שבבעלותם המשותפת, ניתן לקבוע, כי אחד מבני הזוג הינו דייר מוגן בנכס?

המבקשת, נחמה ספיר (להלן: "האשה"), הגישה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בתל-אביב, בו נקבע, כי יש לפרק את השיתוף בינה לבין הבעל (ברוך ספיר) ולמוכרו כנכס פנוי. המדובר בנכס שהינו גן ילדים, שהיה רשום על שם הבעל והאשה במשותף, כשהאשה הפעילה את גן הילדים לבדה במשך 29 שנים.

הבעל הגיש תביעה לפירוק השיתוף בנכסיהם, והנכס היחיד שנותר במחלוקת הוא גן הילדים. בימ"ש השלום קבע, שבכל מקום שבו קיימת שותפות בנכס עיסקי, אין מקום לדבר על חזקה ייחודית בו של אחד מבני הזוג, ולכן אין לומר שאחד מבני הזוג מחזיק בנכס כדייר מוגן. מכוח קביעה זו, פסק בימ"ש השלום, יש למכור את הנכס כנכס פנוי, ואין צורך כלל לבחון האם האשה החזיקה בו החזקה ייחודית. עיקר טרונייתה של האשה בבקשת רשות הערעור היא על קביעה זו, קרי, על כך שלא נפסק כי הינה דיירת מוגנת בנכס.

שופט ביהמ"ש המחוזי בת"א, אורי גורן, קובע, שיש להבחין בין זכות הקניין בנכס לזכות השימוש והחזקה: "הדין מכיר, בהתקיים נסיבות מסויימות, בזכות קניינית של שני בני הזוג, בין מכוח חזקת השיתוף, בין מכוח בעלות משותפת מלכתחילה ובין מטעם אחר, ועדיין תיתכן החזקה בלעדית של אחד מבני הזוג בלבד".

אימתי קמה החזקה הייחודית?

"השאלה היא מתי נראה במצב העובדתי, שבו בן-זוג אחד בלבד נמצא ומחזיק בנכס עסקי, משום "החזקה ייחודית" במובנה המשפטי, כזו שתקים לו את הגנת הדייר הקבועה בסעיף 33".

השופט גורן מציין, כי אין בפסיקת בתי המשפט תשובה ברורה לשאלת החזקה הייחודית בנכס עיסקי של בני זוג. עם זאת, יש בנמצא תשובה ברורה לגבי דירת מגורים של בני זוג. נקודת המוצא בעניין זה היא סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, על פיו, אם פקעה זכותו של בעל נכס בנכס, מחמת מכירתו בהוצאה לפועל או מחמת חלוקתו, כשהוא מחזיק בנכס, הוא יהפוך לדייר של בעלו החדש של הנכס.

פסיקת ביהמ"ש העליון הלכה והצרה תחומיה של הוראת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר. תחילה הוצבה דרישת הסכמת השותף (ודי בהסכמה בשתיקה) האחד להחזקה הייחודית של שותפו בדירת המגורים, על מנת שהוא יחסה בצילו של סעיף 33 הנ"ל. לאחר מכן צומצם סעיף 33 כך, שנדרשה הסכמה פוזיטיבית של בן הזוג להחזקה של בן הזוג האחר בנכס, כדי שההחזקה תיחשב כחזקה ייחודית. צמצום נוסף לתחולתו של סעיף 33 מצוי בתיקון משנת תשנ"ה לסעיף 40א לחוק המקרקעין.

ביהמ"ש הבחין בפסיקתו בין נכסים עיסקיים בין שותפים כלכליים, לבין דירת המגורים של בני הזוג. לגבי שותפות כלכלית רגילה נקבע, כי ניתן להסיק מאי הבעת התנגדות מצד שותף להחזקתו הבלעדית של שותפו משום הסכמה להחזקתו של הלה בנכס, מה שאין בדירת מגורים בין בני הזוג. על יסוד ההלכות שנסקרו עד כה, קובע השופט גורן, ניתן לשרטט קשת מצבים, שהנקודות על פניה הן שילוב של מהות הקשר בין השותפים, ומהות הנכס הנדון: בקצה האחד מצויים יחסי שותפות בין "זרים" והשותפות היא בנכס עיסקי, ובקצה האחר מצויים יחסי שותפות בין בני זוג בקשר לדירת מגוריהם.

המצב בענייננו אינו מצוי באף אחד מן הקצוות: אין מדובר כאן בזרים, אך גם אין מדובר בבית מגורים, אלא בנכס עיסקי.

השופט גורן סבור, שמקומו של המצב בענייננו - שותפות בין בני זוג בנכס עיסקי - על פני הקשת הזו, קרוב יותר למצב שבו מצויים בני הזוג ובית מגוריהם, שכן הנכס העיסקי שירת את בני הזוג בקיום משפחתם ומקורו אינו בקשר העיסקי אלא בקשר הזוגי. משום כך, קובע השופט גורן, יש להחיל אף במקרה זה את דרישת ההסכמה הפוזיטיבית. השופט גורן קובע, שמשיקולים שונים אין להסתפק בהסכמה שבשתיקה של בן הזוג לחזקה ייחודית של בן זוגו בנכס עיסקי.

השופט גורן התחבט בשאלת נטל ההוכחה. לכאורה, הנטל הוא על שכמו של הבעל, שתבע את פירוק השיתוף, ולפיכך, לפי הכלל הרגיל של ה"מוציא מחברו עליו הראיה", עליו הנטל להוכיח את היעדרה של הסכמה פוזיטיבית מצידו להחזקתה הייחודית של האשה בנכס. אולם, קובע השופט גורן, מאותם טעמים שהביאו לקיומה של דרישת ההסכמה הפוזיטיבית, נקודת המוצא צריכה להיות שהחזקה היא משותפת, לפיכך על הטוען אחרת, וכאן זו האשה, להוכיח אחרת.

היות שבימ"ש השלום לא בחן את השאלה העובדתית, האם היתה כאן הסכמה פוזיטיבית מצד הבעל להחזקתה הייחודית של האשה בנכס, אלא הניח הנחה משפטית, שלעולם אין החזקה ייחודית בנכס עיסקי המשותף לבני הזוג, החזיר השופט גורן את התיק לבימ"ש השלום, כדי שיקבע ממצאים עובדתיים בשאלה זו.

בר"ע 9985/96 ביהמ"ש מחוזי תל-אביב. השופט אורי גורן. בשם המבקשת: עו"ד מנשה בר שלטון. בשם המשיב: עו"ד ישעיהו לויט. « «חזקה ייחודית של בן זוג בנכס עיסקי: שאלת ההסכמה «נדרשת הסכמה פוזיטיבית של בן הזוג להחזקה של בן הזוג האחר בנכס, כדי שההחזקה תיחשב ייחודיתעו"ד רמי שר-ישראל