כנגד כל הסיסמאות

החתימה על הסכם חברון, ואפילו ההידברות המוקדמת לקראתו, עומדות בסתירה להשקפת עולמם של אנשים לא מעטים. למרות זאת, הצד השני של המתרס - שכאילו ניצח - לא יוצא מעורו מרוב שמחה. ובאופן סמלי, אלה הלכו למערת המכפלה לקרוע קריעה, ואחרים הלכו לקבר רבין להניח פרחים.

קבלתו של ההסכם, תוך עייפות, משותפת היום לרוב-רובו של הציבור. ולכן, נדיר למצוא בזמן הזה התבטאויות אוטופיות על פירותיו הכלכליים של השלום. נימה אופיינית נשמעה בדבריו של סמנכ"ל משרד החוץ, עודד ערן, ל"גלובס": "אינני חושב שניתן לדבר בשלב זה על ניצול הסכם חברון כמנוף להתקדמות בתהליך הכלכלי המזרח-תיכוני. לדעתי, כל מה שיקרה יסתכם אולי בכך שנחזור לנקודת המוצא בה היינו בטרם קיבלו המדינות הערביות את החלטותיהן השליליות".

אישור לקביעתו של ערן התקבל מיד לאחר החתימה, כשמדינות המפרץ הפרסי פנו לישראל להפשיר משאים ומתנים שהוקפאו. אפשר להניח בסבירות די רבה, כי זה הדפוס שישלוט ביחסים הפנימיים באיזור בשנים הבאות: עליות וירידות בעקבות כל שלב בהסכם וכל אירוע בלתי צפוי.

הזיג-זג ימשיך לשרור גם במה שנראה כהתקשרויות ארוכות טווח. יזמים ישראלים משקיעים כיום במצרים וירדן בהצלחה מסויימת, תוך שיתוף פעולה עם אנשי עסקים מקומיים. באופן אובייקטיבי, מדווח על תנאי עבודה משופרים מאד במפעלים החדשים יחסית למה שמקובל באותן מדינות. ובכל זאת, האווירה מסביב לא שקטה, ומועלות טענות על מעורבות קולוניאליסטית של ישראל.

חוסר נחת וויכוחים תמידיים אופפים את הסכם פריז עם הרשות הפלשתינית. הסכם זה, עוצב מראש מתוך גישה שהיתה מקובלת על אנשי האוצר אצלנו ועל אנשי אקדמיה בינלאומיים, אך כנראה לא עונה על המאוויים הפלשתיניים לביטוי עצמי. ייתכן שהמודל של איזור סחר חופשי אופטימלי מבחינת זרימת אנשים וסחורות בין שכנים. אך לשם יישומו הרגוע, נדרש שוויון בנקודת הזינוק. אפשר ללמוד מנסיונות מקבילים, כמו, למשל, זה של מדינות סקנדיביה. מדינות אלה מתלבטות באופן נצחי על אופי הקשר בינן לבין האיחוד האירופי, בגלל הבדלי עוצמה, מבנה שונה וערכים שאינם ניתנים לגישור.

עוד תחום של התפכחות, נוגע להעסקת עובדי האוטונומיה בישראל. הרשות הפלשתינית מעוניינת עכשיו במעבר עובדים, כהסדר ביניים עד ליצירת מקורות פרנסה משלה. אבל המעסיקים בישראל, שעייפו מסגרים, מביעים את דעתם על ידי הימנעות משכירת פלשתינים ושיבוץ ישראלים וזרים במקומם. כתוצאה מכך, מספר עובדי השטחים הרשומים בשירות התעסוקה הולך ומצטמצם בעקביות. בשנתיים האחרונות, מניין העובדים ברישיון לא חרג מ-40 אלף איש. קשה להאמין שקו זה - המפריד בין מציאות פרגמטית לחזונות משיחיים משני הצדדים - ייחצה בקרוב. « «כנגד כל הסיסמאות «בכלכלת השלום - כמו גם ביחסי העבודה - המציאות הפרגמטית היא שקובעת, כנגד כל הנסיונות להקצנה