סחרור מסוכן

שורת הממתינים בפתח הלשכות החלה להתארך בראשית 95', לאחר מספר שנים של התקצרות. הקצב זורז מיוני אשתקד, ועד לסוף 96', נוספו לרשימה כ-12 אלף איש. במחצית 97', שנסגרת עכשיו, הצטברו עוד כ-15 אלף דורשי עבודה.

האבטלה נוהגת להתקדם בקפיצות, כפי שניתן לראות גם משיעור הבלתי מועסקים שמתפרסם על ידי הלמ"ס: מכ-%6.5 בינואר-ספטמבר 96', ל-%7.1 ברבעון האחרון, ול-%7.3 ברבעון הראשון של 97'. בתחילת ההאטה, מנסים להשהות את פיטורי העובדים; ולאחר שמשתכנעים ביציבות המגמה, הפיטורים מתפשטים במהירות.

סימן מובהק להתרחבות האבטלה, הוא מספרם של ה"מוקדים" - יישובים שבהם שיעור האבטלה גבוה מ-%10. עד למאי-יוני 96', צומצם מספר המוקדים והגיע ל3. מאז, הוא מטפס למעלה בדילוגים: 6 מוקדים באוגוסט עד דצמבר 96', 9 מוקדים בינואר עד מאי 97', ושיא חדש של 13 מוקדים בחודש האחרון. מוקדים אלה, כמובן מאליו, מתמקדים בנקודות התורפה של המשק - ערי הפיתוח ויישובי המיעוטים.

האבטלה היא תוצר ישיר של ההאטה, אך היא מוסיפה עוד סחרור משלה למעגל הקסמים: פחות עובדים - פחות צריכה - ופחות צמיחה. המרשם הבדוק במצב כזה הוא השקעות תשתית. מחשבות שונות בכיוון, יוחסו לאחרונה לגורמים במשרד ראש הממשלה, וייתכן שצוות ש"ס מוסיף משלו. מכיוונו של שר העבודה, אלי ישי, לא פורסמה הפעם תגובה - חריגה מעוררת סימני שאלה ממנהגו בחודשים האחרונים. « «סחרור מסוכן «