בשנת 1990 מלאו 100 שנה לייסוד חברת הביטוח אליאנץ במינכן. לכבוד חגיגת היובל הוכנה חבילת מסמכים גדולה, סקירה של תולדות החברה. הסקירה לא פסחה גם על שנות האופל של תולדות גרמניה 1945-1933. בשנים אלה פעלה אליאנץ, שהיתה אז חברת הביטוח הגדולה ביותר באירופה, במרץ ובהצלחה. ההיסטוריון פטר בורשייד, בעל הסקירה, אף הילל את מעשיה באותן שנים. בשנות ה-30, כתב, הואילה אליאנץ בטוב-לבה, לאפשר ל"חברי מפלגות דמוקרטיות להמשיך בעבודתם המקצועית", ומאוחר יותר אף "קיימה קשר הדוק עם האישים המובילים של המחתרת. אם בכל זאת היו מקרים שעובדים של החברה שיתפו פעולה עם השליטים חומי המדים, הרי היה זה "רק כדי למנוע דברים חמורים יותר".
מספר ניצולי שואה תובעים עתה בארה"ב מחברת הביטוח פיצויים בסדר גודל של מיליארדים על אי תשלום ביטוח חיים. כתבי דר שפיגל בדקו סוגייה זו בארכיון הפדראלי בברלין ובקובלנץ, וגילו כי חברת הביטוח עשתה יד אחת עם המשטר הנאצי מבחינה פיננסית. המסמכים נגישים כבר זה עשרות שנים, אלא שאיש לא טרח לעיין בהם עד לאחרונה.
מתברר כי אליאנץ היתה חוד החנית לשורה שלמה של חברות ביטוח גרמניות שפעלו עם המפלגה הנאצית ועם הס.ס. התאגידים הרוויחו פעמיים: גם מביטוחם של יהודים מגורשים, וגם מפוליסות ביטוח של מפעלי עבודות הכפייה של הס.ס. בשנים 1940-45 ביטחה אליאנץ מפעלי חימוש של הס.ס וצריפי מגורים של העצורים, מחסנים ומוסכים במחנות הריכוז. היא חתמה שורה של חוזים עם לשכות הס.ס וגבתה, כפרמיות, מאות אלפי רייכסמארק. בראש פוליסות הביטוח של החברה באותם ימים התנוססו השמות: אושוויץ, בוכנוולד, דאכאו, שטוטהוף, נונגאמה וראוונסבריק.
נציגי החברה ערכו ביקורת סדירה ויסודית באולמות העבודה שבתחום מחנות הריכוז, יעצו לאנשי הס.ס כיצד לצמצם את סכנת השריפות, ואם בכל זאת פרצה שריפה, שילמו פיצויים נמוכים ככל האפשר.
הבסיס לברית בין אליאנץ ובין המפלגה הנאצית הונח זמן קצר לאחר מלחמת העולם הראשונה, במינכן. יו"ר הוועד המנהל של אליאנץ, קורט שמיט, נפגש לראשונה עם היטלר ו"התרשם מאוד" ממנו. שמיט, עורך דין במקצועו ורב סרן בדימוס, נתן ביטוי מוחשי לאהדה זו, כאשר הבטיח ב-1931 להיטלר תרומה של 5 מיליון מארק.
בסתיו 1932 הזמין הרמן גרינג את שמיט ואת עמיתו בוועד, אדוארד הילגארד, להצטרף למפלגה, ושניהם הסכימו. שמיט עשה גם קריירה פוליטית. ביוני 1933, חמישה חודשים לאחר עליית הנאצים לשלטון, הוא נתמנה לשר הכלכלה בממשלת הרייך השלישי, ופרש מתפקידו באליאנץ. באוקטובר 1933 הצטרף לס.ס ונהיה חבר גם ב"חוג הידידים" של מנהיג הס.ס, היינריך הימלר.
היטלר היה שבע-רצון מברית זו. תוכניות הבנייה של אלברט שפייר בברלין, שנועדו להתבצע "לאחר הניצחון הסופי", הקצו לאליאנץ מקום נכבד. ליד הכיכר העגולה אמור היה לקום היכל ענק של החברה.
בדצמבר 1938, כאשר אחדים מראשי המפלגה ביקשו להלאים את חברת הביטוח, נדחתה בקשתם על ידי הקנצלר בעצמו. "יש להימנע בעתיד מדיון בשאלה זו", מסר לנוגעים בדבר באמצעותו של גרינג. היטלר עצמו היה לקוח פרטי של אחת מחברות הבת של התאגיד - בנק הביטוח של בוואריה. ב-1936 ביטח את ביתו נגד פריצות ונזקי מים, סערות ואש, תמורת 1,090 רייכסמארק לשנה.
מנכ"ל אליאנץ הנוכחי, הנינג שולטה-נלה, הודה לאחרונה בחוזר ששיגר לעובדי החברה, כי אליאנץ, "כמו כל חברה ומוסד גדול, לא גילתה התנגדות למשטרה הטוטאליטרית. עובדי סניף החברה בפרנקפורט מצאו כבר לפני שנים במרתף פנקס ובו פרטים מדוייקים על "עובדים שפרשו, 1921-57". בכתב יד נרשם שם, כי עובדים יהודים פוטרו בסוף 1936, אף כי באותה תקופה יכלה החברה, אילו רצתה, להמשיך להעסיקם, מבלי להסתכן.
הנהלת אליאנץ היתה עיקשת רק בענייני ממון, למשל, בקשר עם "ליל הבדולח" בין 9 ל-10 בנובמבר 1938. תחילה נטען שחברות הביטוח יפצו על הנזקים שנגרמו לחנויות ולדירות של יהודים שנפגעו על ידי המתפרעים. אולם שמיט, שב-1935 פרש מן הממשלה וחזר לאליאנץ, טען, כי אותו פוגרום לא היה אלא "אישקט אזרחי" ועל כן פטורות חברות הביטוח מפיצוי. הילגארד הציע, כפשרה, לפצות ארים ויהודים בעלי אזרחות זרה, כדי שלאלה "לא תהיה הזדמנות לנצל בצורה מגמתית את אירועי 10-8 בנובמבר נגד הרייך הגרמני".
במקום 20 מיליון רייכסמארק, שילמו חברות הביטוח רק 1.5 מיליון רייכסמארק. יהודי גרמניה אולצו לשלם "כופר" של 1.5 מיליארד רייכסמארק. הם לא קיבלו אף אגורה שחוקה מחברות הביטוח. חברת הביטוח אף הרחיקה-לכת ופסקה, כי נזקי זכוכית ושריפות של מבוטחים יהודים, שהתרחשו לאחר "ליל הבדולח", הם תוצאות מאוחרות של אותו פוגרום ולכן פטורות חברות הביטוח מחובת הפיצוי.
התייצבותן של חברות הביטוח הגרמניות לצד הרייך הבטיחה להן עסקים פורחים בימי מלחה"ע השנייה. הן באו בעקבות צבאות הכיבוש הגרמניים, עד שחלשו על כל השוק האירופי כמעט. הן סיפחו אליהן בארצות הכבושות את כל הביטוחים של החברות הבריטיות המתחרות, שהיו עד אז המובילות בשוק העולמי. מסמכים מהארכיון הפדראלי מוכיחים כי חברות הביטוח היו שותפות לעסקים של הנהלת מחנות הריכוז.
עוד בתחילת המלחמה ציווה היינריך הימלר להעביד את עצירי מחנות הריכוז בעבודות פרך. ההוראה היתה, שהעובדים במחצבות בוכנוואלד, בבתי החרושת של אושוויץ או במפעל הלבנים של נויאנגאמה יעבדו עד כלות כוחותיהם ויעשירו ככל האפשר את קופתה של הס.ס. הימלר הפך את המפעלים במחנות הריכוז לחברות בע"מ. החברות החדשות אשר נשאו שמות תמימים כגון "מפעלי חימוש גרמניים בע"מ" (DAW) או "מפעלי אדמה ואבן גרמניים בע"מ" (DEST), חוייבו לבטח את עובדיהן.
בצד הביטוחים הנ"ל נחתמו גם חוזים לביטוח נגד אש במפעלי מחנות הריכוז - תחילה בדאכאו. בנגריה של דאכאו עבדו 600 עצירים. נציג אליאנץ סייר במפעל ב-1.6.1940 בלוויית אנשי ס.ס, ורשם בדקדקנות את כל דברי הערך שם. שוויים הסתכם בלא פחות מחצי מיליון רייכסמארק, ובהתאם לכך גם נקבע הפרמיות, שהיו גבוהות למדי.
מפעלי מחנות הריכוז בוטחו במשותף על ידי מספר חברות ביטוח. למשל, אליאנץ היתה המובילה בביטוח הנגריה בדאכאו והחזיקה ב-%30 מכלל שווי הביטוח. שאר %70 בוטחו על ידי תאגיד גרלינג (GERLING) - החברות לביטוח נגד אש של אאכן ומינכן, חברת הביטוח הכללית והחברה לביטוח נגד אש של וירטמברג. במחנה האימונים של דאכאו היה הביטוח כולו בידי חברת אליאנץ.
גם מפעלי הס.ס במחנות הריכוז במזרח היו לשותפים של חברות הביטוח. ב-2 במאי 1941 סייר נציג אליאנץ במפעלים של אושוויץ. ב-20 ביוני הגישה את הצעתה שכללה פרמיית ביטוח שנתית בשיעור של 1,360 רייכסמארק. תמורת פרמיה זו מבטחת החברה את "בתי המלאכה", את "ציוד הנגריה" ו"קורות עץ עגולות", כולל הוצאות הפינוי. הס.ס שילמה בהמחאת דואר את תעודת הביטוח נגד אש. סניף אליאנץ בברלין לא הסתפק בביטוח. הוא גם נתן להימלר מספר עצות מועילות כדי להגביר את ביטוח המיתקנים באושוויץ.
באליאנץ ידעו היטב כי מחנות הריכוז ביטחו לא רק אולמות ייצור. למשל, צריפי המגורים של 2,000 העצירים היהודים במחנה הריכוז פלאשוב היו מבוטחים נגד אש. בנק הביטוח של בוואריה הודיע כי יסכים לשלם פיצוי, גם במקרה שהמחנה יוקם מחדש באתר חדש ל"אותה תכלית עצמה".
באמצע מרץ 1943 פינה הס.ס את גטו קראקוב. 10 אלף יהודים הובלו להשמדה. היה צורך לבנות צריפים חדשים בשביל עובדי הכפייה הנוספים. חברה הבת של אליאנץ העלתה את סכום הביטוח - "לאחר בדיקה מקיפה חדשה" - ל-35 מיליון זלוטי, הסיכון פוצל בין 8 חברות נוספות.
אין נתונים על גובה הרווחים של אליאנץ מחוזיה עם המפעלים במחנות הריכוז ולכן קשה לאמוד אותם. אליאנץ יוצאת היום מתוך הנחה כי הרווח הסתכם, לכל היותר, בכמה אלפי רייכסמארק. אליאנץ הודתה ב-1949 במכתב פנימי, שלא לפרסום, כי סגן מנהל החברה, מקס בייאר, שחתם על רוב הפוליסות עם המשרד הכלכלי הראשי של הס.ס, נחל הצלחה עיסקית גדולה הודות ל"קשרים הפוליטיים ההדוקים שלו עם הס.ס והמפלגה הנאצית".
הס.ס התמקח, בדומה לכל לקוח רגיל, על קבלת הנחה בזכות ההיקף הרב של ביטוחיו. הצלחה גדולה הוא נחל במחנה הריכוז דאכאו. אליאנץ הלכה לקראתו והעניקה הנחה של %25. איש ס.ס ממחנה הריכוז מיידאנק, הציג לבנק הביטוח של בוואריה, דרישה מפליגה עוד יותר. הוא ביקש הנחה של %35 על ביטוח נגד אש, בהתחשב בכך ש"כל המפעלים האחרים שלנו מבוטחים באליאנץ". הוא השיג את מבוקשו. « «פוליסה מס' 908506 A, הנכס המבוטח: מחנה אושוויץ «חברות ביטוח גרמניות, ובראשון אליאנץ, ביטחו בזמן המלחמה מיתקני ס.ס וצריפים באושוויץ ובמחנות ריכוז גרמניים אחרים, בעיסקת ביטוח רגילה מכל הבחינות
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
