רשם האגודות מנע שינוי בתקנון שמאפשר לחב' העובדים למכור את כל נכסיה בעת פירוק

רשם האגודות השיתופיות, עו"ד אורי זליגמן, החליט שלא לאשר תיקון בתקנון חברת העובדים, אשר מאפשר לחברת העובדים למכור את כל נכסיה אם תחליט על פירוק. הסעיף אומר: "בפירוק האגודה יועבר עודף נכסיה לקרן העבודה". ההסתדרות וחברת העובדים החליטו על הכנסת תיקון זה, בגלל החובות הגדולים של חברת העובדים, כאשר הכוונה היתה להשתמש בקרן העבודה כצינור למכירת נכסי החברה.

זליגמן קבע, כי התיקון מנוגד לפקודת האגודות השיתופיות, מנוגד לפסיקת ביהמ"ש העליון, פוגע בחוק יסוד כבוד האדם וחרותו, ומנוגד להסכמה שהושגה בבג"ץ בדבר השארת נכסים בהיקף של 400 מיליון שקל בידי חברת העובדים. לדבריו, זהו ניסיון של חברת העובדים להשתחרר באופן חד-צדדי מהתחייבויותיה בדבר השארת נכסים בשווי של 400 מיליון שקל בבעלותה".

זליגמן מוסיף, כי הניסיון לשנות את תקנון חברת העובדים כדי לעקוף את החלטת בג"ץ, על ידי "החלטת מיעוט שעולה ממנה ריח של מחטף, לוקה בחוסר תום לב קיצוני".

הרקע להחלטה הוא הליכים שיזם חיים רמון, בהיותו יו"ר ההסתדרות, בספטמבר 1995, לפרק את חברת העובדים ולהעביר את עודף נכסיה ל"קרן עבודה". רמון והגזבר דאז, חיים אורון, מנכ"ל חברת העובדים, ד"ר בן-עמי צוקרמן, והיועצים המשפטיים ירון קידר ופרופ' אהרון יורן ז"ל, החליטו להוסיף לתקנון חבר העובדים את התיקון, והוא אושר באסיפת חברת העובדים בספטמבר 1995.

זליגמן מציין, כי כבר בתחילת ההליכים פנה אליו עו"ד בן-ציון באיער, והודיע על התנגדותו לתיקון. אל באיער הצטרפו גם אירגוני הקניות של משקי עמק הירדן, משקי הגליל העליון, משקי הנגב ומשקי גרנות.

לאחר שחברת העובדים החלה למכור נכסים באמצעות קרן עבודה, עתרו באיער והגורמים הנוספים לבג"ץ, ובעקבות זאת הושגה פשרה, שלפיה התחייבה חברת העובדים להשאיר בקופתה נכסים בשווי שלא יפחת מ-400 מיליון שקל. נכסים אלה, נטען בעירעור, אמורים להתחלק בין חברי חברת העובדים, מאחר שהתיקון מהווה פגיעה בזכות הקניין של החברים.

עמדת ההסתדרות וחברת העובדים היתה, כי ניתן להעביר עודפי פירוק לתאגיד אחר, שהוא בעל מטרות דומות, וכי העברה כזו רווחת בקואופרציה הישראלית. הם טענו עוד, כי העברת עודפי הפירוק היא מהלך המגשים את יעדי חברת העובדים, ואינו פוגע בזכות הקניין שלה.

זליגמן אומר, כי החליט לקבל את טענות המערערים ולא לאשר את התיקון, מאחר שהוא, כאמור, פוגע בזכויות הקניין של החברים בעת פירוק. זליגמן מסתמך על פסיקה של השופט אהרון ברק, אשר נמנע ממתן סמכות גורפת לאסיפה הכללית לשנות את התקנון, אלא בהסכמת כלל החברים באגודה.

זליגמן אומר, כי "ההחלטה שהתקבלה ב-13 בספטמבר בוועידת חברת העובדים, אושרה בהצבעה בה נכחו 159 מתוך 1,500 חברי הוועידה, זאת בשעה שמספר חברי חברת העובדים הוא מעל מיליון". עוד אומר זליגמן, כי התיקון פוגע בזכויות הקנייניות של החברים, וכי "לא ייתכן, כי חברים ישקיעו באגודה מכספם או מזמנם וממרצם... ובעת פירוק תישלל מחברים אלה הזכות לקבל את הנכסים שנותרו באגודה". «שמאת מיכל רוה «רשם האגודות מנע שינוי בתקנון שמאפשר לחב' העובדים למכור את כל נכסיה בעת פירוק «קובע: התיקון המוצע לתקנון החברה מנוגד לפסיקת ביהמ"ש העליון, עולה ממנו ריח של מחטף וחוסר תום לב