שועפת כסימפטום

או בעיות מושרשות על סדר היום

אם תחקיר ערוץ 1, שחשף מעילות לכאורה באיכלוס שכונת רכס שועפת, יסתיים בחקירה משטרתית - חבל. אם הוא יתפתח לסיבוב נוסף של מה שמכונה מלחמת תרבות בין המפלגות החרדיות לבין המפלגות החילוניות, יהיה בכך חבל (על הזמן, בעיקר) וגם פיספוס הזדמנות להגיע לתוצאה יותר משמעותית - אך קשה הרבה יותר להשגה.

ברור שבשלב זה אין בפנינו עובדות מוצקות, בוודאי לא מבחינה משפטית. בכל זאת, הבה נניח שכל או רוב החשדות שהועלו נכונים - מה צפוי אז? סביר להניח שהפרשיה תנוצל ע"י מרצ/השמאל/החילונים כדי לנגח את המפלגות החרדיות (דגל התורה, אגו"י) ואת המפד"ל, וכמובן את ש"ס (המפלצת מספר אחת של המימסד האשכנזי/חילוני) וממילא כנגד הציבורים החרדים והדתיים לסוגיהם.

המותקפים ינצלו את אווירת העליהום, שתלובה מן הסתם ע"י התקשורת ("החילונית/שמאלנית/מתייוונת"), ויטענו שגם אם היו אי-סדרים, הרי הם כאין וכאפס מול שחיתויות ממוסדות של השמאל (קיבוצים ושאר קבוצות מועדפות). הוויכוח ייבלע לתוך הפולמוס הכללי, שני הצדדים יתבצרו בעמדותיהם ויסתפקו בהתקפות והשמצות הדדיות - ותהליך ההתפוררות החברתית יתדרדר עוד שלב במדרון.

עכשיו נניח ששום דבר ממה שפורסם נכון, וכל הענין מצוץ מן האצבע. האם זה משנה את העובדה שנושא השיכון הפך מזמן לבעיה המרכזית של הסקטור החרדי? והאם אין כל השיטה של עמותות והעדפות, המבוססות על "קירבה לצלחת", בגדר פירצה המזמינה - ולמעשה מבטיחה - שחיתות? האם קיים ספק שהפיכת העסקונה הפוליטית החרדית (ובגדול גם זו של המפד"ל - רק שאלו פעילים במקומות אחרים, ההתנחלויות, על כל המשתמע מכך) לגופים שמשימתם העיקרית היא לסדר שיכון לתומכיהם, אינו תהליך מסוכן מבחינה מוסרית, אידיאולוגית ופוליטית? איך היו מסתכלים מייסדי אגודת ישראל והמפד"ל על סדר היום הנוכחי של מפלגותיהן? האם לשם כך - דיור על בסיס שבטי וקבוצתי - יש צורך במנגנונים של מפלגות המתיימרות לעסוק בדת ובדברים שבקדושה?

אפשר להאריך מאוד את רשימת השאלות והתהיות, אבל אין בכך צורך. הנקודה המרכזית - והיא אכן קריטית להמשך קיום המדינה - היא שדרושה הכרה במציאות ולא בריחה ממנה. במסגרת זאת, החרדים והדתיים יצטרכו להכיר בכמה עובדות מאוד לא נעימות מבחינתם:

א) מרכזי הכוח והעושר במדינה נמצאים, וצפויים להישאר, בידי החילונים לעוד תקופה ארוכה; ב) מצבה החברתי-כלכלי של האוכלוסיה החרדית (במיוחד) הופך אותה לתלויה במימסד (החילוני, כנ"ל), וגם ג) הרקורד של החרדים בניהול גופים ציבוריים הוא אומלל, והנטיה שלהם לחשוב במונחים שבטיים/כיתתיים עומדת בליבה של בעיה פוליטית-מינהלית זו.

מאידך, החילונים יצטרכו גם הם להכיר בעובדות לא פחות מטרידות, כגון א) החרדים/דתיים הולכים ומתרבים בקצב אדיר, ולכן ב) אם לא תימצא דרך לצרף אותם כשותפים פעילים בניהול המדינה ומשאביה, המדינה תתמוטט, וממילא ג) צריכים להתייחס לבעיות של קרקע/דיור/שיכון תוך חשיבה לאומית ארוכת טווח, ולא מתוך נסיון לנצל מצבים פוליטיים משתנים, של קואליציה או אופוזיציה.

זהו סדר היום האמיתי; השאלה היא אם מישהו יטרח להתייחס אליו. « «שועפת כסימפטום «או בעיות מושרשות על סדר היום