אם אריה דרעי לא היה קיים, מן הסתם היה יוסי שריד צריך להמציא אותו, כדי להצדיק את התנגדותו הגורפת להצטרפות ש"ס לקואליציה. שריד רוצה פוליטיקה קצת יותר נקיה, קצת יותר הגונה, קצת פחות מושחתת, ובשביל זה הוא מוכן לוותר על כיסא בממשלה.
למזלו, הזיכרון הציבורי קצר. בתקופת כהונתו של יצחק רבין כראש הממשלה, כשמר"צ ישבה בקואליציה עם ש"ס, הסכימו מנהיגי מר"צ, ושריד בראשם, למהלך שבו סולקה ראש מפלגתם, שולמית אלוני, מכהונתה כשרת החינוך. וזאת בעקבות אולטימטום שהציבה ש"ס לרבין, אחרי התבטאות חריפה של אלוני בענייני דת ולאום, יהודים וערבים.
איפה היו אז יוסי שריד וחבריו? איפה היתה אז הפוליטיקה הנקיה וההגונה? ואם שלמות הקואליציה והמהלכים המדיניים לקראת הסכם שלום היו נגד עיניהם של שריד וראשי מר"צ, ולכן הסכימו להדחתה המשפילה של עמיתתם, מדוע אין הם שמים היום את שלמות הקואליציה ומהלכי השלום מעל הכל?
אלוני סיפרה, שהעלבון שספגה אז היה כל כך גדול, שהיא התביישה אפילו לדבר על כך בחוג המשפחה, עם שלושת בניה. "התביישתי ביחס של החברים שלי כלפי. הבושה היתה כל כך גדולה, ביחוד כשבלשכה של רבין אמרו לי, 'תראי מה החברים שלך עושים לך", שיחזרה את תחושותיה.
אותה פרשה, סימנה את תחילת ירידתה בחיים הפוליטיים ואת סלילת דרכו של שריד לראשות מר"צ. עכשיו הוא מסתער על ש"ס בנימוקים של טוהר והגינות, כאילו ש"ס זה דרעי וכאילו דרעי זה ש"ס.
שריד, הוא מלך הניסוחים וההתנסחויות. קשה לתאר אותו יושב באותה ממשלה, עם ש"ס, ושם מחסום לפיו. מקרה אלוני זכור לו היטב. ואולי החשש שאותו התסריט יחזור על עצמו הוא בין השיקולים, ואפילו הזעיר שבהם, שבגללם הוא הטיל וטו על חברותה של ש"ס בממשלה
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
